מגילת הסתר בין העמים : / ראובן הכהן אוריה
ראש הישיבה התיכונית שחרי"ת בית יהודה בכפר
מימון .
1. בכל שנה חייב אדם לשאול שוב ושוב מדוע לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה ? במה תורם
העניין הזה לסיפור כולו ?
ושוב ושוב לשאול מפני מה לא השתחווה מרדכי היהודי
בפני המן ? הלא ראוי היה מדינא דמלכותא לקיים את נימוסי ודתי המלך ולהשתחוות להמן כביטוי
להענקת כבוד כי כן יסד וציווה המלך?
הלא בכך סיכן מרדכי עם שלם והכניסם לגדר פיקוח
נפש ?
2. וחייב
איניש להעפיל שוב ושוב לשאלות מסדר שני: מילא מרדכי לא השתחווה וראוי היה לו
להתמודד עם המן. אולם , מדוע נגזר על עם ישראל כולו להיכחד ביום אחד מבלי שינתן
דין וחשבון דתי על כך ? ושוב להתעקש ולתהות מדוע אין הסבר כלשהו לסיבה שהביאה להשמדה הנוראה יותר מכל
פיתרון סופי אחר שהיה בהיסטוריה ?
ואם נשאל שמא
נחשף למסתריה של המגילה ובכל פעם נגיע למסתורין חדש שלה , הלא ברוח הקודש נאמרה .
חז"ל הציע תשובה לשאלה מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו דור כליה
?" ותשובתם "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע !" אמנם תשובה זו אינה
מתקבלת במלואה שהרי הגמ' מקשה אם כן יתחייבו רק יהודי שושן שנכחו במסיבה ? גמרא,
מסכת מגילה (יב,א): "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי, 'מפני מה נתחייבו
(שונאיהם של) ישראל שבאותו הדור כליה?'. אמר להם, 'אִמרו לי אתם'. אמרו לו, 'מפני
שנהנו מסעודתו של אותו רשע'. אמר להם, 'אם-כן, של שושן יֵהרגו; של כל העולם כולו,
לא יֵהרגו?'. אמרו לו, 'אמור לנו אתה'. אמר להם, 'מפני שהשתחוו לצלם'(בימי
נבוכדנצר)".
3. לכאורה חז"ל מציעים כאן ענישה לחטא. במדרש שיר-השירים (פ"ז, ח) נאמר: "על שאכלו מתבשיל
גויים". במדרש תנחומא (סוף פרשת בהר), נאמר: "שכולם היו ראויים להריגה –
שאכלו מתבשילי עובדי כוכבים" [על-פי גירסה אחרת הלשון הוא, "שאכלו
מתבשילי המלך".] ההצעה הזו נוגדת את רוחה של המגילה . מפני
שהמגילה נעדרת שיח של גמול מהסוג של
"חטא ועונשו". בנוסף קשה לקבל כי גזירת שמד נוראה כזו יתחייבו בה בשל
אכילת פיגולים ושתיית יין עכו"ם. הטיב
לנסח זאת הרי"ף (שם): "ועוד קשה, לדרשת תלמידיו – איך ייתכן שעל עוון
הנאת סעודת אחשוורוש יֵענשו הריגת מוות ואבדון, והרי האוכל נבלה אין בו כרת! ועל
לאו אחד שבתורה הייתה כל החרדה הזאת?!".
ובוודאי שקשה לקבל כי קומץ שכזה יחייב את כל עם
ישראל . אי אפשר על פניו לקבל את חטא בוסר ע"ז של הדור הקודם כמכהה את חיי הדור הזה.
מה גם שלע"ז זו אין זכר במגילה .
4. ובכן אני מציע ליראות את "הנאת ישראל
מסעודתו של אותו רשע " כתהליך של היטמעות . ביטול התרבות והזהות היהודית
באמצעות ביטול ההגבלות על מאכלות אסורים ומזון עכו"ם . עם ישראל הצטרף למסיבת
העמים של המלך אחשוורוש כחלק מאוניברסליזציה של העמים . כל עם בארצו זוכה להיות
מדינה בין שאר מדינות אחשוורוש . ברית המדינות ואיחוד הארצות של ממלכת פרס . כולם כוכבים
בדגל אחד . עם ישראל המפוזר בעמים אין לו מסגרת עצמית (מדינה בארץ) ועל כן בגלותו
הוא עובר תהליך התבוללות .
העם העובר תהליך שכזה אפשר בהחלט כי יהיה נתון לאיום השמדה לפני היכחדות
מלאה .
"שאל אדריאנוס, "גדולה
היא הכבשה העומדת בין שבעים זאבים?" (כלומר, האם יהיה בכוחו של עם ישראל
לשרוד מול שבעים האומות הזוממים לכלותו?). השיב לו רבי יהושע: "גדול הוא
הרועה שמצילה ושומרה". ( אסתר רבה י,יא'). וכאן הכבשה מבקשת להתידד עם הזאבים
שלמדו חליל. הרועה פנה והלך לו והכבשה נותרה לצחק עם שבעים הזאבים .
5. אם נכונים
הדברים מדוע לא נאמרו במגילה? . התשובה לכך היא : הם אכן נאמרו . הניסוח הזה
" מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע" אינו תשובה במסגרת השיח הנבואי של
חטא ועונשו . זהו תיאור של התהליך הריאלי של מה שקרה שם בפועל . זוהי כותרת לפרקים א-ב במגילה .
בניסוח זה של
" נהנו מסעודתו של אותו רשע " בעצם אומרים לנו חז"ל – זהו ההסתר של
המגילה . ישראל ביקשו להיטמע על ידי התערבות בגויים והתנהלות כמתכונתם . בקשתם זו
מולאה במלואה . הקב"ה לא הפריע לתהליך ולא התריע על כך באמצעות נביאיו
וחכמיו. נראה כאילו באו ישראל בטרוניה לפני הקב"ה ובפיהם הטענה :
"ריבונו של עולם די !הנח
לנו! לאורך כל הדרך ליווית אותנו והשגחתה עלינו.
השגחה זו הייתה כולה באמצעות
התניות: אם .... ואם לא..., ונו נו נו ואוי ואבוי . ההשגחה הצמודה הזו חונקת
ומגבילה וראה מה עלה בסופה . היא אינה מאפשרת לנו עצמאות ובגרות . הרינו רוצים מעתה
להסתדר לבד . לבד, בלי כול מיני חוקים שמבטאים את אי יכולתנו לסמוך על עצמנו. לבד בלי
צורך לנהל אותנו.
די לנו מאזהרה מתמדת שלא להתערות בגויים ולא ללמוד ממעשיהם . הגויים השתנו
וכבר אינם ברבריים אליליים . אדרבא , הם
מגלים פתיחות, רצון טוב וגישה סובלנית ופלורליסטית . ל"עשות כרצון איש
ואיש". אלוקים היית לנו דמות אב בילדותנו , די התבגרנו, מעתה נוכל להסתדר לבד . "
והקב"ה קיבל את דבריהם .
והקב"ה
הסתיר פניו . הסתיר ולא עזב . משמע הניח לעם להתגלגל בדינאמיקת ההתנהלות במציאות המקרית של
ללא השגחה מכוונת ח"ו.
6. ואל יהיה
לפלא בעיננו דבר זה של התבוללות ונטישה עד כדי כמעט ניתוק . רק כמה דורות קודם לכן גלו ישראל לאזורים קרובים.
"ויגל מלך אשור את ישראל אשורה ויניחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי
: ויתאנף ה' מאוד בישראל ויסירם מעל
פניו : לא נשאר רק שבט יהודה לבדו "(מלכים ב' יח' יא )...... ואלה
עשרת השבטים " כלו, עברו ונתערבבו ואי אפשר היה עוד לזהותם בשושן ומשושן. " עשרת השבטים אינן
עתידין לחזור שנאמר "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה " ..... דברי ר'
עקיבא ".
הנה ראו , בעזרא
ונחמיה העולים מבבל ועימם דלת העם . הם הכירו בתערובת המאיימת על זרע הקודש היהודי. כדי להציל את ה"ישראל" שבעמנו היה
להם לקטוע את הגויים שנתערבו בתוכנו ולהרחיקם . (עזרא ט' )
מה נצטדק, לגלות בבל היה הכוח לבלול את האומות בישראל.
חז"ל רואים בתקופה זו כמצב שבו נשתכחה
תורה מישראל "אמר ריש לקיש : בתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל
ויסדה (סוכה כ' ע"א ) .
הרמב"ן
(במדבר טו, כב' )התוהה כיצד יתכן כי כל העם יחטא משיב " כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא
הייתה לדורות עולם .... או שישכחו את התורה . וכבר אירע לנו כן בעוונותינו
בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצוות לגמרי , וכאשר בא
בספר עזרא באנשי בית שני"
ואף בכוזרי מאמר
ג' אות נד' –" לא ראיתי אנשי בית שני אלא שכר שכחו התורה ולא ידעו מצוות
הסוכה וכן מצוות לא יבוא עמוני ומואבי "
ובאות סג –
עונה החבר – "ומה שאמר "וימצאו כתוב" ר"ל ששמעו עם הארץ
וההמון חרדו לעשות הסוכות אבל היחידים לא אבדה מהם מצוות קלה כל שכן גדולה
"
ו"אסתר"
בימי בית שני הווה.
8. מעתה "נהנו ישראל מסעודתו של אותו רשע" מלמד כי מסרו עצמם ונמסרו לשלטון התנודתי החומרי-יצרי השולט בעולמו של אחשוורוש . מציאות בה הפוליטיקה
העולמית נתונה לשלטון יחיד של מי שנישלט על ידי הטיפה המרה והגחמה ומאפשרת
מצבים קיצוניים . מחד, נחמדות , סובלנות ופתיחות ומאידך חימה עזה , שרירות לב וכניעה
לבצע כסף. ואלה אינהרנטיים לחיצון. "נהנו מסעודתו" זו גם סיבה וגם תוצאה
.
כיוון שפרקו
עצמם מזהותם היהודית מינה וביה בתהליך סיבתי נמסרו לתוצאותיה האפשריות והמקריות של
טמיעה זו . בהינף יד של מסיבת חשפנות נהרסת משפחת המלך. ובהינף יד אחר של מילוי
קופת המדינה נהרס עם שלם . אלוקים לכאורה לא נמצא בתמונה מטוב עד רע. רציתם להסתדר
לבד ? בבקשה ! הגנו על עצמכם לבד !"
9. התבוללות תרבותית וזהותית זו עולה מהלך הרוח של מסיבות אחשוורוש ומתהליך בחירת
המלכה החדשה . בעוד שלכל עם היה ייצוג גאה בשתי ההתרחשויות, לעם היהודי לא היה
זכר.
המגילה מציגה
את מרדכי כ"איש יהודי" ו"שמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש
ימיני" כדי להבליט את היותו של זה יהודי למרות שמו השונה מהשמות
העבריים . הייחוס המשפחתי הארוך הזה מבקש לטעת אותו עמוק בעולם היהודי למרות
שהסביבה אינה כזו. ההבלטה של
"יהודי" אצל מרדכי היא לשם חיזוק הזהות על פני השכחה . הבלטה זו היא המפתח להבנת המגילה .
המלכה שנבחרה
היא אמנם יהודיה אבל "אין היא מגדת את עמה ואת מולדתה". המלכה שמה: "אסתר".
לא די ששם זה אינו "יהודי" אלא , שכמו השם מרדכי הוא זיכרון לאלילות
המקומית. . מה נאמר ומה נדבר, זו העובדה !
השמות הללו
מסתירים את הזהות . היה לה לאסתר שם יהודי "הדסה". אעפי"כ בסביבה הגויית ניתן לטשטש את המוצא
והתרבות האתנית גם באמצעות שינוי השם.
אסתר
"אינה מגדת את עמה ואת מולדתה " כי מרדכי ציווה עליה. איך שלא נסביר את
זה , היהודיות שלה ושל מרדכי אינם זוכים לייצוג. ואולי אי אפשר בכך . שמא ההבלטה
תפריע , תכביד ו/או תשבש את מצג הטמיעה היהודית בסביבה ושמא החשיפה תמנע את קשר
ההנחיה שביניהם . ולא שכך היה רצונם העיקרי והראשוני אלא, כך היה מצב הדברים .
מרדכי יושב
בשער המלך ככל הנראה בגלימה המקורית :שחור
ארוך , כובע מרובע קצוות ואולי גם פאה נכרית כמנהג השופטים .
אף עבדי המלך
אשר בשער המלך אינם מזהים את מרדכי כיהודי
עד שזה אומר להם "כי הגיד להם אשר
הוא יהודי "
"אחר
הדברים האלה – גידל המלך אחשוורוש את המן..." אחר שמרדכי נעשה מקורב למלכות
שכן נרשם ולא כיהודי ב"ספר דברי
בימים לפני המלך ". "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש
" ולא מרדכי היהודי .
9. אחר הדברים הללו חל מהפך ! לפתע ההתבוללות
מופרעת על ידי אגרופו של המן. מתהליך של כניעה והתמסרות מרצון עברנו לכפיה
ולהשתחוויה מכורח . כולם משתחווים למגמת ההשטחה והרדייה של המן אשר גם לו יחוס .
כאן מרדכי
מחליט לצאת לאור . מרדכי רואה כי עוד רגע ועם ישראל איננו ח"ו.
מרדכי אינו כורע ואינו משתחווה. הסיבה על פי פשוטן
של דברים אינה , עבודה זרה שעל גופו של המן , גם לא עשות עצמו אלוה . הסיבה
היא כפי שפיו של מרדכי ענה בו " כי הגיד להם אשר הוא יהודי ".
עד כדי כך היו
עבדי המלך מופתעים מהגילוי שהיו נכונים לעמת את העמדה הזו עם המן "ויגידו
להמן לראות היעמדו דברי מרדכי ".
ההחלטה להציל
את הזהות היהודית על רקע הסביבה המתבוללת הביאה להצגה גאה של מרדכי את יהודיותו
ולא בהכרח את יהדותו. אפשר שמעמדו החדש כמקורב למלכות העניק לו את האומץ לכך ואפשר שמצב הדברים הכפייתי החדש
הוא שעורר אותו לכך ואפשר שחיפש את שעת הכושר לכך, מכל מקום העם היהודי צף ועלה .
עבדי המלך
המגידים להמן את "עם מרדכי" כמו גם המן עצמו מכירים בכך כי מעשהו של
מרדכי היא קריאת תגר לאומית ולא אישית . מרדכי
"עובר את מצוות המלך" לא בשל סיבות אישיות או מעמדיות. העם
היהודי שלרגע היה נדמה כי פג תוקפו חוזר וניעור .
יש לו נציג יהודי בבית הנבחרים הפרסי.
ההתעוררות
החדשה הזו מביאה את המן משיקולים ידועים להחלטה:
לא לאפשר טמיעה של העם היהודי
ובוודאי לא לאשר היבדלות. לא אוניברסליות ולא פרטיקולריות .
.
10. והנה אנו מגיעים למקום המאיים על הצעת הפרשנות
שלנו. והוא פרשת "ישנו עם אחד".
יבוא האומר
וישתמש בדברי המן לפני המלך " ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות
מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם "
מדברים אלה
עולים הנתונים הבאים : עם ישראל אכן מפוזר ומפורד בים העמים והקהילות ובכל זאת ניתן לזהותו כעם . יש להם דת מיוחדת
השונה באופן מהותי מדתי המדינות השונות . דת (של תורה ומצוות ) שככל הנראה הם
מחויבים לה יותר מהמחויבות למלך אשר על כן "ואת דתי המלך אינם עושים " .
זהו תיאור הפוך לתיאור עם שנמצא במצב
פירוק ופשיטת רגל תרבותית ואתנית . כיצד אם כן נסביר את הדבר?
11. לא ניסתר כאן אחר דרשות חז"ל
"ישנו" – ישנו מן המצוות' . רק נאמר כי אם אכן ראה כך המן את העם היהודי
הרי שקשה להבין את הרקע למגילה , את אופייה , את "נהנו מסעודתו של אותו רשע
" ואת ההסתר שבה . כיצד נבין את האמירה כי העם היהודי אינו עושה את "דתי
המלך"? מניין זאת ? היכן רמוזים הדברים ?
ואם ממרדכי בעמדו איתן לפני המן מעז לא לעשות לבדו את דת
המלך , למדנו על יהודיותו , האם כך כל
היהודים ? מניין אם כך לקח המן את
תיאורו? התשובה: ממרדכי.
המן הכיר רק
את מרדכי כיהודי שדתו שונה מכל עם ושאת דבר המלך אינו עושה. בזוי היה בעיניו לשלוח
יד רק במרדכי "כי הגידו לו את עם מרדכי " (ואפשר גם בשל חסינותו
הממלכתית ). כיוון שראה המן שהתנגדות
ההשתחוויה של מרדכי היא בשל היותו יהודי
" כי הגיד להם אשר הוא יהודי " , הרשה לעצמו זה השטני להכלילו.
לכן דיבר המן על מרדכי כעל מופע , מקרה מאפיין וכתכונת הבסיס של העם היהודי.
אחשוורוש אינו
יודע על מרדכי כיהודי , וגם אסתר מצווה שלא לספר על כך לאחשוורוש. לו ידע המן על "הדסה" היהודייה אפשר
ולא היה מעז להציע את הפתרון הסופי שלו.
באופן
פרדוכסלי הצליח מרדכי לחולל את תודעת הזהות הייחודית של עם ישראל היהודי אצל המן
כשזה משמש לה שופר בר תפוצה לכל היהודים המתבוללים.
12. והנה מגיע "לך כנוס" האות לכל
היהודים לצאת מביתם כיהודים . ולהתכנס כיהודים . ולצעוק כיהודים .
הם עדיין אינם
פונים לאלוקים , שם שמים אינו שגור על פיהם כמו היהודים הרוסים בתרדמת 70 שנה .
חוץ מתודעת היותם יהודים (וגם זה בגזירת המן ) לא נשאר הרבה מיהדותם . גם לא שפתם
.
משימתה של
אסתר מרובעת . גם לחשוף את יהדותה , וגם
לא להיהרג בגזירת המן , אדרבא להציל עמה ולחסל את המן צורר היהודים .
האופן שבו עשתה את הדברים ידוע . לו לא הייתה אסתר רוקמת מזימה של חתרנות
אהבים אישית של המן כנגד המלך אפשר ולא היה המלך מוותר על תוכניתו . התוכנית שנחשפה
לפניו : להרוג את עמה של המלכה מתלכד עם הרצון לכבוש אותה ולירש את המלך. הלא זהו
ההד העולה בדברי המן: יביאו סוס אשר רכב
עליו, ובגד מלכות וטבע וכתר
אחשוורוש
המופתע ממזימת ההשמדה של המן לא מעלה בדעתו כי אסתר שייכת לעם שרק אתמול חתם הוא
על הוצאתו להורג .
13. היהודים למדו על מעמדם הנידף כעלה במלכות
אחשוורוש. ואעפי"כ ההצלה אינה אלא, בהינתנות "להקהל ולעמוד על נפשם ". עדיין הבמאי אינו עובר לקדמת הבמה . אלוקים לא
מסיר לגמרי את רוע הגזירה .עדיין מותרת רצועת הגויים. אלוקים מבקש להמשיך את כללי המשחק .
להסתדר לבד!
מי שביקש
להתמודד לבד שיתמודד לבד. מי שמחק את השתייכותו לעם היהודי יחזור וילחם על נכונות
שיבתו אליו. שוב , לא סילוק הנוכחות רק הפניית הפנים . ה' ניצב מרחוק לראות עד היכן מגיעים הדברים. עד
להיכן למתוח את הלקח. המיצוי המלא היה לכאורה בכיליונם של ישראל ח"ו. או אז איה העם?!
ואיה הלקח?!. ולכן מתח הקב"ה את חוט
המוות עד קצה הגבול האפשרי . עד להוצאה להורג!
ובאמת ביום
שלושה עשר לחודש אדר היו היהודים מורשים להקהל ולעמוד על נפשם , להתנגד להובלתם
כצאן לטבח . הנס טבעי הוא, הם אכן נצחו
במלחמה בדרכים טבעיות ביותר: באמצעות המוראל היהודי והכבוד היהודי שהושב הן
ע"י המן והן על ידי מינוי מרדכי במקום
המן .
ניצלו
היהודים!
"קיימו
וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם " קיימו את יהודיותם שקבלו מכבר שזו תמשיך
עליהם ועל זרעם לדורות עולם.
והם חוגגים את
נצח הזהות הלאומית היהודית . ספר זה היה ראוי שיקרא: "מגילת היהודים"
מפני שהוא יצר את המושג "יהודים" כשם לזהות הלאומית, גם אם אין הם עם
בארץ עם מדינה, תרבות ושפה אחת. הוא מלמד כי כל סיפור המגילה נארג סביב מושג הזהות
הזה. הלקח עליו מצביע הוא על אי האפשרות
להימלט מגורלו של המושג . גם אם העמים מסתירים אותו ואפילו אם אלוקים מסתיר פניו מעמו אי אפשר לעם הזה להסתיר פניו מעצמו, מזהותו,
מגורלו, מייעודו ומאלוקיו.
