כשבאים לחשוב פורים : /ראובן הכהן אוריה .
כשבאים לחשוב פורים צריך לראות
דרך היין . במה משמח היין? בהשפעת האלכוהול על המוח. השפעה שעושה שינוי
במצב התודעה. מה שמשתנה הוא מופעה של המציאות בפני התודעה . השותה מורחב. הוא
מתפשט. יוצא דופן עצמו. העצמי שלו מתרחב אל מעבר לו. חומות ההכרה והמחיצה שיצר
בתודעתו המובחנת, מתמוססים. לפתע, הוא באשר הוא, מפעפע אל תוכה של המציאות. הוא חש
אותה, את דופקה הולמת בלבו. כיין מזוג הוא נמזג בה. כביכול נפש העולם הסובבת אותו
נטמעת בנפשו. הוא יוצא אליה והיא ששה לקראתו. יציאת דופן, זו לאמתו של דבר היא
חווית הכלה, תוך רחמית. ההתמזגות זוכה במציאות, כמעטפת רחמית. כביכול, שב האדם
לאיחוי הראשוני, בחוויית "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך". חוויה שהיא
באחת חוויה עוברית ("ותשת עלי כפיך") ומניה וביה, ההתמתחות מסוף העולם ועד סופו ("אחור
וקדם") כמדרש חז"ל. בשתי הראיות הללו, חווה האדם את טיפתו מתמוססת בים
הנטף של המציאות. המציאות הא-לוהית היא בו ומעבר לו.
כשבאים לחשוב פורים צריך לראות דרך היין. ואם מבט היין מדאה את המבט
למעוף הציפור, לצפייה כוללת ומתכללת, הרי שצפיית פורים היא כצפיית המרכבה. מראה
היער ולא רק העצים, הכלל שנמסך ממצרף הפרטים. לראות דרך היין הוא מצב תודעה מתכלל
ומתאחד, עם מה שאובחן עד כה מנגד וכנגד. האבחון הוא אנליזת הפרטים. האבחון הוא דעת
השניות. מבט היין, מטשטש את הפרטים בגבולם, מוציאם מייחודיותם כשלעצמם וממצבם
בארג-כל באחדותם, במצע ההרבייה ממנו הם מבצבצים. טשטוש היין, יוצר מעין פאטה
מורגנה של נפש העולם.
והנה אנו באים תחילה לחשוב ואחר לצפות בפורים. למתוח פורים מראשית
העולם ועד סופו. אחור וקדם צרתני. ומביט מראשית אחרית. הרינו מניחים את העצים
שיהיו לבסוף יער.
א.
פורים – באדר – החודש
השתיים עשר. סוף השנה. סוף החורף. סוף הלילה. בטרם האביב. טרם עלות השחר.
ב.
פורים- חג יחיד של
חו"ל. נערך ונחגג בחו"ל בהבלטת בירת חו"ל- שושן ובהתנכרות לארץ
ישראל ולמקדש.
ג.
פורים- בשל
האנטישמיות ההמנית, שלראשונה ראתה בפיזור היהודי בחו"ל את האנומליה הלאומית
ואי אפשרות עיכולו והצעת פתרונו בהקאתו מחוץ להיסטוריה.
ד.
פורים- חג שאינו
לוקלי ולא בעבור קדושת המקום הלוקלי. החג
האוניברסלי היחיד. בכל מקום בעולם ולכל העולם. ורבים מעמי הארץ מתייהדים.
(חנוכה-מקדש)
ה.
פורים –יוצא חוץ
לקונטקסט הקודש הישראלי הרגיל של
בריאה-התגלות-מצווה- והשגחה- תפילה והודאה.
ו.
פורים-בגלוי מתווה
נשי- 'אסתר', מתחילה ועד סוף. ובנסתר הוויה נשית, תוך רחמית–מלכות.
ז.
פורים – גורל. מקרה. המציאות
כפי שהיא. זו שהמחשבה ההתגלותית רואה בה העלם והסתר.
ח.
פורים – מסבאות יין.
מצוותו ביין. תודעתו ביין. חייב איניש לבסומי.
ט.
פורים – מזוהה עם
היין המשמח. שמחה שהיא הרחבה, הכללה ואהבה. קבלה מתוך הזדהות אהבה ולא מכפיה
וסמכות.
י.
פורים – יין(70) הוא –
סוד (70) התוכיות. תוכיות המציגה את המוחצנות כמסכה, כתחפושת. נכנס יין יצא מושג
הפנימיות. נולדה תורת הסוד. והסוד חותר לפנימיות. והוא אכן חותר תחת ה'דת' שניתנה בשושן הבירה. יין הוא 70 פנים –ריבוי
והוא יינה של תורה אגדתא- רזיות – נבואה – אינטואיציה- בוננות.
יא.
פורים- עד דלא ידע.
מצב תודעה שאינו מבחין בין לבין. ידיעה מבחינה – באה מעץ הדעת. המן מן התורה מניין
– נחש, עמלק, עץ הדעת- גפן היה, והייתם
כאלוקים יודעי.. טוב ורע.
יב.
פורים – שיבה לגן
עדן. למצב הבראשיתי- התוך רחמי. לפני ההיפרדות מהמציאות שהפכה
מנגד וכנגד. עץ החיים שאינו עץ הדעת – המזוהה במסורתנו עם הסוד
הקבלי-אלוקי.
יג.
פורים – אסתר – הסתר-
מקריות – חומריות החיים. היעדרות אלוקית מניהולה של ההיסטוריה. והוא הגילוי כי מה
שלכאורה הנו כיסוי והעלם הוא הוא ההתגלות הגדולה ביותר. מה שנחשב כחומרי הוא
האלוקי
יד.
פורים – 'נס'- ההצלה
הגדול ביותר מהשמדה טוטלית בין יום, להצלה מקרית בין יום. והחשיפה לאפשרות ההשמדה
בין יום והחובה למנוע אותה לאורך ההיסטוריה. מחיית זכר עמלק. לפעול לעקירת הרוע
שהתגלה בעמלק ובממשיכיו.
טו.
פורים - עומד בין שני קטבים. בין מתן תורה בסיני-
בכפיית האותות והמופתים וקבלת התורה לבין הפנמת התורה בשושן: קיימו וקיבלו עליהם
היהודים .
טז.
פורים- עומד בין שני
קטבים – כיפורים ופורים. בשניהם מקיימים "באתי לגני אחותי כלה" למפגש עם
האלוקות- לפני ולפנים. כאן אסתר נכנסת וכאן הכה"ג . כאן שני שעירים האחד לעזאזל
והאחד לה' . וכן בפורים הגורל אחד כמעט לעזזאל ולבסוף הוא לה' . כפורים התנתקות
מהחומר וטבילה ברוח בענן הכפורת ובפורים טבילה בחומר ובאדי היין.
יז.
פורים אם כן עומד בין קטבים רבים נוספים – בין מ"ת ביום לבין
קבלת תורה בלילה. פורים הוא התרחשות לילית ארוכה – של גלות . בין שנאה לאהבה, בין
פנים לחוץ. בין חומר לרוח. בין פרטיקולרי לאוניברסלי, בין גילוי להסתר , בין מקרה
למכוונות, בין פיזור לכינוס, בין פירוד לאחדות, בין פנתיאיזם לטרנסצנדנטיות, בין
אוטונומיות להטרונומיות , בין גבריות
וזכריות לנשיות ונקביות, בין מקדש ה' למקדש –ארמון אחשורוש. בין עצמיות –
להיקרויות, בין מהות לתופעה.
יח.
פורים – עומד בין
הקטבים: עמלק –ראשית גויים וישראל- ראשית. בין מרדכי לאסתר, בין הדעת לבין למעלה
מטעם ודעת, בין עתה לבין לעתי"ל, בין המועדים המקראיים – לבינו המועד שיתמשך
כל ה'לעתיד לבוא'. בין הנהגה ניסית לבין הנהגה טבעית, בין גאולה אפוקליפטית לבין
גאולה בדרך הטבע, בין אתערותא דלעילא לבין אתערותא דלתתא, בין יוזמה וניהול
אלוקיים לבין יזומה ופעולה אנושיים.
יט.
פורים עטוף במצוות
אופקיות – חברתיות ובכללם קריאת המגילה ואילו החגים האחרים יש בהם מצוות
וורטיקליות אנכיות אדם –מקום.
ועתה מלאכת פורים הוא לכנוס את כל הצירים
ולחברם כמצרף דרכם נבנית תודעת
פורים, דרכם ניבטת הכוללות האלוקית אופפת
כל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה