ב"ה על
מקרא מגילה ועל מלאות הככות / ראובן
הכהן אוריה
"....על מקרא מגילה"
ולא לשמוע מגילה ! למה ? במה שונה הדבר משופר ? גם שם יש לשמוע קולו וברכתו
"... לשמוע קול שופר" ?
ואכן גם בשופר מחלוקת מה הברכה הנאמרת אם "על תקיעת שופר
"– כדעת הראש ור"ת, "אם לשמוע קול שופר" כדעת הרמב"ם .
הראש ור"ת משווים שופר למגילת הנסתר ורואים בפעולה עיקר ואילו
הרמב"ם רואה בשופר את השמיעה כעיקר[1]
אך במגילה הרמב"ם יסבור כמותם . כיצד נתגלגלה ומהי ההבחנה בין 'לשמוע קול שופר'
ל'מקרא מגילה'?[2]
ובכן נבואה אל המצווה בעוד מעט הלכות המדגישות את מצוות קריאת
המגילה . מצאנו שהחמירו בה שישמיע לאזנו בקריאתה , ושידקדק מי שלא שמע את מלוא
הקריאה לחזור ולקרא במגילה כשרה או ישלים
בדיעבד בקריאה מעט המילים שהחסיר מהספר שבידו .
דקדקו בכתיבת המגילה לשרטטה כספר תורה ועוד ועוד .
כאן אנו נדרשים להגדרת המצוות !
בשמיעת קול השופר הנך פאסיבי. בקריאה הנך
אקטיבי. בשופר התוקע חיצוני למצווה הוא יוצר את הקול ואילו מקיימי המצווה נענים
לקול .
בשופר המצווה היא לפגוש את הקול
המחריד "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו", רושם תוצאת הפעולה היא החשובה אם לעורר רגש קבלת עול
מלכות , אם לעורר התייצבות לקול שופר סיני, אם כקול תפילה ללא מילות[3] , אם להכניע לתשובה ואם לזכור
ולהזכיר .[4]
ולכן הדגש הוא על השמיעה . יש
להניח לקול השופר לחולל בתוכנו את תוכנו . ואולם במקרא מגילה הגם שיש מצווה לשמוע
לשם פרסום הנס –( מה שמחייב לדעת רוב
הפוסקים את האשה לשמוע ולא להוציא ידי חובה[5]) , מכל מקום עדיין עיקר המצווה
הוא בקריאה שכן פעולת הקריאה במגילה היא הדבר הנדרש .
אם אנו
מתייחסים לפורים "כמעמד סיני מחודש "קיימו וקיבלו אזי ראוי לבנותו במקביל למאורע ההוא ובשונה
ממנו שהרי קבלת פורים באה לתקן את מה שנותר "פרוץ " בסיני . ומהי תורפת
סיני? הווה אומר בשם רבא "אונס- כפית ההר כגיגית – בדמות קולות השופר
המתחזקים וקול דברים נשמעים [6].
ולכן ראוי
שופר ר"ה ככרוז שיברכו עליו לשמוע קול שופר . ואולם בפורים קריאת המגילה היא ההלל , היא השבח שאנו מקבלים
מיוזמתנו ומחזירים לאל המסתתר בחביונה . קריאתנו היא אקטיביותנו ביצירת מעמד ברית
התורה המחודשת . היא היותנו היוצרים של כתב הברית . ולכן אנו מקריאים כתובתנו ביום
שמחת ליבנו[7] "אורה ושמחה".
ואולם לא
רק זאת יש בכוונת מקרא מגילה . שלחה להם אסתר לחכמים : כתבוני לדורות " כתב
אשר נכתב בטבעתה הוא החשוב לה כתבוני. כלומר כתבוני על מנת שתקראוני. ומכל
ההיסוסים החזלי"ם ראוי לומר שהמטריד ביותר היה איך נוכל לראות בספר המשתאות
החסר נוכחות דתית חוליה ברצף ההתגלות האלוקית-היסטורית .
