"ובנה בית מקדש במקומו." – איה מקומו ? /ראובן הכהן אוריה

• "ובנה בית מקדש במקומו." – איה מקומו ? /ראובן הכהן אוריה                                                
• 
  
• בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל . יא' בניסן , יום הולדת מי שביקש לגאול את ישראל . מחד,  בפסח צריך לרדת ביהמ"ק השלישי משמים מאידך, בניית המקדש הריהי מתפקידיו-תנאיו  של המשיח הגואל . כיצד אם כן הגה הרב מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מלוביץ' (הרממ"ש ) בגאולתן של ישראל  שעה שכיפת הזהב מונחת לה שטופת שמש במקומה  וישמעאלים מהלכים בה?
• המקדש השלישי העתיד להבנות בהר הבית במקום אלה שנחרבו בבית ראשון ושני הוא מאמונות היסוד במחשבת הגאולה . מקדש שני שנבנה על ידי   שבי ציון  לא נבנה במתכונת תיאורו של יחזקאל  .משזה חרב שוב,  נותרה מתכונתו  לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים.
• הקמת בית מקדש היא מצוות עשה, ^: "ועשו לי מקדש". ככזו, הרי היא מחויבת בכל זמן בו ניתן לקיימה.  לעומת זאת המסורת העממית מצפה לבנייתו הפלאית ולירידת בית המקדש השלישי  מן השמיים. זו אף נסמכת על כתבי ראשונים כמו רש"י ובעלי התוס' . גם במקורות זוהריים ואגדיים שונים מתואר המקדש השלישי כנעשה בידי הקב"ה‏. לעומת זאת, הרמב"ם‏^[ מתאר את המקדש השלישי כמקדש בנוי בידי אדם- וכפעולה האחרונה של המשיח . לדעתו‏    מסכת מידות נכתבה במשנה כדי שבוני המקדש השלישי ידעו כיצד לעשותו.
• הדעה הרווחת  בקרב רבני הציונות הדתית היא, שאין להסתמך על ירידת המקדש משמיים כנימוק המשחרר את בני האדם מן האחריות לבנותו. גם הטוענים לקושי לבנותו בימינו, אין זה בהכרח משום ציפייתם לרדתו משמיים. אעפי"כ הפך  הרמב"ם את בניין המקדש למבחן משיחיותו  הוודאית של הגואל.  הרממ"ש ראה עצמו עונה לכל הקריטריונים שהציב הרמב"ם כהתניה לזיהוי המשיחי . כיצד אם כן עמד הרממ"ש בעיני עצמו במבחן זה המגדיר את וודאותו המשיחית ?
• הרמ"ש מקבל לכאורה את המתווה המקדשי המתנה של הרמב"ם . אעפי"כ,  אין הוא  דוחה את הגישה הניסית של הזוהר ומקצת הראשונים. את העמדה הזו הוא מאחר  לשלב ב' של הגאולה . שלב שבו לכאורה מתקיימת חוקיות אחרת, ניסית יותר .  אז ירד המקדש השמימי על זה הארצי שנבנה מכבר על ידי המשיח בשלב א' של הגאולה. יתירה מכך אין הוא נרתע מלתבוע קיומו המלא של התנאי במימוש ארצי -פיזי של המקדש. "ואין עניין יוצא מידי פשוטו- הגאולה האמיתית והשלימה כפשוטה . ובלשון של הרמב"ם – פס"ד להלכה אשר לכל לראש נוגע בעקר פשוטה של הלכה –"יעמוד מלך מבית דוד וכו' ויבנה  ...."
• מה אם כן עושה הרמ"ש  נוכח היעדרו של מקדש שכזה במקום של מסגד עומר ?
• קונטריס מאמריו  הנקרא ""מקדש מעט"- זה בית רבינו שבבל " הוא התשובה לשאלה קשה זו . תשובתו בתמציתה :  ביתו בית פעילותו היוצרת של "נשיא הדור" הוא המקדש הפיזי הארצי שהמשיח בונהו בדרך לזיהויו המלא כמשיח אמת, "וודאי" ומצליח.
• עמדה זו  נסמכת  על הרעיון  כי בתנאי הגלות בית כנסיות ובתי מדרשות הנן תחליף למקדש . ביתו – בית פעילותו של "נשיא הדור" (שהוא גם בית כנסת וגם בית מדרש)  ראוי יותר מכל להקרא בשם זה ולהוות התחליף העיקרי למקדש.
• דרך זו של העתקה והצעת תחליפים לפעילות טכסית ריטואלית ממצב שקדם לחורבן לזה שאחריו, ידועה ומוכרת  . בדרך כלל הנטייה הפרשנית היא לראות בתחליף חיקוי , צל, דמיון מה, ואילו כאן נדמה שהרממ"ש  אינו נסמך על  משמעות זו אלא נוטה  לראות בו חילוף שווה ערך . לעמדה פרשנית זו מניעים ותכליות הנטועות עמוק בתורת הסוד החב"דית -רממ"שית .
• טכסט זה  חשיבות רבה וראוי להתעכב על  מבנהו והגיונו. שכן רבות מההנחות המשיחיות העמוקות והאזוטריות של הרממ"ש  משוקעות בה.  הטכסט הנו דוגמא לסגנונו הפרשני הנגלה ונכסה , הממיר והיוצר משמעויות משתנות בהתאם למתווה הרוחני –חסידי וכהולם את תודעתו העצמית .
•  באופן מדוד ומדורג יוצר הרמ"ש את מתווה בנין המקדש העתידי- השלישי- המשיחי כפי שנקבע  בהלכות משיח ברמב"ם . בניין זה  נבנה  ע"י המשיח והוא בניין 770 – בית הרממ"ש.  מהקונטריס – אנו למדים גם על זיהויו המשולב של המשיח – הלא הוא ה" ריי"ץ - רמ"ש" . ואולם לא בכך מתמצה כל חידושו של החיבור.
• הרמ"ש שבמקומות רבים הצביע על הצורך לשלב בין שתי התפיסות  המסורת  באשר לבניין המקדש השלישי ואימץ את שתיהן  כמותאמות לשני שלבים במהלך הגאולה , מחיל על ביתו את מימושם . יתירה מכך הוא יוצר שלב שלישי שבו לאחר בנייתו בידי אדם (משיח)  ולאחר ירידתו משמיים ב770 שבברוקלין הוא מועתק  ל"מקומו בירושלים".
• כיצד הולם בניין הלבנים האדומות  האמריקאי – שתוכנן ונבנה על ידי  גויים ושימש קודם רופא שערך בו הפלות  את מבנה המקדש ? ומה בדיוק צורת המקדש השמימית היורדת על בניין ה-770? ומה על תיאור מסכת מידות ו/או תיאור מקדש יחזקאל שיוחס למקדש השלישי? 
• בשל שאלות אלה אפשר להציע לראות בכל התיאור מדרש יוצר לעניין זמני , שלב ביניים, מקדים ומכין לתיאור ה"ממשי האמיתי" שיתרחש לאחריו. ואולם , התיאור המפורט והנוקב שב'קונטרס'  ודרכו הפרשנית  אינם מותירים ספק באשר לתודעתו ולרצינות כוונתו.
• ולכן בהתייחס לקשיים אלה ואחרים כמותם עונה הרממ"ש באמצעות מיקוד העניין ה"בית מקדשי" בעיקר שהשאר טפל לו. מיקוד  במרכז, בכוח המקדש – שבמקדש .  תודעת המקדש והתודעה המקדשת הנוכחת  בקרב הנוכחים במקדש היא המעניקה לו את עיקר תוקפו כמקדש. נוכחות האל בתוכם (בתודעתם ) של ישראל הוא מקור קדושתו וכנראה לא תבניתו וצורתו , לא כליו , עציו ואבניו. דבר זה מתקיים בבניין "בית רבינו" שב- 770 . שהרי הוא מקום כינוס להמוני חסידי חב"ד החווים נוכחות אלוקית כפי הראוי. יתר על כך מוסיף הרממ"ש ומחדש שעובדת נוכחותו  כ'נשיא הדור'(המשולב) – וכמשיח, היא באחת ייצוג והיווי של הקולקטיב הישראלי המקדש מחד, ושל הנוכחות האלוקית, מאידך .  וברמיזה לדרשת הזוהר המפורסמת,  מצוות "ראיית פני ה'" בשלוש רגלים מתקיימת בו בביתו.   
• יתר על כך נוכחות זו היא היא השראת השכינה המכוונת לאותה השראת שכינה שבמשכן משה ומקדש שלמה .  ושמא יש בה רמיזה עבה לכך שהיא בעצם "ירידת המקדש השמימי" שהיא התבנית הרוחנית –חסידית- התודעתית  המותאמת לגאולה.   היא הגאולה!
• כך מתקיים  בניין המקדש הארצי והשמימי ע"י המשיח. אמנם כנ"ל הרממ"ש מתעקש לאורך החיבור לעמוד על שלב שלישי בגאולה והוא החזרה של בנין העתיד  (הארצי – השמימי ) מניו יורק –ברוקלין לירושלים . כך נדמה כי לא איבד המקום בירושלים את בכורתו . בכך גם הותיר מקום לדמיון שאפשר ואז גם ילבש המקדש את התבניות ממסכת מידות ו/או מנבואת יחזקאל.(דבר שלא נאמר על ידו ).
• ואלם קריאה מדוקדקת וזהירה מעמידה עיקר זה בערפול רב . שכן הרממ"ש טורח לציין במאמר זה כי עיקר העבודה בגלות שנסתיימה היא הפיכת ארץ העמים לארץ ישראל . הרחבת קדושת הארץ לארצות הגויים ובעיקר לאמריקא הרחוקה, הקוטבית והמנוגדת לא"י פיזית ורוחנית . ההיפוך  הקדושתי הזה הוא מרכיב עיקרי בבשורה החסידית ואף תכליתה האימננטי – פנתיאיסטי: "יפוצו מעיינותיך חוצה". "עד לחוצה שאין חוצה ממנו". הוא גם המממש את הנבואה המשיחית עתידה "א"י שתתפשט...". בכך הופכים מממשיה ובראשם רממ"ש ליוצרי העתיד המשיחי- גאולי. את משכן  התנועה החסידית חב"דית שהוא  מרכז התודעה וההפצה מסבים למקדש ארצי וככל הנראה גם השמימי. אם כל העולם הופך ל'ארץ ישראל' וכל בתי  הכנסת וכל בתי  המדרש המתחברים ודבקים לבית המשיח הופכים ל'ירושלים' אזי בית המשיח שב מינה וביה ל"ירושלים" . התנועה עליה דיבר הרממ"ש אינה בהכרח פזית כי אם תודעתית. התודעה היא זו שנעה  ממצב למצב . אם בית המקדש הארצי ו/או השמימי אינו צריך להלום מימדים ותבניות פיזיות גיאוגרפיות אזי נכון הדבר גם לירושלים . הלא לשם כך טרח הרמ"ש להעמיד במאמר זה את עיקר עבודת הגלות שבד"כ היא ההעלאה , הבירור והזיכוך להפיכת ארצות הגויים ובראשם אמריקא ל"ארץ ישראל" . דבר שצלח לטענתו. מגמה זו קוהרנטית לתפיסה האימננטית-פנתאיסטית שאותה מבקש הרממ"ש להנחיל כבשורתו המשיחית . משום כך אפשרית פרשנות ייחודית זו לבניית המקדש.
• הרחנה של הארץ 
• מגמות ספיריטואליזציה של הארץ והמקדש אינן בהכרח מובילות לטפלות המרכז הגאוגרפי – הלוקלי.   הנה למשל העולם הקבלי של הזוהר מציג עמדה מרוככת הרואה ביישות הרוחנית עולם מקביל ליישות הארצית   ומקיימת עימו זיקה הדוקה של יחסי גומלין תלות והשפעה ומבלי לחתור תחתיה.  אמנם , שניות זו נתבטאה כבר במאמר חז"ל על "ירושלים של מעלה" וכמתייחדת לירושלים דווקא . 
• ואולם דעתו זו של הרממ"ש נראה שהיא שואבת ממגמות  ספיריטואליזציה פילוסופיות –קבליות אחרות  . אלה דיברו בתחילה על העתקת המרכזיות של המקדש וא"י =לתקופה מוגבלת – למקום חדש בגלות לשם ניהול חיי דת סדירים בגלות . ואולם , בד בבד התפתחו לתפיסות שהעמידו מגמה זו כתהליך ראוי לכתחילה. נדמה כי אלה הם העומדים ברקע המתווה שרממ"ש הילך בה  .
• דעה  המנטרלת את מרכזיות הארץ  בהרחבתה ובהפיכתה לחובקת עולם , מצאנו אצל   אברהם בר חייא , בן דורו של ריה"ל והקוטבי לעמדתו בעניין א"י :
• "....ומפני זה פיזר הקב"ה את ישראל בין האומות בכל משכנות הארץ כדי שיהיו לעתיד לבוא העומדים מקברותם יושבים במקומם ומיישבים כל משכנות הארץ ותקרא כל ארצות העולם –ארץ ישראל . או תתרחב ארץ ישראל רוחב גדול עד שתהיה ממלאה את כל העולם ".
• עמדה זו נשענת על מאמר חז"ל "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות ", שאוזכרה רבות במאמרו הנ"ל של הרממ"ש והיוותה בסיס לתפיסתו הספיריטואלית את א"י והמקדש.
• התודעה המשיחית המאפיינת קביעה זו של בר חייא רואה בארץ ישראל הפיזית והמוגדרת בגבולותיה מצב זמני שנכון לתחילתו של התהליך הלאומי- היסטורי של עמ"י. עוד היא רואה בגלות ובפזורה המשך מתפתח של התהליך ההיסטורי  העובר מלאומיות לאוניברסליות והמכשיר את כל העולם הפיזי לקראת קידושו בקדושת א"י. זו תהיה בעתיד המשיחי.    נטרול המרכז הפיסי הארץ ישראלי והרחבתו לכלל העולם מלמד שקדושת המקום מותנית בקידוש היושבים בו ובמצב התודעתי בו הם נתונים .  רעיונות אלה הולמים את הגיון שיטת הרממ"ש שהוצגה לעיל . יתירה מכך אפשר שהגיון שיטתו  האימננטית –פנתיאסטית של הרממ"ש נענה למגמות ההתפתחות כמו זו  בגישת בר חיייא מ'הגיון הנפש העצובה'  . עפ"י בר חייא  ארץ ישראל וסדריה הפולחניים , החקלאיים והצבאיים נכונים אמנם למצב הלאומי בו העם משוקע בתשוקות האנושיות וחושש מפני ה'מאורעות הבאות מבחוץ' . ואכן , זוהי הווית חיים המצריכה מערך חיים מצוותי התלוי בארץ . ואולם,  גאולת היחיד שעיקרה רוחני מצריך "הרחבה  " של השתוקקות זו וההתארגנות סביבה. היא צריכה לפרוץ את גבולות  הארץ אל מעבר לה . משום כך נכון לומר כי הגלות מכשירתנו לגאולה  וזו מאופשרת יותר בחו"ל מאשר בגבולותיה. 
• גם מדברי  ר' אברהם אבולעפיא  -  עולה מתווה  שכדוגמתו מצאנו בדברי הרממ"ש בקונטריס "בית רבינו" . לפי אבולעפיא  גוף האדם שבו מתקבלת הנבואה שקול כנגד 'ארץ ישראל'  שהיא הארץ היחידה שעליה שורה רוח הנבואה .  מה שיוחס קודם ליישות הגיאוגרפית ארץ ישראל עובר לתחום האנושי ואל תודעתו המקדשת  .
• לתנועה זו מצטרף  ר' יצחק דמן עכו בספרו 'אוצר החיים' , המבטא אף הוא גישה ספיריטואלית :
• "אין הנבואה שורה בחו"ל : ' סוד חוצה לארץ וארץ ישראל במקום זה אינו ארץ מאדמת עפר אבל הוא הנפשות השוכנות בגוש העפר .  הארץ הוא היכלן שהוא בשר ודם . והנפש השוכנת בארץ טיפת זרע יעקב הוא ודאי שוכנת  בארץ ישראל . ואפי' תהיה חוצה לארץ עליה תשכון השכינה שזו היא ארץ ישראל וודאי . והנפש השוכנת בארץ טפת זרע בלתי יעקב בן יצחק בן אברהם הוא ישראל אבינו היא וודאי שוכנת חוצה לארץ ואפי' תהיה בארץ ישראל תוך ירושלים , לא תשכון עליה שכינה ולא תשרה עליה רוח נבואה , כי לא היא חוצה לארץ וודאי "
•     בקבלת האר"י בייחוד אצל ר' מנחם עזריה מפאנו , ואצל ר' נפתלי בכרך אנו מוצאים את רעיון  העלאת הניצוצות המפוזרים בעולם כולו כהכנה העולם לקראת השיבה הסופית של ההתגלות האלוהית. אז העולם כולו כדברי המקובלים ישתנה ויהפוך לארץ ישראל ' . גם כאן הגלות אינה עונש או קללה אלא כאתגר שיש להתמודד עמו . ארצות הגויים היא  שדה פעולתם של כוחות הרע ושם יותר מאשר בארץ ישראל יתחולל העימות העיקרי בין המקובלים לבין הסטרא אחרא. כך שרעיון ההיטהרות של ארץ ישראל מה"עמים " בתקופת הכיבוש הומר בהיטהרות העולם כולו בתקופת הכיבוש המשיחי.
• המגיד רבי דוב בר ממזריטש ממשיך קו זה :  "דהנה היום בזמן הגלות הוא בקל להשיג רוח הקודש יותר מבזמן הבית .. כך היום בגלות כשהאדם מחשב בדביקות הש"י אזי מיד שורה עמו ושוכן אצלו "
•             המסורת החסידית החב"דית טוענת כי הגאולה אישית ספיריטואלית ניתנת למימוש בגלות.  זו נסמכת  על ההוראה החזונית : "עשה כאן ארץ ישראל"! של הריי"ץ בשם הצמח צדק . ועל רוח האדמו"ר הזקן- רש"ז : "והנה לעתיד נאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג, ב') ואז יזדכך גם כן ארץ הע"א (עבודת אלילים )ויקבלו מן היצירה כמו עכשיו (מ) א"י ".
•  אנו מוצאים מימושו  של רעיון  העלאת ניצוצות בפעולות רבות שנעשו על ידי הרממ"ש תחת הכותרת "טיהור אויר" העולם  ולקראת הפיכתו לא"י . מטרה שהושלמה לפי מאמרו הנ"ל.
•  'ארץ ישראל' ברוחניות ובגשמיות כלל עולמית
• רבים מחסידי ואוהדי חב"ד תהו  בשאלת אי עלייתו של רממ"ש לארץ. מאידך תמהו על יחסו 'הניצי'  למצב המדיני –בטחוני של הארץ  בניגוד למסורת החסידית חב"דית . התשובות לכך רבות . הריני לפרוש עוד מקצת היריעה .
• כבר משלב מוקדם של נשיאותו הייתה משאת נפשו א"י . אולם, א"י זו היא "העולם כולו". כפי שראינו בקונטריס "בית רבינו"  תהליך ההרחנה שעוברת א"י מרחיבה את המימד הפיסי ומוציאה אותו מהקונקרטיות הפרטיקולרית והופכת אותה לממשות כלל עולמית קוסמית . הפיכת "אלו-הי הארץ "  לאלו-הי העולם" ומקדושה מרחבית לוקלית  לקדושה מרחבית אוניברסלית. זו נעשית ע"י סגולת התודעה הישראלית שהיא יוצרת את הקדושה . אין הוא מסתפק בא"י העליונה כיישות רוחנית ההופכת לעולם ערכים פנימי של המיסטיקאי אלא,  חוזר הוא ומחיל  יישות זו על כלל המציאות הפיזית . זאת מפני שהמיסטיקה הרממ"שית  האימננטית – פנתאיסטית אינה מוצאת את האלוקים והדבקות בו בתודעה המפקיעה את הרוח מהחומר  אלא, אדרבא בזהות של העצמות האלו-הית עם החומר ועם כלל המציאות  ולא חלילה, בפיסה אחת קטנה.
• והדברים מדברים בעד עצמם בלשונו הוא בשיחת ש"פ בראשית תשי"ד  שלהלן: 
• " והענין בזה:  כשם שבנוגע לארץ ישראל בגשמיות, "גשמיות שבגשמיות", ישנה הטענה "לסטים אתם", והמענה לזה הוא "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" – כך יש גם טענה זו ומענה זה בנוגע לארץ ישראל ברוחניות, "רוחניות שבגשמיות", כדלקמן....
• ודוגמתו הוא החילוק בין בני ישראל לאומות העולם – שעל בני ישראל נאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", דהיינו שבני ישראל הם מכון לשבתו ית', כשם שארץ ישראל היא מקום ש"עיני הוי' אלקיך בה".
• וכיון שבני ישראל הם בדוגמת ארץ ישראל – בכחם לעשות מכל העולם ארץ ישראל, דהיינו לעשות מכל הדברים הגשמיים שבסביבתם כלים לאלקות, מכון לשבתו ית', שזהו ענין ארץ ישראל ברוחניות.
• ועפ"ז יובן מארז"ל: "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות" – דלכאורה אינו מובן: הרי ידוע שכל העניינים דלעתיד באים ע"י העבודה שבזמן הגלות, וא"כ, מה היא העבודה שעל ידה עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות? – והביאור בזה, שעבודתם של בני ישראל בזמן הגלות היא לעשות מכל העולם ארץ ישראל ברוחניות, ועי"ז "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות" בגשמיות.
• והמענה לזה – שגם גשמיות שייכת לבני ישראל, ואדרבה – העצמות הוא דווקא בגשמיות, שהרי "נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים", בתחתונים דווקא! כל סדר ההשתלשלות וכל העניינים שבו, עד לתחלת העניין "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות" – כולם אינם אלא ממוצע לעוה"ז, שבו היא דירתו של הקב"ה, וכשם שבדירה נמצא עצם האדם, הן כשהוא לבוש והן כשהוא ערום, הן כשטוב לו והן להיפך, כן הוא גם ענין הדירה לו ית' בתחתונים, שנמצא כאן בכל עצמותו!    ..... 
• והמענה לזה הוא "כח מעשיו הגיד לעמו" – שדוקא בעניינים הגשמיים ישנו "כח מעשיו" של הקב"ה, כיון שכח ההתהוות הוא מהעצמות דווקא וענין זה "הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" – כדי שבני ישראל ("עמו") יעשו מה"נחלת גוים" כלים לאלוקות.
•  אמרו רז"ל: "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות".
• והעניין בזה:  כיון שבני ישראל צריכים לברר את כל המקומות שבעולם ולעשות מהם ארץ ישראל ברוחניות, שזוהי העבודה שעל ידה עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות (כנ"ל ס"ב) – הרי אילו היו צריכים כל בני ישראל להיות בכל המקומות, הי' הדבר נמשך זמן רב;
• ולכן "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות" – שגם מעטים מבני ישראל, ואפילו אחד מישראל שנמצא במדינה מסויימת, יכול הוא לפעול שם עבור כל בני ישראל את העניין דעשיית ארץ ישראל ברוחניות.
• וגם ענין זה (הפצת פנימיות התורה) הוא באופן האמור – שגם כאשר בעיר שלימה, או אפילו במדינה שלימה, ישנו חסיד אחד בלבד, בכחו להפוך את המדינה (או העיר) למדינה חסידית.
•  ואם הדברים אמורים בזמנו של אברהם אבינו, עוד לפני מ"ת – עאכו"כ עתה, לאחר מ"ת, שישנו כח העצמות ("אותי אתם לוקחים") בוודאי ישנו הכח שגם יהודי אחד יוכל להאיר עיר שלימה, מדינה שלימה – וגם את העולם כולו, אילו הייתה מציאות של יהודי בודד, או חסיד בודד, בכל העולם כולו – ולעשותם למקום חסידי."
•  נמצאנו למדים   מהעיון   בתנאי ההלכתי , בנית המקדש ,הנפסק ברמב"ם כמגדיר לזיהוי המשיח וכפי שנתפרש ע"י הרממ"ש , כמה דברים :
• א.     הגם שהרמ"ש  מתחייב לשפתו ההלכתית של הרמב"ם ומבקש לעמוד בתנאיה ואף  'לכפותה' ,  הוא נאמן לה רק בתוספת עיבודים ושינויים עד שזו יוצאת מסביבת משמעותה המקורית ומותאמת למתווה הנרצה בעיני רממ"ש. יתירה מכך לא רק כלפי שפתו ההלכתית של הרמב"ם  ננקטת גישה זו . מושגים רבים הנתונים בשפה ההלכתית והאגדתית והמובאים על ידו בחיבורו ובשיחתו  אין לעמוד על משמעותם כנתינתם הראשונית. לשם הבנתם יש 'להשיבם זה על זה' ללכדם למצרף שתשתיתו הביאורית יונקת מהתפיסה האימננטית – פנתאיסטית , "דירה בתחתונים" !
• ב.       שעיקר הגאולה הוא שינוי התודעה . ממצב גלותי של הפרדה בין קודש לחול, בין אלוקים לעולם יש לעבור למצב אחדותי של מלאות ונוכחות- כל של האלוקות במציאות . שינוי התודעה באחת מחייב שינוי בהבנה של מושגי השפה הדתית-מיתית-טרנסצדנטית .  הוא מצריך פרשנות מחדש של השפה הדתית . גאולת המציאות היא גם ובעיקר גאולת השפה .
• ג.      ראינו  במהלך הדיון כי כל אסופת המקורות והדיון בהם לא היה רק כדי להפוך את הלכות משיח לרלוונטיות לימנו בלבד אלא, גם ובעיקר כדי שיסובו על משיחותו של הרממ"ש(המשולב) וזיהויו ככזה. 
• תודעה זו כשהיא מציעה אמות מידה חדשות למוקדי מקום, זמן ופעולה מקפלים בתוכם את בשורת ה'תורה החדשה' שהיא שהיא התורה של זמן הגאולה והניתנת על ידי המשיח .  קונטריס "בית רבינו" מחיל קטגוריות מ"הסודות" ומ'התורה החדשה' והוא גם  הטרמה שלהן .
• יהי רצון מלפניך ה' ....שתבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקינו בתורתך ...
•  
•