תושבכ"ת היכן היא ? המחלוקות כיסו אותה !
במאמר זה אני מבקש להתייחס אל מושג המחלוקת ותפקידו בעיצוב תושבע"פ. אנסה לתאר דגמים שונים בהבנת מושג החידוש ומקומה של המחלוקת , דגמים המתמודדים עם הפרדוכס תורה מן השמים ולא בשמים ואעפ'י שאלו ואלו "דברי אלקים חיים ?
ננסה להציג כיצד זה מדרשי אגדה בעלי מטען נפץ , מנוטרלים בהקשר הצר ו/או הרחב.
מושג "תושבע"פ המציין את המכלול ההלכתי -אגדתי שאינו כתוב בתורה , הוא עצמו משקף את הפרדוכס הנדון. כיצד הוא 'תורה' והוא בע"פ -כלומר מסור ומוגד מפי אנשים . הלל שהיה כפי הנראה הראשון שהתמודד עם בעיה זו (כפי שמופיע בכתובים שלפנינו)הציע פתרון שהעצים את הבעיה .
"מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי , אמר לו :כמה תורות יש לכם ? אמר לו שתיים . אחת שבכתב ואחת שבע"פ. אמר לו :שבכתב אני מאמינך , שבע"פ אני מאמינך ".
פתרונו של הלל רדיקאלי ביותר והוא כאומר: "עד שאתה דורש ממני להוכיח את תוקפה ההתגלותי המוחלט והמחייב של מה שנראה בעיניך כיצירת בן אנוש, הריני מבקשך להעמידני על אותה תורה חרוטה בכתב שהיא היא בעיניך דבר האל הטהור שניתן בסיני. תורה זו שבכתב איה היא ?משמעות הדבר כי אותו חלום דתי עמוק המבקש להכחיש את המוגבלות האנושית היחסית ע"י זכיה בחותם הסמכותי והמוחץ של הטראנסצדנטי הנצחי והמוחלט מושם לאל. מה ניתן בסיני? מה שניתן כשלעצמו לעולם לא יוודע. אין אנו יכולים אלא לעסוק במה שקיבלנו. "משה קיבל תורה מסיני"-והקבלה כבר היא בבתי הקיבול האנושיים. קול ה' בכח -בכחו של כל אחד , ברם , הקול עצמו -לא יסף ,אש שחורה ע"ג אש לבנה .
הפרדוכס הדתי הוא תהליך של אישור והכחשה . כיסופים ודימויים למגע עם הטראנסצדנטי וידיעה כי כל מגע הוא עם מה שמופיע בפנינו כשהוא מכונן על ידנו.
מושג תושבע"פ אינו מצוי בתושבכ"ת ואפשר שהוא נוגד את הלך הרוח המקראי. יתירה מכך ניכר בתושבכ"ת המאמץ למנוע הופעתו של מושג כזה תושבע"פ החושף את המימד האנושי השותף ביצירתה ובהתפתחותה של התורה. טענתי כי אף שפרשנות רחוקה היא מן הרוח המקורית של הכתוב עדיין תהיה זו הקריאה התמימה של הכתוב כל אימת שתהיה זו הקריאה האחת והבילעדית המקובלת על הכל .המובחנות של תורה שבע"פ העומדת בפני עצמה מול הכתוב היא אך משעה שיש מערערים על מסורת הקריאה. כלומר אין מושג "תושבע"פ מבטא מסורת קריאה ופרשנות (כאפשרות אחת להסברו של הלל לנכרי ) . המושג בא לבטא יותר מזה ,וזה כי זוהי מסורת הקריאה הבילעדית .הערעור יוצר סדק בתמימות הקריאה היא המחלוקת. המחלוקת מפנה את מודעות הקורא הדתי להיותו קורא שלא באופן תמים את הטכסט. היא מציגה אותו בעיני עצמו כפרשן, כבעל מסורת קריאה חלקית או בלעדית בתוך מגוון צורות קריאה שונות ואפשריות. עד שלא באה המחלוקה "אל קריאתו","בטל " הוא כביכול אל הכתוב ומקבלו כהתגלות עצמה כדבר האל כשלעצמו ממש -הגם שיש תוספות חידושים ושינויים הבאים במסורת אל תוך קריאתו. משעה שהוא נעשה ער למחלוקת לא די שנטשטש הכתוב בעיניו ואין הוא יודע מהו הכתוב מהו דבר האל, עוד נכח הוא בתהום שנפערה בינו כאדם לבין האל. המחלוקת מציגה את הסוביקטיבזציה בפעילותו של האדם מול האל את המוגבלות האנושית למול המוחלט. עד שעתה של המחלוקת מתהלך האדם הדתי כאילו חי הוא ברשות האל בהתגלות מתמדת המשוכה מסיני. ואילו משעה שזו צפה ועולה נסתרים השמים מפניו.
"בראשונה לא היו מחלוקות בישראל. מלשכת הגזית יצאה תורה אחת לכל ישראל , אבל משבטל הסנהדרין , משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם הרבו מחלוקות בישראל (תוספתא סנהדרין פ"ח ה"א )
"...ונעשתה תורה כשתי תורות " (סוטה פי"ד ה"ט)
משבטל מוסד ההכרעה ורבו המחלוקות שלא הוכרעו בטלה אף אחידותה וחד משמעותה של התורה , מה שסותר את תוקפה המוחלט. שהרי אם : הללו מטמאים והללו מטהרם הללו אוסרים והללו מתירים הללו פוסלים והללו מכשירים, א"כ יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה "( ירושלמי, סנהדרין פ"י ה"א)
המחלוקת עושה את התורה כשתי תורות במובן של שתי הוראות סותרות. הנסיון להתגבר על בעייתיות זו מוביל ליצירת מושג של שתי תורות האחת בכתב והאחת בע"פ כשזו האחרונה כוללת בתוכה את החידוש ואף את המחלוקת. המחלוקת עצמה הופכת להיות תורה. האם מקרה הוא כי בדור אחד -דורו של הלל שהיה הראשון ללמד - כי התורה נדרשת בשבע מידות , והוא יחד עם שמאי יוצרים את אב הטיפוס למחלוקת שאינה מוכרעת והוא הוא נטפל ונדרש למושג תושב"ע ובעייתיותו.
בתחילה מוצאים אנו יחס שלילי למחלוקת . המחלוקת היא שמוש של תלמידים "שלא שמשו כל צרכם " ברם , לא ניתן היה להותיר את השאלה "היאך אני למד תורה מעתה "? פתוחה ולא פתורה. כיצד א"כ התמודדו חז"ל עם המימד האנושי המעצב את תכנה של ההתגלות דבר שהמחלוקת חשפה ביתר שאת. כאן אנו פוגשים במס' גישות יסוד :
א. הגישה האינטואיציסטית ב. לוגיציסטית ג. קונסטרוקטיבסטית מתונה. ד. קונסטרוקטיבסטית רדיקאלית .
א. הגישה האינטואיצסטית- אומרת כי כל יצירה פירוש וחידוש אינו אלא מעשה חשיפה של מה שהיה וניתן מכבר . הלימוד הוא בעצם "תורת היזכרות " -כילד הזה שאינו אלא חוזר אל לימודו שלמד במעי אמו ואשר נשכח בצאתו לאויר העולם. החשיפה היא של מה שהיה סתום עד כה או שנשכח או שאבד , או שכוסה בכוונה תחילה עד לגילויו בהקשר המתאים. ערוץ הנחל חותר באפיק קיים אשר רק לעין חיצונה נראה כובש כביכול דרך חדשה , "ראה זה חדש !!כבר היה לעולמים ".
"בהר סיני ביד משה : מלמד שניתנה תורה הלכותיה ודיקדוקיה -ופירושיה ע"י משה בסיני (ספרא בחוקותי פ"ר ב' פ"ח) או "אף דקדוקי תורה דקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידיםלחדש נאמר למשה מסיני".(מגילה יט ע"ב)
מייצגיה של גישה זו בימה"ב -היו ריה"ל (כוזרי ג, מ"א) ס' החינוך (מצוה ס"ז) ,
אליבא דידם הרוב הוא מנגנון חושף אמת . לריה"ל יש להוסיף את הכריזמה השופעת על החכמים והמכוונת אל האמת.
ב. הגישה הלוגיצסטית - אומרת כי היצירה היא מבנה שמתפתח על גבי יסודות הבנין הראשוני. זה נבנה באותם כלים מאותם חומרים ועל בסיס אותם כללי בניה כללי היסך ומעבר. משל למה הדבר דומה. ללימוד המתמתטקה. הלומד יסודות המתמתיקה :מספרים , כללי חיבור וחיסור מקבל ממורו את הבסיס הפשוט לתורה זו יחד עם מס' מוגבל של תרגילים בוריאציות פשוטות. נקל לשער כי התלמיד המוכשר עשוי להגיע למשוואות סבוכות ולוריאציות מורכבות לאין ערוך שלא עלו אף על דעתו של מורהו. אעפי"כ תורה זו היא משל מורו וכל שבא לאחר מכן גנוז באותם יסודות ראשוניים ועפ"י אותם כללי היסק ומעבר. כך גם בתורה ניתנה היא וכללי דרישתה.
"וכי כל התורה כולה למדה משה? כתיב בתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים (איוב יא')
אלא כללים למדהו הקב"ה למשה . הוי ככלותו לדבר אל משה "(שמור כי תשא מא', ו' )
הנהר החותר באפיקו -הידוע מראש - עפ'י כל החישובים הפיזיקאליים והמתמטיים הרלוונטיים והמורים בהכרח על תנאי החפירה וצורתה. נציג מובהק של גישה זו הוא ר' יוסף אלבו (ס' העיקרים מאמר ג' כ"ג) במובן מסוים , וכך גם סבור רוזנברג, הרמב"ם בפיהו"מ (עמ' יא) מייצג את מודל הגילוי הרציונאליסטי. א"כ מהלכות ממרים ניתן להציג אחרת.
שתי גישו אלה מציגות את האמת ההלכתית כחשיפה .האמת ההלכתית מגלה את דבר ה' המצוי באופן פוטנציאלי בתורה שנתנה מסיני. האמת ההלכתית תואמת את דבר האל , רצונו וכוונתו כך שהפעילות ההלכתית עפ'י כללים או מתוך השראה -מנטרלים כל מימד אנושי עצמאי להלכה. משום כך מבחינה תיאולוגית לא תיתכן סתירה בין דבר ה' לבין הפעילות האנושית.
ג. הגישה קונסטרוקטוביסטית מתונה- רואה ביצירה מבנה המתפתח על גבי יסודות הבנין באותם כלים ומאותם חומרים -אלא שהיא מודעת ליסוד הוולונטריסטי המסור בידו של הבנאי להטות את הבניה לכיוונים ולצורות התואמות את צרכיו ורצונותיו. משל למה הדבר דומה: למשחק 'שח' ארוך ומתמשך. המצע הכלים והכללים נשארים זהים לכל אורך הדרך. אלא שהשחקנים המתחלפים רשאים לפתח איסטרטגיות שונות של משחק ולהוביל מהלכים שונים מקודמיהם ואעפי"כ יהיה זה אותו משחק הנעשה ברצף באותה מסגרת.
"וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדין שלא היה בימיו ? הא אין לך אלא אצל שופט שבימיו " וכן "יפתח בדור כשמואל בדור "(כ"ה כ"ה ב)..."מלמד שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו . שופט שהיה בימים הראשונים"(מה"כ א. ד') והרמב"ם -"ביד הגדול שדרשו באחת מן המידות כפי מה שנראה בעינהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם ביד אחר ונראה לו טעם אחר ליסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מהשנראה בעיניו (ממרים, פ"ב ה"א) נראה שבגישה זו נוקט אף הרמב"ן בפירוש עה"ת דברים יז, יא. ובאופן מובהק יותר הכלי יקר בפירושו לדברים יז, יא .
ד. הגישה הקונסטרוקטיבית הרדיקאלית -רואה ביצירה שלשלת .שרשרת חוליות המוספות זו על גבי זו . אמנם מתחילה היא באבן יסוד חוליה בסיסית שהיא מורה ראשית וסיבתה של השלשלת . כל חוליה לא די שהיא מוספת עפ"י כללים קבועים ומוגדרים מראש, עוד הם מערבים בבניתה יסודות חומרים ואפ"י כללים הנקרים בדרכם מסתפחים ומוטמעים לתוך החוליות החדשות.
מלה"ד -הדמיות המשפחתית . אב אחד הוא המכונן את השושלת המשפחתית בנו שהוא המשכו אינו זהה לאביו. הבן ברצונו רשאי לשאת כל אשה ומכל אשה תסריט אחר אפשרי של השושלת והטיה שונה של הדמיון בין הבנים לאבות בשרשרת הדורות . כעבור עשרה דורות השושלת המסוימת הזאת היא אחת ממספר רב של אפשרויות . הזיקה שבין החוליות היא הרציפות הביולוגית שבין חוליה לחוליה כעובדה סיבתית וכן הדמיות. אין הכרח להצביע על צד דמיון שווה החורז את כולם והנמשך מהסב המכונן עד לצאצאו בדור העשירי . מלבד הרציפות הביולוגית , הדמיון הקושר הוא בין הצאצא העשיר לזה שקדם לו -דמיון מה -חלקי, וכך הלאה -עד לסב המכונן .
במשל הנהר - כל שלב וכל סנטימטר פתוח עקרונית לכל אפיק שהוא ואולם כדי שיהיה זה אותו נהר אסור שתיקטע רציפותו.
לגישה זו מתאימים דברי ר' ינאי :
" אמר ר' ינאי תורה שנתן הקב"ה למשה ניתנה מ'ט פנים טהור ומ'ט פנים טמא"(פס"ר פכ'א, ד' ) המחלוקות בארעא הם שיקוף של המחלוקות ברקיעא. תורה שנתנה מרקיעא אין בה לוז מכונן ומכריע. לא רק שהמחלוקות אף הם ניתנו בסיני -אלא מה שניתן היא המחלוקת.
"בעלי אסופות , אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין , הללו אוסרין והללו מתירין , הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה? "ת"ל ניתנו מרועה אחד"כולם אל אחד פרנס אחד אמרם מפי אדון כל המעשים ברוך הוא , שנאמר :"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור " אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע דברי המטהרים ודברי המטמאים, דברי האוסרים ודברי המתירים דברי הפוסלים ודברי המכשירים "(ירושלמי סנהדרין ס"י ה"א)
לכאורה גישה אינטואיציסטית ! גם המחלוקות כבר היו מעולמכם.
ואולם בקטע אחר הבא להשיב א"כ כיצד בכל זאת יוכרע הענין , נמצאת המגמה הקונסטרוקטיביסטית -רדיקאלית . "אמר לפניו (משה ר.ה. ) ריבונו של עולם הודיענו היאך היא הלכה?אמר לו : אחרי רבים להטות !".(ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ב )
בגישה הקונסטרוקטיבית המתונה -קיימת אמת אלהית שניתנה בסיני -אלא שהיא מכירה במוגבלות האנושית להשיגה וע"כ מראש -נמסרת התורה מתוך ידיעה שעיצובה יקבע ע"י הכרעות אנושיות שלא יתאימו בהכרח לאמת האלהית . וכפי שביטא זאת יפה אריה לייב
בהקדמה ל'קצות החושן ': "...ושכל האנושי לואה להשיג האמת ובפרט כוונת התורה ...אך לא נתנה התורה למלאכי השרת ואל האדם נתנה אשר לו שכל אנושי ונתן לו הקב"ה התורה כפי הכרעת השכל האנושי גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים ...".