וכאן חידשה
אסתר שמלכותה לית לה מגרמא מאום[8] – אדרבא ואדרבא – זה עיקר
המזמין את כנסת ישראל לקרוא בכתוב המסותר ולהנכיח בו אקטיבית את קדושתו האלוקית .
קראוני לדורות! מפני שהכתבוני ככתיבתו וכסתמו –
הוא אמנם ספר חול . רק הקריאה בפורים הופכת אותו לספר קודש . מפני שהקריאה מקדשת
אותו באמצעות הכוונת התודעה .
בהתלכדות
הקריאה עם התודעה המלווה נוצרת ומתלקחת אש קדושתה . אקט הקריאה דורש את נוכחותנו
המלאה בתוך כתבו . הפעם כביכול אנו
משמיעים קול דברים לריבון העולמים . [9]
מגלת אסתר
ולא מרדכי – לעתי"ל נקבה תסובב גבר הן את המן הן את אחשוורוש והן את מרדכי . נקבה – ס' מלכות . לית לה מגרמה כלום .
על יריעת
המגילה לית לה מגרמא כלום . המקריות מבטאת זאת . המגילה מזמנה אותנו כנסת ישראל
לייחדה עם קודשא בריך הוא עם המלכות- שכינתיה ולחבר בניהם .
יריעת
המגילה היא המציאות עצמה . היא דורשת מאתנו להציב את האלוקים כממלא אותה בכל
. כל הספרים האחרים אלוקים פורץ ומציב
עצמו. ופה המגילה נותרת ללא שם ה' וללא מימד קדושתי כלשהו ואנו בקריאתנו ,
בחשיבתנו ובהכוונת תודעתנו , בעצם הקריאה וההבנה אנו יוצרים את קדושתה משום שאנו
מאחדים אותה עם עצמות ה' הנוכחת בכל המגילה .
ואולם
קריאה זו שמה קץ וסוף לכל הניסים [10]. באומרנו ריבון הניסים ואבי
ההסתרים מעתה אין אנו צריכים עוד לא לנס ולא לאיום ההסתר , מעתה בכל
הככות אנו רואים מלאות . זו משמעות קריאתנו. ואגב הוכחנו זאת בכל הסתר
הגלות שאחר הסתר אסתר . מה שהיה נדמה לחלקנו ובעיקר לעמים שסביבנו כי עזב ה' את
הארץ ובעיקר אותנו אנו המשכנו לראותך בכל
יום ובכל עת ובכל שעה . אתה ביקשת להענישנו בהסתרה נוספת ואנו שקיימנו מה שקבלנו
במגילה קרינו בפניך כי אינך יכול עוד להיחבא . אתה נוכח וגלוי אגב גם לכל העמים
.העבודה זרה שהרגלנוך בימי הניסים והמחבואים פסה ובמקומה בא מונותיאיזם משתלם לכל העמים ורבים מעמי הארץ מייחדים .
אשר על כן גם לעתיד לבוא אנו מבקשים כי הגילוי האלוקי הגאולי יהיה מעין
זה האסתרי . ושימי הפורים ומשמעותם לא יסוף מזרענו לעולם[11]. ובכל שנה נקרא לפניך את אגרת הפורים הזאת
באינסופית . וככל הנראה זה גם מה שיעשה זאת לגויים שרבים מבני הנכר יתלוו אל אמונת
עיתנו זו. שהרי סופה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי . ומלאה הארץ דעה . הארץ
זו אסתר הכתובה , "דעה" זו הקריאה הממלאת אותה עד דלא ידע ! רישא דלא
איתיידע .
[1] .: "מצות
עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר (במדבר כ"ט) יום תרועה יהיה לכם" הלכות שופר, פרק א', הלכה א' . ומוסיף הרמב"ם: "שופר הגזול שתקע בו יצא
שאין המצוה אלא בשמיעת הקול ( , הל' ג') כלומר, שניתן לצאת ידי חובת מצוות היום,
אפילו כשתוקע בשופר גזול וזאת מכיוון שהמצווה היא בשמיעה ובקול אין דין גזל. ואין זו
מצווה הבאה בעבירה כפי שמסביר ר' חיים מבריסק מפני שאין המצווה בשופר הגזול עצמו
(כמו בלולב) כי אם בקולו.
[3] . בתפילה
יש בה דין שומע כעונה,
כלומר עצם השמיעה כאילו התפלל בעצמו וכמו שבתפילה צריך כוונת
שניהם (השומע ושליח הציבור), כך גם בשופר צריך כוונת התוקע והשומע ויכול השומע
למנות שליח לתקיעות כמו שליח לתפילה.
[5] . ישנה סתירה בין התוספתא הפוטרת נשים לבין דברי
ר' יהושע בן לוי המחייב אותן. בעל הלכות
גדולות מיישב זאת באומרו: הכל חייבין במקרא מגילה ... נשים ועבדים וקטנים
פטורים מקרית המגילה, אלא שחייבין במשמע. למה?
שהכל היו בספק - להשמיד ולהרוג ולאבד. והואיל והכל היו בספקא, הכל חייבין במשמע. ר' יהושע בן לוי היה מכניס את כל אנשי ביתו
וקורא לפניהם מגילת אסתר. ר' יונא אבוה דר' מונא היה מתכוין לקרות אותה לפני הנשים
שבביתו, שהכל היו בספק, והכל חייבין במשמע - אחד
הנשים ואחד העבדים ואחד הקטנים. אמנם גם אנשים באים לשמוע את קריאת המגילה,
אבל בכך הם מקיימים את מצות הקריאה מדין שומע כעונה; בעוד נשים יוצאות ידי חובתן
מעצם השמיעה.
חילוק זה בין חובת הקריאה וחובת השמיעה, נראה
שהוא נובע מכך שבמצות הקריאה יש שני רבדים: עצם מעשה הקריאה, ופרסום הנס. דבר זה
עולה מהסבר הגמרא (מגילה יח,א) מדוע "לועז ששמע אשורית יצא" "והלועז ששמע אשורית יצא" (משנה,
מגילה ב,א) - והא לא ידע מאי קאמרי? מידי דהוה אנשים ועמי הארץ. מתקיף לה רבינא:
אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים, מי ידעינן? אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא - הכא נמי
מצות קריאה ופרסומי ניסא . ובמה שונה
קריאת המגילה שנשים אינן מוציאות גברים אבל בנר חנוכה כן ? נראה לבאר כי עיקר
מגילה בקריאה כמו בקריאת התורה ושם אין נשים מוציאות ידי חובה מחמת ביוזוי וכדו' .
ואולם בנר חנוכה העיקר הוא בתוצאת מעשה ההדלקה ועוד החיוב מלכתחילה הוא נר איש
וביתו . כך הם דברי הסמ"ג (עשין דרבנן ד): "תניא בתוספתא, הכל חייבין
במקרא מגילה ... וטומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו דשמא האחד זכר
והשני נקבה. משמע דאף על גב דנשים חייבות במקרא מגילה, אינן מוציאות את הזכרים.
ואל תשיבני נר חנוכה, דאמרינן בפרק במה מדליקין דאשה מדלקת, דמשמע אף להוציא האיש
- דשאני מקרא מגילה, שהוא כמו קריאת התורה, לכך אינה מוציאה את האישה" . המחבר הביא בריש סי' תרפט בסתם את דעת חכמי
ספרד, שנשים חייבות ומוציאות אנשים ידי חובה, וכדעת ה"יש אומרים" הביא
את הדעה שהנשים אינם מוציאות האנשים. הרמ"א פסק כדעת
בה"ג, והביא את דברי הראבי"ה שנשים תברכנה "לשמוע מגילה"..
[6] . ".
קבלת עול מלכות שמיים נוגעת לזיכוך כשרון השמיעה: "שמע ישראל ה' אלוקינו
..." -1 דברים ד'. - וראה :
קול הנבואה לרב הנזיר, הרב דוד כהן, עמ' מו'.-11 שם, עמ' נב'. -12
ילקוט שמעוני. -13שער שני, יב'. ועיין עוד: משלי טו' ל' - לא'. "אזן
שומעת תכחות חיים". וכן עיין כד הקמח אות ז' זנות הלב והמח. וכן פירושו של
רבינו בחיי לתורה שמות ג',ז': ג' ענינים זה למעלה מזה: ידיעה, ראיה, שמיעה. וכן
אורחות צדיקים, בהקדמה.
[7] . משנה
תענית ד, ז " וכן הוא אומר,
"צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעיטרה לו אימו ביום חתונתו,
וביום, שמחת ליבו"
(שיר
השירים ג,יא): "ביום חתונתו", זה מתן תורה; "וביום, שמחת ליבו", זה בניין
בית המקדש. יהי רצון שייבנה בימינו. |"
[8] . דברי הזהר הקדוש על הלבנה ומפרשים אותם על ספירת המלכות: "שהמלכות
לית לה מגרמה כלום" זוהר ח"א דף קפא (ע"ח שער מב פרק י"ג).
[9] . בתיקונ"ז
מובא רמז ידוע הקושר את פורים עם יום הכיפורים. ראוי לציין שבמרכזם של שני החגים
נמצאים הגורלות. גם ביום הכיפורים הגורל עושה סדר, והחידוש הוא לא רק בשעיר הפנימי
אלא גם בשעיר המשתלח המכפר לישראל על חטאותיהם. ולפי זה מובנים גם דברי
חז"ל שכל המועדים בטלים לעת"ל חוץ מיום הפורים ויוה"כ. בשניהם לא
נבחרת רק הוודאות הטובה אלא גם הרע מטופל עד היסוד ונהפך לטובה (ביוה"כ שגגות נהפכות לזכויות עם התהפכות לשון הזהורית מצבע שני ללבן" הלא אח עשיו ליעקב
" – שני שעירים דומים ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי ואילו לעת"ל עתיד ה'
להחזיר את החזיר עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי .
[10] . יומא
כט עמ' א' : אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף
אסתר סוף כל הנסים". אפשר לומר כי לרב אסי תקופת
הניסים היא השייכת ללילה ועתה עם סיומם עלה השחר על אמונת ישראל .
[11] . בתלמוד ירושלמי מובא: "כל ספרי נביאים
וכתובים עתידים להבטל, וחמישה חומשי תורה אינם עתידים להבטל, ואף מגילת אסתר אינה
עתידה להבטל, שכן נאמר בתורה "קול גדול ולא יסף" ("יסף" מלשון
הפסק) ונאמר במגילה "וזכרם לא יסוף מזרעם". ובמדרש משלי אמרו, שכל
המועדים עתידים להבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם. ורבינו הרמב"ם,
בסוף הלכות מגילה כתב: " כל ספרי הנביאים וכו' עתידין ליבטל לימות המשיח, חוץ
ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן
בטלין לעולם, ואף על פי שכל זיכרון הצרות יבטל, ימי הפורים (שבאו מתוך צער) לא
יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".
והראב"ד חלק על הרמב"ם, וכתב, שאין הכוונה שיבטלו ספרי הנביאים, שהרי הם
חלק מהתורה, ואין ספר שאין בו לימוד, אלא כוונת המדרש היא, שאפילו אם תתבטל התקנה
לקרוא בציבור במגילות ונביאים, מכל מקום חיוב קריאת מגילת אסתר בציבור לא יתבטל
לעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה