דרשה לחתונה , תשסח/ ראובן הכהן אוריה

 

---

ב"ה

הדרשה לחתונה ,  י' שבט תשס"ח פרדס חנה.

 

 דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת

נריה ואור, רק אתמול היינו הדור הבא,  אתמול שלפני עשרים וחמש שנה בדיוק והנה אתם היום הדור הבא.

דור הולך ודור בא, היום בא' שבט לפני עשרים וחמש שנה הרינו את החתונה הזו,  את הדור הבא, כשם שאתם עתה הורים בע"ה את העתיד הבא, את דור ילדיכם.

נריה רק אתמול ליוויתיך אל הגן של יהודית,  אל גן העדן של ילדות וכל כך מהר חלף דור ועתה מלווים  אותך בגן עדן של  רעים אהובים.

"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" וזרח השמש ובא השמש." הדור ההולך מביא את הדור הבא שתיזרח שמשו אחריו תחת החופה  תחת כנפי השכינה.

דור הולך, הולך ומביא, ואנו, משפחת זיו היקרה הבאנו את חלקנו בפאזל ואתם באים ומביאים  את חלקכם שלכם והם תואמים להפליא. הם נראים בדיוק כפי שהיו אז בגן עדן מקדם. 

דור הולך ודור בא כדי ש"הארץ לעולם עומדת" – אנו באנו ואנו הולכים ואתם באים ליטול חלק ב"ארץ" שהיא השכינה שהיא כנסת ישראל – והיא לעולם עומדת. "לעולם ירשו ארץ".

דור הולך ודור בא היא עובדת החיים – המלמדת כי הארץ לעולם עומדת. כל דור בא הוא זריחת השמש – "וזרח השמש" וכל דור הולך הוא "ובא השמש".

אור ונריה, עתה שמשכם זורחת הנה זה בא – באה עתכם, זו שעתכם, שעת אהבתכם.

 עת הדור שלכם לחלום, להאמין לאהוב ולתקן. כל דור חולם שהוא יהיה התיקון, שאהבתו תהיה סוף התיקון ובזכות זה "הארץ לעולם עומדת". ועם אוסף התיקונים הזה ומצבור האהבות שבו דור לדור יביע אומר נערמת אסיפת המשיח,ומהרה ה' אלוקינו ישמע בערי יהודה.

 

כתוב בליקוטי הלכות לר' נתן, תלמיד ר' נחמן מברסלב¹:

"ותקון זה שהוא להעלות ולברר הנפשות מבהמה לאדם וכו', שהוא בחינת שחיטה, בתקון זה אנו עוסקים כל ימינו בכל יום ויום ובכל דור ודור עד שיבוא משיח, שאז ישלם הברור, כידוע, כי אי אפשר לתקן ולברר הכל ביום אחד, רק בכל יום ויום ובכל דור ודור מבררין ברורים מיוחדים, עד שישלם הברור בימי משיח. והכלל, כי אין יום דומה לחברו וה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובכל יום מתבררין ברורים מיוחדים מה שאי אפשר לתקנם ביום אחר. וכן בכל דור ודור. ובשביל זה מתארך הגלות כל כך עד שישלם הברור ועל כן חיוב על כל אדם להוליד בנים, כי אי אפשר להשלים הברור, כי אם מדור לדור, שכל דור צריך לתקן ולברר ברורים מיוחדים כפי היום וכפי הדור, כי כל יום ויום הוא בחינת דור מיוחד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, במדרש על פסוק, "דור הולך ודור בא" אין לך יום שאין מתים בו ששים רבוא ונולדים בו ששים רבוא. נמצא, שבכל יום ויום מתחדש דור אחר שהוא ששים רבוא נפשות, כי אין דור פחות מששים רבוא. וזה שנסמך בקהלת, "וזרח השמש ובא השמש, דור הולך ודור בא", כי כמו שזורח השמש ובא השמש בכל יום ויום, כמו כן מתחדש הדור בכל יום ויום, שהוא בחינת דור הולך ודור בא בכל יום כנ"ל.

והדברים נסמכים על מה שמובא בקהלת רבה:

'דור הולך ודור בא', ר' יודן בשם ר' לוי אומר אין לך בכל יום ויום שאין נולדין בו ששים רבוא ומתים בו ששים רבוא, ומה טעם 'דור הולך ודור בא... וזרח השמש ובא השמש'. ר' ברכיה ור' יעקב בר אבונא ור' חייא בר אבא בשם ר' לוי בר סיסי:   משזרח השמש ובא השמש דור הולך ודור בא. ומניין לדור שהוא ששים רבוא, שנאמר (דברים א') 'אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה' ואותו הדור ששים רבוא

 

אור ונריה  :   בכל דור יש תיקון מיוחד שצריך להיעשות בדור ההוא ואיננו יכול להיעשות בדור אחר. החידוש במדרש הוא, שבכל יום יש משפחה  שיש בה חילוף דור  שמשנה את מצב שישים ריבוא של הדור, ולכל יום ויום יש תיקון הצריך להיעשות באותו יום², ואינו יכול להיות מתוקן קודם לכן או לאחר מכן ואינו יכול להיעשות אלא על ידיכם  בני הזוג הזה שבשמחת נישואיכם אתם הדור הבא, הדור הבא שלנו.

ואתם לא רק תשמרו על העולם ילדים אלא תתקנו אותו, אנחנו אהבנו ועשינו כפי יכולתנו ואתם תאהבו ותהיו טובים מאתנו. התיקון שלכם מיוחד לכם כשם שמפגש האהבה שלכם מיוחד לכם לדור המיוחד שלכם.

האהבה שלכם היא התיקון של כל אחד, שלך נריה ושלך אור, האהבה שלכם היא השיבה לצלם, היא תיקון דמות דיוקן צלם אל,

אור ונריה, אותו יום בו נישאנו דליה ואני, היה יום בהיר והשמיים היו תכולים מתמיד, יום בריאה חדשה, שמים חדשים וארץ חדשה,  השמש זרחה אז כפי שלא זרחה מעולם, - "וזרח השמש".

התבוננתי היום בשמיים והתבוננתם אתם והיום שוב זרחה השמש כמו שלא זרחה מעולם.  הוא שאמרנו וזרח השמש. שמשנו שזרחה, הביאה את שמשכם שתזרח עד לביאת שמש ילדיכם, עד שיזרח אורו של משיח.

ואני מתבונן בכם ואתם קורנים וזורחים וכולנו כאן כמים לפנים מוארים מימכם ומאירים לכם.

נריה ואור שניכם יש בכם מ"וזרח השמש ". "כי נר מצווה ותורה אור", הנר המצוותי מקומי שלך, נריה  והאור התורתי השמשי כללי שלך, אור. טובלים אתם באור השמש העזה – ובא השמש וטהר. ברכתנו לכם האירו ! האירו !

ואתם מאירים מפניו של משה, המאירים כפני חמה המוסר תורה ומצווה  לאלף דור  – דור הולך ודור בא ודור זה של שישים רבוא הוא משה רבנו. ממנו ומכוחו המתגלגל באלף דור, ניתן להלך. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. ובזכות זה כל ישראל יש להם חלק  בעמך כולם צדיקים למען ירשו ארץ.

בזוה"ק ובתקו"ז דורשים פעמים רבות את הפסוק "דור הולך ודור בא", על משה רבנו, ששקול כנגד שישים ריבוא של ישראל. :

מ'מכון ש'בתו ה'שגיח, (ר"ת משה ) אשרי העם שככ"ה לו בגימטריא מש"ה, אשרי העם שה' אלקי"ו, דעליה אתמר "דור הולך ודור בא", ולית דור פחות מששים רבוא, ועליה אתמר דבר צוה לאלף דור, ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא, בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, עד שתין רבוא, לאשלמא לכלהו מפגימו דלהון, ורזא דמלא והוא מחולל מפשעינו, דאיהו שקיל לכלהו, כמה דאוקמוה מארי מתניתין אשה אחת ילדה ששים רבוא, ומנו משה דשקיל לששים רבוא, ובגין דא אתמר עליה דור הולך לההוא עלמא, ודור בא איהו ייתי כמלקדמין.

תרגום :  והתפשטותו היא בכל דור ודור, בכל צדיק וחכם שמתעסק בתורה, עד ששים רבוא, להשלים לכולם מפגם  שלהם, וסוד הדבר 'והוא מחולל מפשעינו', שהוא שקול לכולם, כמו שהעמידוה בעלי המשנה, אשה אחת ילדה ששים רבוא, ומיהו, משה ששקול לששים רבוא, ועל כן נאמר עליו 'דור הולך' לעולם הבא, ודור בא,  הוא יבוא כמלפנינו.

משה רבנו מתפשט לכל דור ודור, ומופיע בחכמים, עוסקי התורה. עליו נאמר הפסוק "דור הולך ודור בא", שבכל דור ישנה הופעה של משה רבנו. הופעתו של משה רבנו איננה שייכת לעבר, אלא היא מציאות המופיעה בכל דור מחדש.

הרמח"ל מבאר עניין זה⁷: כי כך צריך להתחבר סיני במשה, ומשם יוצאת כל התורה לכל ישראל. ותדע שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני. והיינו כי מה שהוא אמת בתורה, צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה. והנה באותו הזמן, ניתן בגילוי לישראל החלק שהיה ראויה להם. ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים. והכל צריך להיות על ידי משה, בסוד, 'זכרו תורת משה עבדי' (מלאכי ג', כ"ב), כי הוא מתלבש בנשמות התלמידי חכמים ועל ידו מתחדש התורה, והוא סוד, הדברים שמחים כנתינתן מסיני.
ואודיעך בכאן סוד גדול. כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו. ואם כן מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, אין התורה נשלמת."

והנה אתם אור ונריה נמצאים עתה בסיני ממש, בסיני שנתעטף כגן עדן מקדם. ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.  בסוף מסכת תענית  :וכן הוא אומר, "צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעיטרה לו אימו ביום חתונתו, וביום, שמחת ליבו" (שיר השירים ג,יא):  "ביום חתונתו", זה מתן תורה; "וביום, שמחת ליבו", זה בניין בית המקדש.  

כל דור שהולך הולך הוא לסיני כדי שהדור הבא יבוא מסיני.  הנה אתם ואנחנו שבים למתן תורה – לברית סיני – למשה

דור הולך ודור בא  וזרח השמש ובא השמש – ה' מסיני בא וזרח משעיר למו.   

מנהגי חתונה נלמדים ממתן תורה, אז, הקב"ה התגלה "כחתן היוצא לקראת כלה". וכן כותב רש"י בפירושו על התורה, על הפסוק: "ויוצא משה את העם לקראת האלקים" (שמות יט, יז) "מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה, וזה שנאמר ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא". ובמתן תורה נאמר "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים" (שמות כ, יח). ועוד, "נר" בגימטריה מאתיים וחמשים, ושני נרות הם חמש מאות, כמנין "פרו ורבו

ה' יוצא לקראתכם כחתן.  ה' מסיני בא כמו"שדור בא". כמו שאור בא לקראתך נריה.

וכמו בסיני שהוא השיא ולאחריו עבודת תיקון רבה כך לכם, וכמו שביום קטנות היו ישראל והדורות מוארים מהשמש בסיני כך אתם מיום חתונתכם ומיום שמחת לבכם.

דור הולך -נפרד ודור בא – נפגש ומתחבר. ועל כן דור לדור יביע אומר – דברי פרידה ודברי מפגש.    לכם משפחת זיו הנה אנו הולכים לקראתכם ואתם באים אלינו והיינו לאחדים ושמחים אנו בכם ובנצר מטעכם – חתננו אור.

 ולכם נריה ואור :  האירו! 

אור חתננו

"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה  אשר בנו שתיהן את בית ישראל "

שמור על ביתנו הבכורה שהייתה ראשית אהבתנו ודאג לה לטוב לה כל הימים.

"נריה ביתי – "אחותינו את  היי לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שונאיו "

היי נא לאור, כלי ברכה, אשה ואחות, בית לתפילותיו ותורותיו הזכות.

והיו שניכם לאבוקת אור, עמוד אש המאיר את הדור הבא.

ולסיום ברכתי כאב וככהן

"האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק  האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ.  ישימכם אלוקים כאפריים וכמנשה :

יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך  וישם לך שלום.

אתם שלום וביתכם שלום וכל אשר לכם שלום ויהי ה' עימכם.

 

¹ ליקוטי הלכות, הל' שחיטה, ד'.
² עי' ב"עץ חיים", שער א' ענף ה', בשם תקו"ז: "ולך וראה מ"ש בספר התיקונים תיקון כ"ב דס"ה במ"ש 'קם ר' שמעון ואמר סבא סבא כו' ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא, ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא תניינא. ובזה תבין איך משתנה מעמד ומצב העולמות שהם הלבושין של א"ס לכמה שינויין בכל עת ורגע...".
³ רש"י מגילה ו' ע"ב, ועי' מכילתא בא, פרשה ט'.
⁴ מתאימים הדברים לגישת החסידות בכללה, הרואה ביחס הנכון לדברים המזדמנים לאדם, כאנשים שהוא פוגש בהם או מקומות שהוא מגיע אליהם, חלק חשוב במילוי שליחותו בעולם.
⁵ שיר השירים רבה פרשה א' פס' ט"ו, ג'.
⁶ תקו"ז קי"ב ע"א.
⁷ אדיר במרום עמ' ע'.
⁸ עי' בהקדמת ספר שבולי הלקט בשם "האלוף המסובל הר"ר ישעיה מטרני זצ"ל".
⁹ אגרות ראי"ה ח"א אג' של"ב.
¹⁰ הקדמה לתפארת ישראל.