ואילו הגישה הקונסטרוקטיבית הרדיקאלית -מניחה כי האל אינו בעל הכרעה בדברים שמעיקרם משקפים דרכים של בני אנוש מוגבלים. אין אמת אלהית . לא בשמים היא . תורה נמסרה לבני אדם ואין למלאכי השרת ולא לשכלים הנבדלים ואפילו לא לאל כל קריטריון להכרעה -טיבה האנושי של התורה עושה אותה נושא להכרעה אנושית -וזו נעשית באופן דימוקרטי על פי הרוב. הרצון האלהי היא הגושפנקה והחותמת הניתנה רטרואקטיבית להכרעת הרוב בבי"ד של מטה. הפעילות ההלכתית הקובעת את האמת האנושית קובעת למפרע את האמת האלהית .
השאלה היא האם הר"ן -בדרשותיו אכן מציג דגם זה או שהוא מציג דגם ביניים בין הגישה המתונה -לרדיקאלית . נביא דבריו. "שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר:דרשו מלת כל לומר שאפילו דברי מי שלא הגיע אל האמת , הכל ניתן בסיני. וזה הענין צריך עיון איך נאמר ששתי כתות המחלוקת נאמרו למשה מפי הגבורה. אבל הענין כן הוא שהדבר ידוע שכל התורה שבכתב ובע"פ נמסרה למשה כמו שאמר במגילה ...דקדוקי סופרים הם המחלוקות וחילוקי הסברות שבין חכמי ישראל וכולן למדם משה מפי הגבורה בלא הכרעה כל מחלוקת ומחלוקת בפרט אבל מסר לי כלל אשר בו יודע האמת . והוא אחרי רבים להטות . וכן לא תסור...הרי שניתן רשות לחכמי הדורות להכריע במחלוקת חכמים הן שיסכימו לאמת או להפכו. וזהו עניין ר' אליעזר הגדול ומחלוקתו...הנה ראו כולם שר' אליעזר מסכים שאחר ששכלם נוטה לטמא אעפי"כ עשו מעשה כהסכמתם שאחר ששכלם נוטה לטמא אעפ"י שהיו יודעים שהיו מסכימים הפך מן האמת לא רצו לטהר והיו עוברים על דברי תורה אם היו מטהרים שההכרעה נמסרה לחכמי הדורות ואשר יסכימו הם הוא אשר ציוהו ה'. (דרשות הר"ן, מהד' פלדמן ירושלים תשלז דרוש ז' קי"ב)
מחד נראה כי לפי הר"ן ישנה אמת אלהית וזו נתנה יחד עם המחלוקות השונות -כאופציה . אמת זו אפשר שתיגלה למשל ע"י בת קול. ואעפי"כ אין היא נורמה מנחה -שיש לכוין אליה . משום כך כל הכרעת רוב אנושי תמלא אחר רצון האל ולא תסתור את האמת . שכן האמת היא זאת הקונבנציונאלית -נורמטיבית . אף שמושג האמת בדברי הר"ן - חל אף על דעת האל בנושא . הגם שאצל הרמב"ן -האמת היא זו שבהסכמת ביה"ד -מ"מ -הקונפליקט הקיים באפשרות ההחטאה למול האמת האלקית גדול בהרבה מזה שאצל הר"ן -וספק אם הוא קיים בכלל. וזוהי עמדת הבניים. מאידך ניתן לשאול לשם מה ומה משמעות אותה אמת אלהית שהיא כאופציה. יתר על כן , אם הר"ן -מסתמך על הגמ' במגילה והירושלמי בסנהדרין הרי שם נאמר במפורש שרק המחלוקות נמסרו ללא כל הטיה והכרעה לטובת דעה כלשהי וא"כ כיצד חדרה ' האמת האלהית ' כאופציה . כמובן שהקשר בא מהצורך לשלב את תנורו של עכנאי וליישב את הבת קול עם חוסר ההכרעה . ואולם , אפשר להסביר את הר"ן כתומך בעמדה הרדיקאלית , כשסיפור ר' אליעזר מוצג כנסיון ובכלל זה הטענה כי יש אמת שמימית ושיש להכריע על פיה .מ"מ הסבר זה נועז .
לדידנו חשובה הטענה כי למרות שבפני הר"ן -עמד מדרש חז"ל -העולה בהעזתו על כל מדרשי האגדה הרפלקטיבים -בפילוסופיה של ההלכה -המייתר את הצו האלהי כרצון טראנסצדנטי התובע מימושו בחיים הארציים וממקד את כל הפעילות ההלכתית במימד האנושי -אעפי"כ ולמרות נועזותו וחדשנותו של הר"ן החזיר לתורה שבשמים -בעת נתינה בסיני אמת אלהית כאופציה -שמא ניזכה ונצליח לכוין אליה בהלכותיו.
שתי הגישות הקונסטרוקטיביות המתונה והרדיקאלית מציגות מודל יצירתי שבו ההלכה היא פעילות אנושית אשר הכרעותיה ניתנות בקונטקסט אנושי ספציפי ומתחייבות ממנה . לפיכך בגישות אלה החופש הפרשני , האוטונומיה והרציונאליות האנושיות הינם רכיבים אינטגרליים בהבנות האמת ההלכתית בעבודת ה' ובעיצוב רצונו.
בניגוד לגישות האינטואיציוניסטית-כריזמטית והלוגיציסטיות שבעיניהן עבודת ה' משמים היא . בעמידה על אלהיות התורה והמצוות , על המוחלטות האלהית המתקפת ומכוננת את המצוות וזה משמען הדתי, הרי הגישות היצירתיות מבליטות את המימד האנושי -רציונאלי -לא בשמים היא .
במאמר זה אני מבקש להתייחס אל מושג המחלוקת ותפקידו בעיצוב תושבע"פ. אנסה לתאר דגמים שונים בהבנת מושג החידוש ומקומה של המחלוקת , דגמים המתמודדים עם הפרדוכס תורה מן השמים ולא בשמים ואעפ'י שאלו ואלו "דברי אלקים חיים ?
ננסה להציג כיצד זה מדרשי אגדה בעלי מטען נפץ , מנוטרלים בהקשר הצר ו/או הרחב.
מושג "תושבע"פ המציין את המכלול ההלכתי -אגדתי שאינו כתוב בתורה , הוא עצמו משקף את הפרדוכס הנדון. כיצד הוא 'תורה' והוא בע"פ -כלומר מסור ומוגד מפי אנשים . הלל שהיה כפי הנראה הראשון שהתמודד עם בעיה זו (כפי שמופיע בכתובים שלפנינו)הציע פתרון שהעצים את הבעיה .
"מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי , אמר לו :כמה תורות יש לכם ? אמר לו שתיים . אחת שבכתב ואחת שבע"פ. אמר לו :שבכתב אני מאמינך , שבע"פ אני מאמינך ".
פתרונו של הלל רדיקאלי ביותר והוא כאומר: "עד שאתה דורש ממני להוכיח את תוקפה ההתגלותי המוחלט והמחייב של מה שנראה בעיניך כיצירת בן אנוש, הריני מבקשך להעמידני על אותה תורה חרוטה בכתב שהיא היא בעיניך דבר האל הטהור שניתן בסיני. תורה זו שבכתב איה היא ?משמעות הדבר כי אותו חלום דתי עמוק המבקש להכחיש את המוגבלות האנושית היחסית ע"י זכיה בחותם הסמכותי והמוחץ של הטראנסצדנטי הנצחי והמוחלט מושם לאל. מה ניתן בסיני? מה שניתן כשלעצמו לעולם לא יוודע. אין אנו יכולים אלא לעסוק במה שקיבלנו. "משה קיבל תורה מסיני"-והקבלה כבר היא בבתי הקיבול האנושיים. קול ה' בכח -בכחו של כל אחד , ברם , הקול עצמו -לא יסף ,אש שחורה ע"ג אש לבנה .
הפרדוכס הדתי הוא תהליך של אישור והכחשה . כיסופים ודימויים למגע עם הטראנסצדנטי וידיעה כי כל מגע הוא עם מה שמופיע בפנינו כשהוא מכונן על ידנו.
מושג תושבע"פ אינו מצוי בתושבכ"ת ואפשר שהוא נוגד את הלך הרוח המקראי. יתירה מכך ניכר בתושבכ"ת המאמץ למנוע הופעתו של מושג כזה תושבע"פ החושף את המימד האנושי השותף ביצירתה ובהתפתחותה של התורה. טענתי כי אף שפרשנות רחוקה היא מן הרוח המקורית של הכתוב עדיין תהיה זו הקריאה התמימה של הכתוב כל אימת שתהיה זו הקריאה האחת והבילעדית המקובלת על הכל .המובחנות של תורה שבע"פ העומדת בפני עצמה מול הכתוב היא אך משעה שיש מערערים על מסורת הקריאה. כלומר אין מושג "תושבע"פ מבטא מסורת קריאה ופרשנות (כאפשרות אחת להסברו של הלל לנכרי ) . המושג בא לבטא יותר מזה ,וזה כי זוהי מסורת הקריאה הבילעדית .הערעור יוצר סדק בתמימות הקריאה היא המחלוקת. המחלוקת מפנה את מודעות הקורא הדתי להיותו קורא שלא באופן תמים את הטכסט. היא מציגה אותו בעיני עצמו כפרשן, כבעל מסורת קריאה חלקית או בלעדית בתוך מגוון צורות קריאה שונות ואפשריות. עד שלא באה המחלוקה "אל קריאתו","בטל " הוא כביכול אל הכתוב ומקבלו כהתגלות עצמה כדבר האל כשלעצמו ממש -הגם שיש תוספות חידושים ושינויים הבאים במסורת אל תוך קריאתו. משעה שהוא נעשה ער למחלוקת לא די שנטשטש הכתוב בעיניו ואין הוא יודע מהו הכתוב מהו דבר האל, עוד נכח הוא בתהום שנפערה בינו כאדם לבין האל. המחלוקת מציגה את הסוביקטיבזציה בפעילותו של האדם מול האל את המוגבלות האנושית למול המוחלט. עד שעתה של המחלוקת מתהלך האדם הדתי כאילו חי הוא ברשות האל בהתגלות מתמדת המשוכה מסיני. ואילו משעה שזו צפה ועולה נסתרים השמים מפניו.
"בראשונה לא היו מחלוקות בישראל. מלשכת הגזית יצאה תורה אחת לכל ישראל , אבל משבטל הסנהדרין , משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם הרבו מחלוקות בישראל (תוספתא סנהדרין פ"ח ה"א )
"...ונעשתה תורה כשתי תורות " (סוטה פי"ד ה"ט)
משבטל מוסד ההכרעה ורבו המחלוקות שלא הוכרעו בטלה אף אחידותה וחד משמעותה של התורה , מה שסותר את תוקפה המוחלט. שהרי אם : הללו מטמאים והללו מטהרם הללו אוסרים והללו מתירים הללו פוסלים והללו מכשירים, א"כ יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה "( ירושלמי, סנהדרין פ"י ה"א)
המחלוקת עושה את התורה כשתי תורות במובן של שתי הוראות סותרות. הנסיון להתגבר על בעייתיות זו מוביל ליצירת מושג של שתי תורות האחת בכתב והאחת בע"פ כשזו האחרונה כוללת בתוכה את החידוש ואף את המחלוקת. המחלוקת עצמה הופכת להיות תורה. האם מקרה הוא כי בדור אחד -דורו של הלל שהיה הראשון ללמד - כי התורה נדרשת בשבע מידות , והוא יחד עם שמאי יוצרים את אב הטיפוס למחלוקת שאינה מוכרעת והוא הוא נטפל ונדרש למושג תושב"ע ובעייתיותו.
בתחילה מוצאים אנו יחס שלילי למחלוקת . המחלוקת היא שמוש של תלמידים "שלא שמשו כל צרכם " ברם , לא ניתן היה להותיר את השאלה "היאך אני למד תורה מעתה "? פתוחה ולא פתורה. כיצד א"כ התמודדו חז"ל עם המימד האנושי המעצב את תכנה של ההתגלות דבר שהמחלוקת חשפה ביתר שאת. כאן אנו פוגשים במס' גישות יסוד :
א. הגישה האינטואיציסטית ב. לוגיציסטית ג. קונסטרוקטיבסטית מתונה. ד. קונסטרוקטיבסטית רדיקאלית .
א. הגישה האינטואיצסטית- אומרת כי כל יצירה פירוש וחידוש אינו אלא מעשה חשיפה של מה שהיה וניתן מכבר . הלימוד הוא בעצם "תורת היזכרות " -כילד הזה שאינו אלא חוזר אל לימודו שלמד במעי אמו ואשר נשכח בצאתו לאויר העולם. החשיפה היא של מה שהיה סתום עד כה או שנשכח או שאבד , או שכוסה בכוונה תחילה עד לגילויו בהקשר המתאים. ערוץ הנחל חותר באפיק קיים אשר רק לעין חיצונה נראה כובש כביכול דרך חדשה , "ראה זה חדש !!כבר היה לעולמים ".
"בהר סיני ביד משה : מלמד שניתנה תורה הלכותיה ודיקדוקיה -ופירושיה ע"י משה בסיני (ספרא בחוקותי פ"ר ב' פ"ח) או "אף דקדוקי תורה דקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידיםלחדש נאמר למשה מסיני".(מגילה יט ע"ב)
מייצגיה של גישה זו בימה"ב -היו ריה"ל (כוזרי ג, מ"א) ס' החינוך (מצוה ס"ז) ,
אליבא דידם הרוב הוא מנגנון חושף אמת . לריה"ל יש להוסיף את הכריזמה השופעת על החכמים והמכוונת אל האמת.
ב. הגישה הלוגיצסטית - אומרת כי היצירה היא מבנה שמתפתח על גבי יסודות הבנין הראשוני. זה נבנה באותם כלים מאותם חומרים ועל בסיס אותם כללי בניה כללי היסך ומעבר. משל למה הדבר דומה. ללימוד המתמתטקה. הלומד יסודות המתמתיקה :מספרים , כללי חיבור וחיסור מקבל ממורו את הבסיס הפשוט לתורה זו יחד עם מס' מוגבל של תרגילים בוריאציות פשוטות. נקל לשער כי התלמיד המוכשר עשוי להגיע למשוואות סבוכות ולוריאציות מורכבות לאין ערוך שלא עלו אף על דעתו של מורהו. אעפי"כ תורה זו היא משל מורו וכל שבא לאחר מכן גנוז באותם יסודות ראשוניים ועפ"י אותם כללי היסק ומעבר. כך גם בתורה ניתנה היא וכללי דרישתה.
"וכי כל התורה כולה למדה משה? כתיב בתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים (איוב יא')
אלא כללים למדהו הקב"ה למשה . הוי ככלותו לדבר אל משה "(שמור כי תשא מא', ו' )
הנהר החותר באפיקו -הידוע מראש - עפ'י כל החישובים הפיזיקאליים והמתמטיים הרלוונטיים והמורים בהכרח על תנאי החפירה וצורתה. נציג מובהק של גישה זו הוא ר' יוסף אלבו (ס' העיקרים מאמר ג' כ"ג) במובן מסוים , וכך גם סבור רוזנברג, הרמב"ם בפיהו"מ (עמ' יא) מייצג את מודל הגילוי הרציונאליסטי. א"כ מהלכות ממרים ניתן להציג אחרת.
שתי גישו אלה מציגות את האמת ההלכתית כחשיפה .האמת ההלכתית מגלה את דבר ה' המצוי באופן פוטנציאלי בתורה שנתנה מסיני. האמת ההלכתית תואמת את דבר האל , רצונו וכוונתו כך שהפעילות ההלכתית עפ'י כללים או מתוך השראה -מנטרלים כל מימד אנושי עצמאי להלכה. משום כך מבחינה תיאולוגית לא תיתכן סתירה בין דבר ה' לבין הפעילות האנושית.
ג. הגישה קונסטרוקטוביסטית מתונה- רואה ביצירה מבנה המתפתח על גבי יסודות הבנין באותם כלים ומאותם חומרים -אלא שהיא מודעת ליסוד הוולונטריסטי המסור בידו של הבנאי להטות את הבניה לכיוונים ולצורות התואמות את צרכיו ורצונותיו. משל למה הדבר דומה: למשחק 'שח' ארוך ומתמשך. המצע הכלים והכללים נשארים זהים לכל אורך הדרך. אלא שהשחקנים המתחלפים רשאים לפתח איסטרטגיות שונות של משחק ולהוביל מהלכים שונים מקודמיהם ואעפי"כ יהיה זה אותו משחק הנעשה ברצף באותה מסגרת.
"וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדין שלא היה בימיו ? הא אין לך אלא אצל שופט שבימיו " וכן "יפתח בדור כשמואל בדור "(כ"ה כ"ה ב)..."מלמד שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו . שופט שהיה בימים הראשונים"(מה"כ א. ד') והרמב"ם -"ביד הגדול שדרשו באחת מן המידות כפי מה שנראה בעינהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם ביד אחר ונראה לו טעם אחר ליסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מהשנראה בעיניו (ממרים, פ"ב ה"א) נראה שבגישה זו נוקט אף הרמב"ן בפירוש עה"ת דברים יז, יא. ובאופן מובהק יותר הכלי יקר בפירושו לדברים יז, יא .
ד. הגישה הקונסטרוקטיבית הרדיקאלית -רואה ביצירה שלשלת .שרשרת חוליות המוספות זו על גבי זו . אמנם מתחילה היא באבן יסוד חוליה בסיסית שהיא מורה ראשית וסיבתה של השלשלת . כל חוליה לא די שהיא מוספת עפ"י כללים קבועים ומוגדרים מראש, עוד הם מערבים בבניתה יסודות חומרים ואפ"י כללים הנקרים בדרכם מסתפחים ומוטמעים לתוך החוליות החדשות.
מלה"ד -הדמיות המשפחתית . אב אחד הוא המכונן את השושלת המשפחתית בנו שהוא המשכו אינו זהה לאביו. הבן ברצונו רשאי לשאת כל אשה ומכל אשה תסריט אחר אפשרי של השושלת והטיה שונה של הדמיון בין הבנים לאבות בשרשרת הדורות . כעבור עשרה דורות השושלת המסוימת הזאת היא אחת ממספר רב של אפשרויות . הזיקה שבין החוליות היא הרציפות הביולוגית שבין חוליה לחוליה כעובדה סיבתית וכן הדמיות. אין הכרח להצביע על צד דמיון שווה החורז את כולם והנמשך מהסב המכונן עד לצאצאו בדור העשירי . מלבד הרציפות הביולוגית , הדמיון הקושר הוא בין הצאצא העשיר לזה שקדם לו -דמיון מה -חלקי, וכך הלאה -עד לסב המכונן .
במשל הנהר - כל שלב וכל סנטימטר פתוח עקרונית לכל אפיק שהוא ואולם כדי שיהיה זה אותו נהר אסור שתיקטע רציפותו.
לגישה זו מתאימים דברי ר' ינאי :
" אמר ר' ינאי תורה שנתן הקב"ה למשה ניתנה מ'ט פנים טהור ומ'ט פנים טמא"(פס"ר פכ'א, ד' ) המחלוקות בארעא הם שיקוף של המחלוקות ברקיעא. תורה שנתנה מרקיעא אין בה לוז מכונן ומכריע. לא רק שהמחלוקות אף הם ניתנו בסיני -אלא מה שניתן היא המחלוקת.
"בעלי אסופות , אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין , הללו אוסרין והללו מתירין , הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה? "ת"ל ניתנו מרועה אחד"כולם אל אחד פרנס אחד אמרם מפי אדון כל המעשים ברוך הוא , שנאמר :"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור " אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע דברי המטהרים ודברי המטמאים, דברי האוסרים ודברי המתירים דברי הפוסלים ודברי המכשירים "(ירושלמי סנהדרין ס"י ה"א)
לכאורה גישה אינטואיציסטית ! גם המחלוקות כבר היו מעולמכם.
ואולם בקטע אחר הבא להשיב א"כ כיצד בכל זאת יוכרע הענין , נמצאת המגמה הקונסטרוקטיביסטית -רדיקאלית . "אמר לפניו (משה ר.ה. ) ריבונו של עולם הודיענו היאך היא הלכה?אמר לו : אחרי רבים להטות !".(ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ב )
בגישה הקונסטרוקטיבית המתונה -קיימת אמת אלהית שניתנה בסיני -אלא שהיא מכירה במוגבלות האנושית להשיגה וע"כ מראש -נמסרת התורה מתוך ידיעה שעיצובה יקבע ע"י הכרעות אנושיות שלא יתאימו בהכרח לאמת האלהית . וכפי שביטא זאת יפה אריה לייב
בהקדמה ל'קצות החושן ': "...ושכל האנושי לואה להשיג האמת ובפרט כוונת התורה ...אך לא נתנה התורה למלאכי השרת ואל האדם נתנה אשר לו שכל אנושי ונתן לו הקב"ה התורה כפי הכרעת השכל האנושי גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים ...".
ואילו הגישה הקונסטרוקטיבית הרדיקאלית -מניחה כי האל אינו בעל הכרעה בדברים שמעיקרם משקפים דרכים של בני אנוש מוגבלים. אין אמת אלהית . לא בשמים היא . תורה נמסרה לבני אדם ואין למלאכי השרת ולא לשכלים הנבדלים ואפילו לא לאל כל קריטריון להכרעה -טיבה האנושי של התורה עושה אותה נושא להכרעה אנושית -וזו נעשית באופן דימוקרטי על פי הרוב. הרצון האלהי היא הגושפנקה והחותמת הניתנה רטרואקטיבית להכרעת הרוב בבי"ד של מטה. הפעילות ההלכתית הקובעת את האמת האנושית קובעת למפרע את האמת האלהית .
השאלה היא האם הר"ן -בדרשותיו אכן מציג דגם זה או שהוא מציג דגם ביניים בין הגישה המתונה -לרדיקאלית . נביא דבריו. "שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר:דרשו מלת כל לומר שאפילו דברי מי שלא הגיע אל האמת , הכל ניתן בסיני. וזה הענין צריך עיון איך נאמר ששתי כתות המחלוקת נאמרו למשה מפי הגבורה. אבל הענין כן הוא שהדבר ידוע שכל התורה שבכתב ובע"פ נמסרה למשה כמו שאמר במגילה ...דקדוקי סופרים הם המחלוקות וחילוקי הסברות שבין חכמי ישראל וכולן למדם משה מפי הגבורה בלא הכרעה כל מחלוקת ומחלוקת בפרט אבל מסר לי כלל אשר בו יודע האמת . והוא אחרי רבים להטות . וכן לא תסור...הרי שניתן רשות לחכמי הדורות להכריע במחלוקת חכמים הן שיסכימו לאמת או להפכו. וזהו עניין ר' אליעזר הגדול ומחלוקתו...הנה ראו כולם שר' אליעזר מסכים שאחר ששכלם נוטה לטמא אעפי"כ עשו מעשה כהסכמתם שאחר ששכלם נוטה לטמא אעפ"י שהיו יודעים שהיו מסכימים הפך מן האמת לא רצו לטהר והיו עוברים על דברי תורה אם היו מטהרים שההכרעה נמסרה לחכמי הדורות ואשר יסכימו הם הוא אשר ציוהו ה'. (דרשות הר"ן, מהד' פלדמן ירושלים תשלז דרוש ז' קי"ב)
מחד נראה כי לפי הר"ן ישנה אמת אלהית וזו נתנה יחד עם המחלוקות השונות -כאופציה . אמת זו אפשר שתיגלה למשל ע"י בת קול. ואעפי"כ אין היא נורמה מנחה -שיש לכוין אליה . משום כך כל הכרעת רוב אנושי תמלא אחר רצון האל ולא תסתור את האמת . שכן האמת היא זאת הקונבנציונאלית -נורמטיבית . אף שמושג האמת בדברי הר"ן - חל אף על דעת האל בנושא . הגם שאצל הרמב"ן -האמת היא זו שבהסכמת ביה"ד -מ"מ -הקונפליקט הקיים באפשרות ההחטאה למול האמת האלקית גדול בהרבה מזה שאצל הר"ן -וספק אם הוא קיים בכלל. וזוהי עמדת הבניים. מאידך ניתן לשאול לשם מה ומה משמעות אותה אמת אלהית שהיא כאופציה. יתר על כן , אם הר"ן -מסתמך על הגמ' במגילה והירושלמי בסנהדרין הרי שם נאמר במפורש שרק המחלוקות נמסרו ללא כל הטיה והכרעה לטובת דעה כלשהי וא"כ כיצד חדרה ' האמת האלהית ' כאופציה . כמובן שהקשר בא מהצורך לשלב את תנורו של עכנאי וליישב את הבת קול עם חוסר ההכרעה . ואולם , אפשר להסביר את הר"ן כתומך בעמדה הרדיקאלית , כשסיפור ר' אליעזר מוצג כנסיון ובכלל זה הטענה כי יש אמת שמימית ושיש להכריע על פיה .מ"מ הסבר זה נועז .
לדידנו חשובה הטענה כי למרות שבפני הר"ן -עמד מדרש חז"ל -העולה בהעזתו על כל מדרשי האגדה הרפלקטיבים -בפילוסופיה של ההלכה -המייתר את הצו האלהי כרצון טראנסצדנטי התובע מימושו בחיים הארציים וממקד את כל הפעילות ההלכתית במימד האנושי -אעפי"כ ולמרות נועזותו וחדשנותו של הר"ן החזיר לתורה שבשמים -בעת נתינה בסיני אמת אלהית כאופציה -שמא ניזכה ונצליח לכוין אליה בהלכותיו.
שתי הגישות הקונסטרוקטיביות המתונה והרדיקאלית מציגות מודל יצירתי שבו ההלכה היא פעילות אנושית אשר הכרעותיה ניתנות בקונטקסט אנושי ספציפי ומתחייבות ממנה . לפיכך בגישות אלה החופש הפרשני , האוטונומיה והרציונאליות האנושיות הינם רכיבים אינטגרליים בהבנות האמת ההלכתית בעבודת ה' ובעיצוב רצונו.
בניגוד לגישות האינטואיציוניסטית-כריזמטית והלוגיציסטיות שבעיניהן עבודת ה' משמים היא . בעמידה על אלהיות התורה והמצוות , על המוחלטות האלהית המתקפת ומכוננת את המצוות וזה משמען הדתי, הרי הגישות היצירתיות מבליטות את המימד האנושי -רציונאלי -לא בשמים היא .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה