ב"ה
האם עשיו האיש עשה " מעשה עשיו"? פרשת וישלח / ראובן הכהן אוריה / טבת תשעב
בסופה של פרשת וישלח מובאים תחילה תולדות עשיו. לאחר מכן ב"
ויישב" תולדות יעקב – יוסף . תחילה
החדשות הפשוטות . אחר כך השערוריות והטרגדיות . ארבעים ושלושה פסוקים על מי מנוחות , על אלופים ועל מלכים . כולם
ניקבים בשמות . 43 פסוקי משפחולוגיה שלימה של הבכור הביולוגי במשפחת יצחק . לפני
סאת הייסורים בת מאות השנים של משפחת הבחור בבית יצחק .
כיצד עשיו הרשע אבי אדום האדומה מדם
זוכה לבנים ובני בנים עוסקים בילודה , בשלטון , במלוכה? לכל הוא זוכה במנוחה , מעבר לרטט
קל של מציאת "היימים
במדבר..."ושל " המכה את מדיין
בשדה מואב ".
לכמה שנות ברכה ייחל עשיו בעומדו לפני
אביו יצחק ? ראו מה עלה בחלקו . והנה על אף שיעקב קיבל את טל השמים ומשמני הארץ ובקושי
נותרה ברכה , לא היה עשיו צריך ל"כאשר
תריד ופרקת עולו מעליך" . כמה שנים בהיסטוריה בת 4000 שנה היה אדום תחת עולו של יעקב ?
כדאי להתבונן קלות ברשימה :
הפלא ופלא :ארבע נשים לעשיו ואלה
שמותן: א. עדה בת אילון ב. יהודית בת בארי ג. אהליבה בת ענה ד. בשמת- מחלת – בת ישמעאל . שמות יפים! ארבע
כארבע נשות יעקב .
יהודית הייתה עקרה ולא ילדה . שם כל כך יהודי עוד לפני זהותו בבני
יעקב.
חמשה בנים לעשיו : אליפז ,רעואל , יעוש , יעלם קורח . לאליפז
ששה – שבעה בנים . לרעואל ארבעה בנים .
סה"כ כ11 נכדים . לשלושת האחים יעוש, יעלם וקורח לא היו ככל הנראה ילדים ולכן
הם עצמם הפכו להיות אלופים יחד עם שאר 11 הנכדים.
עשיו נושא את אהליבה שהיא בת ענה וזה
בנו של צבעון שהוא בן לשעיר החורי. ייחוס בהחלט מכובד בהתחשב בכך שהתורה מונה גם
את משפחת שעיר באלופים ! זה
ככל הנראה הפשר למגוריו הכפולים של עשיו בשעיר ובסביבות חברון . לצבעון
בן שעיר עוד ששה אחים :ענה , שובל , לוטן , דישון, אצר , דישן . כל השבעה אלופים הם . האלופים שהיו באדום לפני
מלוך מלך באדום . מעין השופטים שקמו לבני ישראל לפני מלוך מלך בישראל . לשבע הללו
22 או שמא 33 נכדים מתוכם עוד 11 אלופים כמניין האלופים נכדיו של עשיו. שיוון
כוחות . אפשר ששתי נשים בכבודה הלזו כמו תמנע ואהליבה עצמן היו אלופות –שופטות כדבורה הנביאה בישראל .
הרשימה הארוכה והמפתיעה הלזו בתורתנו
הקדושה קפוצת המילים אומרת דרשני וחקרני ואמור דבר.
ובכן רש"י ראש פרשננו אומר דבר : וישב
יעקב וגו': אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה, שלא היו ספונים
[הגונים] וחשובים לפרש היאך נתיישבו וסדר מלחמותיהם איך הורישו את החורים,
פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה כל גלגולי סבתם, לפי שהם חשובים
לפני המקום להאריך בהם. .....
("דבר אחר "וישב יעקב":
הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה, היה פיקח
אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו, כך יעקב ראה כל האלופים
הכתובים למעלה, תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן, מה כתיב למטה (פסוק ב) אלה
תולדות יעקב יוסף, דכתיב (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו
לקש, ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם):
וכך אומר לנו רש"י: –" חש אני בניגוד
ובמתח בין המים השקטים ההולכים לאט לבין הסער העומד להתפרץ ולנפץ את משפחתו של
יעקב הנבחר. ולכן עלי לציין כי מים שקטים רדודים הם וחסרי עניין . לכן יהיו אלה
בעינך כרשימת מכולת כרונולוגית טכנית שרק האילוץ המשפחתי מחייב איזכור נימוסי לפני
הסעודה העיקרית .לעומת זאת העומק מצוי בדרמה,
בתהומות , בסבל , ברעש החיים . עד כאן דבר אחד.
"דבר אחר".
ואם לא היה זה טיעון משכנע דיו ובאמת הרשימה נראית מבטיחה ומפחידה מאוד , אז נא
לא לדאוג יש "דבר אחר" . כנגד שושלת
עשיו האצילה והמפוארת יש רשימה אחרת כנגדה
שדי באחד ממנה שהוא שקול כנגד כולם ועולה עליהם . אל לך יעקב להצטער על ברכת עשיו
המתממשת מעל ומעבר . אמנם אין לך הווה אבל
לך יש עתיד! אי פעם בהיסטוריה העתידה לבוא בסוף כל הדורות זה יהיה אחרת . האמן כי יש
ניצוץ כלשהו מזרע יוסף שאיתו יש בהווה יגון. האמן כי ניצוץ זה יוכל בעתיד לפגוע ולשים קץ להיסטוריה העשווית ואו אז יהיה המרגוע..(למה
? על מה ? לא ברור!)... " ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו!(עובדיה
א')
האם זה מנחם ? מדוע העתיד צריך לחפות
ולנחם את ההווה?
כך
יצרנו מבנה שדי לנו בניחום עתידי , השלכת הדימוי שלנו לגבי עצמנו אל העתיד על מנת
שנוכל להתמודד עם כל מציאות המכחישה דימוי זה.
וצעד נוסף אנו עושים : העתיד כבר כאן . הדימוי העתידי הופך עתה בהווה
להיות תמונת המציאות שלנו ובכך אנו מתגברים על כל מוראותיה. אנו חיים את העתיד
בהווה – בדימיון ההווה!
עוד מלמדנו רש"י "ועוד נדרש
בו "וישב" : "ביקש יעקב
לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. "צדיקים מבקשים לישב בשלוה" אומר
הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה
בעולם הזה:"
ואני תוהה : יותר מידי ביקש יעקב לעצמו?!. אחר המאבק עם עשיו והבריחה ממנו, אחר תלאותיו בדרכים וסבלו אצל לבן , אחר ריחוקו מהוריו, אחר עבודה קשה ומסכת רמיות והונאות , אחר יצירת מבנה משפחתי מסובך ומסוכסך, אחר בריחתו מחמיו , אחר התמודדות המסוכנת עם עשיו, אחר צליעתו, אחר ההתמודדות עם אלוהי הנכר בביתו , אחר אונס ביתו, אחר מלחמת שכם , אחר מות אשתו האהובה בלידתה, ואחר האסון המיני במשפחתו עם ראובן. האם אחר כל אלה רב הוא לבקש "ויישב יעקב "- האם אכן רע הדבר לשבת קצת , לנוח מעט לקראת הסוף – אביסלה' שיבה טובה שלא יאמר על ימיו "מעט ורעים" ? שמא יזכה מעט מברכת אביו גם בהווה ?
כללו של דבר אנו שואלים לא רק את שאלת צדיק ורע לו אלא גם ובעיקר את שאלת
רשע-עשיו וטוב לו.
אפשר להשיב את תשובת רש"י :" יעקב אבינו! אם יש
עוה"ב מי צריך עולם הזה. ולכן יש לעשיו בהווה ההיסטורי עולם הזה מפני שאין לו
עולם הבא!
ואולם אפשר להתבונן בדרך אחרת :
ואולם אפשר להתבונן בדרך אחרת :
" תנא רזי דרזין: כד פתח ר' שמעון ברזי דרזין, אזדעזע אתרא
וחברין אתחלחלו. ... ופתח ואמר, כתיב (בראשית לו)"ואלה המלכים אשר
מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבנ"י וגו'.
.... מאן ישגח בהאי ומאן ומאן יזכה בהאי , דהוא סהדותא על מהימנותא דכולא .
צלותא ברעווא יהא דלא יתחשב לחובה לגלאה דא."
ועל הדברים הסתומים הללו מבאר
הרמח"ל (אדיר במרום ילקוט ידיעות
האמת ' ח"א עמ' שיג)
"ואלה המלכים .... דע כי הפרשה
הזאת היא כוללת באמת שורשי ההנהגה. ולכן אמר באידרא ' דהיא סהדותא על מהימנותא
דכולא ' ואפרש לך סוד האמונה הזאת . כי
הנה כתיב:"אל אמונה ואין עוול " ,
(דברים לו , לב ) והוא כי הקב"ה מנהג את עולמו בכמה גילגולים עמוקים
והכל באמונה , לתת לכל אחד לפי מעשיו ממש.
ונמשך מראשית הכל , כי שם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה זה לעומת זה, וביניהם שם כל עינייני העולם
להיות בו שולטות או זו אוזו , לפי המעשים . ...."
"ואעפ"י שנראים הדברים
קשים וזרים להבין דרכם , כי דרך רשעים צלחה והצדיקים בשפל ישבו . אך הכל ינהיג
בהנהגה נאמנת להשיב כל דבר על בוריו וכל טוב יהיה נשגב לבדו בלי תערובת רע ואין
שום דבר בעולם נעשה רע לבריות , רק הכל לטובם ...
ותראה היאך הקב"ה סידר דברי
תורתנו הקדושה , כי דבר כזה שהוא שורש כל העיקרים , כלל אותה בפרשה אחת קטנה ששום
אחד לא ישגיח עליה..."
ושמא.... ושמא התורה באריכות דבריה מבקשת ללמדנו דבר מה אחר .
" דבר אחר ": שמא זכה עשיו
בכל הגדולה לא בשל רשעותו אלא דווקא בשל גדלותו.
הנה למשל דווקא רשב"י רואה במסכת האצולה
הנינוחה והכבודה הזו תמורה לכבוד שנהג
עשיו באביו. זכות
אחת עומדת לו לזמן הרבה ? ושמא היפוכה
ביעקב.?
ואנו נאמר שמא לא רק זכות אחת שמא
זכויות נוספות .
שמא כל ציורנו את עשיו כרשע הוא מדרש
היסטורי אנכרוניסטי שלא כפשוטו של אדם ושלא כפי שהתורה והמקרא מציירים אותו. שמא
כל נבואות הבוז ומדרשי השנאה, ההאשמה והרשעות שהטלנו על עשיו האיש הן בשל שרו, השר
שהנו גם שר ההיסטוריה שייחסנו לו?
ה'הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב' גם אם
היא משחר הבריאה "הלא אח עשיו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי
"עדיין היא כפי שנתגלם בדמות העם אדום בזמן מן הזמנים. אבל אפשר שיש זמן
מהזמנים , ומצב ממצבים שאין להחיל את הקטגוריה העשווית- אדומית על המזוהים על
ידינו כצאצאיו של האיש עשיו.
למשל : רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס
קיסר אליבא דהגמרא בע"ז :
"....כל
יומא הוה (אנטונינוס) משמש לרבי. מאכיל
ליה, משקי ליה.
כי הוה בעי רבי למיסק לפוריא הוה גחין קמי פוריא
א"ל: סק עילואי לפורייך!
אמר (רבי): לאו אורח ארעא לזלזולי במלכותא כולי
האי.
אמר (אנטונינוס) : מי ישימני מצע תחתיך לעולם
הבא. אתינא לעלמא דאתי?
א"ל (רבי) : אין!
א"ל (אנטונינוס): והכתיב (עובדיה א, יח") לא יהיה שריד לבית עשו"?
( ענה
לו רבי ): בעושה מעשה עשו!
תניא נמי הכי "לא יהיה שריד לבית עשו"
יכול לכל? ת"ל: לבית עשו- בעושה מעשה עשו! א"ל (אנוטונינוס לרבי )
והכתיב (יחזקאל לב, כט)" שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה"
א"ל (רבי) : "מלכיה" ולא כל
מלכיה. "כל נשיאיה" ולא כל שריה!
תניא נמי הכי מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא
כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה פרט לאנטונינוס בן אסוירוס כל נשיאיה ולא כל שריה פרט
לקטיעה בר שלום.
(תרגום:
כל יום היה משמש את רבי, מאכיל אותו ומשקה אותו. כשהיה רוצה [= רבי] לעלות על
מיטתו גחן לפני המטה, אמר לו: עלה עלי למטתך. אמר [= רבי] לו: אין דרך ארץ לזלזל
במלכות כל כך. אמר לו: מי ישימני מצע תחתך לעולם הבא. אמר [= אנטונינוס] לו: אבוא
לעולם הבא? אמר לו: כן. אמר לו וכו'.]
הנה מפגש בין ניצוץ מיעקב לניצוץ
מעשיו, בין מלכות מישראל למלך מאדום.
ולמדנו כי היה לאנטונינוס הווה- בעולם
הזה וגם עתיד - עולם הבא . ומי הבטיחו? רבי! ולמה ? מפני שהאיש אנטונינוס אינו
"עשיו" הגם שהוא מצאצאיו. מעשיו יוצרים ידידות נפש עם רבי ולכן אינו
עושה את מה שאנו מייחסים לעשיו. אין הוא עושה "מעשה עשיו". "עשיו"
אינו תורשה ומורשה ביולוגית אלא סגנון תרבותי- התנהגותי.
אם היה ניצוץ שורף שיצא מרבי אל
אנטונינוס היה זה אש שלהבת יה שהבעירה את האהבה ביניהם . "כי
שכיב [= כשמת] אנטונינוס אמר רבי: נתפרדה חבילה"
( שמא התפרקה האפשרות לברית הליכה משותפת, לתיקון מה שנפרץ בתקופת יעקב
ועשיו!)
ובכן הכל הולך אחר המעשה . "מעשה עשיו".
ושמא אף עשיו האיש לא עשה "מעשה
עשיו"? ושמא בשל כך כל הגדולה והכבודה הזו?. הנה ראו מה קדם לרשימת האצולה
ושמא גם הוא סיבה לה.
נחזור לפרשתנו.
לו,ו :
וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֹתָיו,
וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת
כָּל-קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי
יַעֲקֹב אָחִיו
לו,ז כִּי-הָיָה
רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת
אֹתָם--מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם:
עשיו אינו מחכה לריב בין רועי יעקב
לרועי עשיו. למרות כל ההון שעשה לביתו, הנרכש וצמח בארץ כנען, עקר הלה מכאן –מפני
יעקב אחיו. גם מפני שהוא יעקב וגם מפני שהוא אחיו. עשיו היה כאן קודם . הוא וותיק
יותר . הוא מקיים "לך לך מארצך"
ומוותר על ארצו ומולדתו , שכונת ילדותו ונוף עלומיו. הוא מוותר על קרקע מחייתו , על
סביבת עסקיו . הוא מוותר על ברכתו העולה
מארץ ישראל.
על פניו מעשה אצילי של אח בוגר ואחראי
המאפשר לאח הצעיר להתפתח תוך פינוי מקום , וויתור וקבלה עמוקה. הנה גדלות אחת .
קודם לכן הייתה גדלות נוספת :
לה,כז וַיָּבֹא
יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו, מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע--הִוא חֶבְרוֹן,
אֲשֶׁר-גָּר-שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק.
לה,כח וַיִּהְיוּ,
יְמֵי יִצְחָק--מְאַת שָׁנָה, וּשְׁמֹנִים שָׁנָה
לה,כט וַיִּגְוַע
יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים; וַיִּקְבְּרוּ
אֹתוֹ, עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. {פ}
יעקב בא זה עתה אחר התמהמהות רבה אל
הוריו. הדבר מתמיה ביותר . מדוע לא בא תכף להגעתו ארצה אל הוריו הזקנים ? מדוע
ישב בשכם , בבית אל , ונמנע מבוא לפייס את אביו יצחק על המעשה ההוא שבשלו התחייב
גלות ?
מה שהוא קשה מאוד על יעקב, קל הוא
וזכות לעשיו. הלה לבדו תמך וכלכל וכבד את הוריו בכל שנותיהם . כמדומה שרק לעת מיתת
יצחק בא יעקב . ואחר מיטתו יצאו שני בניו ועשיו בראש. ואם נפטר יצחק שבע ימים – שבע מעשיו. גדלות שניה.
ועוד גדלות שלישית:
א. ד.
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר
שְׂדֵה אֱדוֹם:
ב. ה.
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ
יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:
ג. ו.
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד
לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:
יפה עושה יעקב – השולח משלחת למצוא חן
בעיני עשיו הגר בארץ שעיר !
אין זה משנה מה מטרת המשלחת . אם
להסביר מפני מה נתעכב עד עתה מלהצטרף לחוג המשפחה ? או שמא לפייסו בדברים על הרמיה
ההיא ? ושמא להרגיעו מאיום הרצח? כך או כך , עשיו יוצא לקראת יעקב וארבע מאות איש
עימו. אם מעשיו של עשיו בהמשך יכולים ללמד על מניעיו עתה אזי נראה לומר כי עשיו יוצא בראשות 400 לוחמים כדי
להגן על יעקב וללוותו אל הוריו. "וַיֹּאמֶר (עשיו) נִסְעָה וְנֵלֵכָה
וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:" טו." וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן
הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי..." הרי גדלות !
יעקב מפרש זאת אחרת . עבורו הגעת גדוד הפרשים היא יציאה למלחמה ?מדוע ?
יעקב פוחד מהתמודדות עם עשיו. הוא
חושדו כנותר בשנאתו. ואולם אפשר, שמאבקו עם האיש לא בא רק למנוע ממנו את הבריחה
מהתמודדות כפי שפירשוהו אלא
בעיקר להוציא מליבו את חשד השוא שייחס לעשיו. איש האלוקים נאבק עימו וחיבקו. אבק וחבק בעוד יעקב מבקש לברוח. "ותקע כף
ירך יעקב" – כף הירך הוא העקב - המקום שעל שמו נקרא יעקב צריך עתה להישבר
ולהשתנות עם התביעה לשינוי גישה ומימילא לשינוי השם . אנו יודעים כי שמו של יעקב
נותר כך לצד השם הנוסף . היעקוביות תמשיך עד לגלות מצריים . היא תנהל את בית יעקב
באופן שאי אפשר יהיה לשבת בשלווה. והיא תמשיך ותתפרש כך בבניו ובזרעו.
למקום המאבק ההוא קורא יעקב:" פניאל"! – ועיקרו כי ראה את פני האל וניצול ממנו.
במפגש עם עשיו ה"רשע "יזהה
את הפנים הללו ואו אז יאלץ להוציא מפיו את הקריאה רבת ההוד והרושם שמעטים כמוה יש
במקרא "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוקים ותירצני" .
להביט ישר אל פני האל ולראות שם את פני
אחיו. הייתכן לומר זאת על פני "רשע" כעשיו.
וישקהו – האח שאיים לנשוך את
אחיו כחמור נושק לו עתה בכל ליבו. רגע הרה גורל! ואנו בחרנו לראות ולהתמקד בניקוד יוצר
הניגוד, את "וישכהו". בחרנו
אך לא להאמין , לראות בכל זיוף . איך נחפשו נבעו מצפוניו "..
גם אם מלכתחילה בא
עשיו לסוג של מלחמה הרי אפשר שעתה נכמרו
רחמיו והתפייס . כאן נשתנה. כאן שב לאחוותו- לאחיו. או אז גם לאידך גיסא הזה
מדוע כשעשיו הציע למלא את חלקו ב"ידיים
ידי עשיו" יעקב מסרב . :" יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי
אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים
עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:
: עשיו הציע להציג בפני אחיו
את חילו – יעקב סירב ".... וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי
אֲדֹנִי"! למה ? ולמה כשיעקב אבינו הציג בפני עשיו את עושרו ואף הפציר בעשיו
לקחת ממנו – עשיו אכן נענה גם כשיעקב מסרב?
לו היה יעקב נענה ועשיו היה
הסייפא לצד הספרא בחמולת יצחק האם המקרה
הבא מעשה דינה היה מתרחש ? לו מעשה דינה היה מתרחש האם צריך היה ששמעון ולוי יעשו "מעשה
עשיו"? לו שמעון ולוי עשו שלהם וסיכנו את משפחת יעקב האם היה צריך יעקב להציל
בחרבו ובקשתו- את המשפחה כשעשיו ואלה כליו נמצאים לצידו? האם היה צריך להשתמש
בחיתת אלוקים לשם הצלתם?
חז"ל ידעו לפרש זאת בדרכם
העדינה .
למה נענש יעקב ששכם בן חמור
אנס את דינה בתו ? כי דינה לא נפגשה עם עשיו . יעקב החביאה מפניו. שוב למה ? מפני החשד
היעקובי שעשו יקח אותה לאישה. ומה דעתם על
כך? לא נכון נהג ! שמא הייתה מחזירה אותו למוטב והיו יחד משפחה אחת . יעקב מנע
זאת. "ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשיו עיניו? אמר לו
הקב"ה "לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא לערל. לא ביקשת להשיאה דרך היתר, הרי
היא נשאת דרך איסור" (בראשית רבה ו' ט').
הסברים רבים ניתן להציע
להתנהלות המתבדלת של יעקב וצידוקים שונים של התגוננות יש לה. כללו של דבר הייתה כאן דחייה . והביקורת בעינה
עומדת .
יעקב דחה את עשיו מהבכורה . הן
על ידי קנייתה והן על ידי הטעיית אביו והטיית ברכת הבכורה אליו. הייתה בידו
ההזדמנות לשוב ולאחות את הקרע. לממש את חלום וחזון יצחק ולשקם את בית אביו. הוא
נמנע מכך .
האם ההיסוס והחשש מהאחריות
למפגש הם הסיבה בשלה לא הגיע מיד אל אביו
והעדיף השתכנות בשכם ?
נחזור עוד אחורה .
גם אם נאמר כי עשיו אחי יעקב היה איש גס רוח ובריון , פעיל יתר, שובב , איש
טבע אנרגטי , רומנטיקן ויצרי , חם מזג וסוער
האם הייתה זו סיבה לעקבו פעמיים ? האם את בכורתו קונים בנזיד עדשים ? לא לתת אוכל לאח רעב אלא בתשלום מעמדו ועתידו .
האם זו סיבה לציירו –רק כרוצח
אלים , אנס, גנב שקרן פתולגי המתעל את אביו באורח קבע? מה התיאור הזה אומר עלינו
כשאנו אך מתעקשים לייחס רק את זאת לעשיו? זאת בעוד התורה בפשטה כיסתה ולכאורה הציגה זאת אחרת ?
זאת בשעה שהתורה מציינת את שכרו במלכיו
ואלופיו? האם התיאור הזה הוא הוא שהוביל את יעקב לתאונה
המחרידה והגדולה של יצחק? האם לא על כך , על ההזרה הזו זעק עשיו את כאבו. על הדה
לגיטימציה ודה הומניזציה שנעשתה לו?
"ויזעק זעקה גדולה ומרה"
– היכן נפרע לו? בשושן של המן . עד לשם מגיע
החטא ועונשו .[
אמר
רבי חנין: כל מי שאומר שהקב"ה וותרן (ומוותר לצדיקים), יקרעו בני מעיו, אלא
הקב"ה מאריך אפו, אבל גובה את חובו, תדע שהרי זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו,
דכתיב (בראשית כ"ו) 'ויצעק צעקה גדולה ומרה' והיכן נפרע לו?
בשושן, שנאמר: "ויזעק זעקה גדולה ומרה"
(אסתר
רבה ח')
מה מדרש זה מלמדנו?
כמדומני שלא בא לומר כי בשל ההטעיה ההיא
שהביאה צער על עשיו גרם הדבר שהקב"ה פקד עוון על בנים לא לריבעים אלא לאלף
דור . הייתכן שהטעיה שבאה בעקבות נטילת ברכות תביא לקללה של השמדת כל העם היהודי?
במה אשם דור האלף ? מי ימלט אם כן מ"קארמה" של אבותינו?
לפי דרכנו הדברים מבוארים . יש משהו בפסיכיקה הישראלית שנתעצבה כאן אצל
יעקב והמשיכה מכאן והלאה עד לשם, ! והיא
זו שיצרה ויוצרת עבורנו את תמונת הראי השינאתית . אם כאן דחינו את האחווה והמשכנו
מחמת הכאן לדחות, כפרשנות שלנו את עצמנו
ואת ייחודנו, אזי ביום מן הימים יהיה מי שיכיר
בדחייה ויחזור וידחה אותנו. כמו למשל בימי המן . על כך באמת ראוי לזעוק!
והנה לנו העיקרון התורתי העולה
מדברי מחז"ל אלה: מעשה אבות מעצב
הדורות! – יעקב אבינו מעצב את ההיסטוריה
ההווית והעתידית שלו באמצעות הפרשנות היעקובית למציאות שכנגדו – ובעיקר לאח
שכנגדו. יעקב דוחה בעוד שעשיו מבקש את קרבתו . וגלגולו ההיסטורי הוא תוצר אימננטי
של היחס הזה. לייתר דיוק הפרשנות ההיסטורית, הייחוסים והדימויים שלנו בעקבות פרשנות יעקב את המציאות
חוזרים וקובעים את המציאות ההיסטורית של
בניו.
והיו בחז"ל שלא הסתפקו בכך ,
בעובדה אחת מקרית . המן זה שגרם לזעקה מצאצאי עשיו היה, ובמיוחד מאליפז ובמיוחד
מתמנע פילגשו.
"וכי לא היה לו
למשה לכתוב אלא (בראשית לו, כב) "ואחות לוטן תמנע", (לו, יב)
"ותמנע היתה פילגש לאליפז"?? (בראשית ל, יד )? .....
.....ודאתן עלה (כיוון
שהגענו לעניין זה) , "אחות לוטן תמנע" מאי היא? - תמנע בת מלכים הואי,
דכתיב (בראשית לו, כט ) "אלוף לוטן; אלוף תמנע "(לו, מ). וכל אלוף - מלכותא
בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי (רצתה
להתגייר), באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו.
אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל
(שהציק לישראל). מאי טעמא - דלא איבעו להו לרחקה (שלא היה עליהם להרחיקה)." במסכת
סנהדרין (צט:)
הדברים מבהילים ! – יש
לנו אחריות על השנאה של אחרים כלפינו. ותחילת האחריות הוא בימי תולדות יעקב בהם
נדחה האיש עשיו מאנושיותו והפך לעושה "מעשה עשיו", נדחה מפני כלתו
הפוטנציאלית , ונדחתה כלת בנו.
ואם עשיו האיש היה איש גס רוח ובריון , פעיל יתר,
שובב ושאפתן, איש טבע אנרגטי ,רומנטיקן ויצרי , חם מזג וסוער האם נשללת ממנו התשובה בלכתו אל מחלת בת
ישמעאל ? האם ההתחשבות והשמיעה בקול הוריו לא מוחלת לו את מרד נעוריו? האם מפגשו
עם אחיו ונשיקותיו לא המסו את ליבו
ונתפייס , ומחל ושב ? האם בקוברו את אביו יחד עם יעקב לא שב? האם אהבת יצחק את
עשיו בהכרח שגויה הייתה ולא פעלה עליו?
האם בהכרח הסכימה השכינה עם ניפוץ חלום
האחווה שלו? האם הסכימה לדרך ניפוצה ? האם הסכימה להשארת הניפוץ ללא התביעה לשוב
ולאחות את שברי הניפוץ ? האם הותירה את הכלים השבורים בחלל הפנוי?
כמדומה שתולדות יעקב- יוסף יוכיחו. ימי
יעקב אבינו היו "מעט ורעים " . ועמדו על כך קדמוננו, ראשונים, אחרונים
"ואתחלתיים " שיש בהם נימה של מידה כנד מידה . וניכרים הדברים בסגנון הופעת המקרים הרעים , ובמונחי תיאוריהם . (כמו למשל
סגנון ההטעיה – "הכר נא הכתונת בנך" במעשה דחיית יוסף האהוב )
שמא זהו הסוד : "צדיקים מבקשים
ליישב בשלווה ..... קפץ עליו רוגזו של יוסף" ? עוד נותר פצע עשיו פתוח וכבר
אוהב יעקב את יוסף מכל בניו ועוד עושה לו כתונת פסים . שינוי בן בין הבנים אמרו חז"ל זהו הפצע הפתוח החוזר ומורחב ביוסף
ואחיו . שוב דחיית האחווה. האם קביעת "אפרים
ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" – העדפת בכור האהובה על פני בן השנואה , לא העמיקה את הקרע עד כדי פילוג הממלכה
היעקובית לישראל ויהודה – ועד לחורבנן של שתי אלה והמקדש עימהם.
שמא זהו סוד שלוותו של עשיו האיש ושל מלכיו ושל אלופיו? שמא זהו סוד "הרשע
וטוב לו" אליו כיוון הרמח"ל ? כי לא עשה עשיו האיש "מעשה
עשיו" וככזה אנו צריכים לראותו. כך כדי שנבין מפני מה יעקב אחיו שכנגדו לא זכה
לשלווה ונתקיים בו "צדיק ורע לו."
פרשה זו הטמינה הקב"ה בתורתו
ללמדנו כי זה לעומת זה עשה אלוקים . כדי שנבין לעומקם את גילגולי בית יעקב- יוסף
המסובכים והלא מתוגמלים בעולם הזה. וכדי שאי פעם תוצב מראת שושלת עשיו למול
השתלשלות יעקב וממנה נלמד חלק מסוד
גאולתנו. יותר נכון נבין קודם חלק ממה שתוקע אותנו בגלותנו.
אלוקים בחר ביעקב ולא היה הכרח לדחות את
עשיו. אדרבא ראוי היה להביא את בשורת ההתגלות גם לו ולזרעו . מתוקף ההתגלות הזו
אסור לנו להפקיע את אנושיות מי שאינו עושה "מעשה עשיו". אדרבא , ראוי
לנהוג בו אחווה.
נבחרנו להיות רגישים . ועל הרגישות הזו
אנו משלמים . אנו בעיקר משלמים אם אין רגישותנו מופנית החוצה . ולכן שמא אנו
משלמים על העדר רגישותנו חוצה משום שהיא גם מקרינה פנימה . היא דוחה אחווה פנימה.
משום שמובנה בה התגלות מדירה ומזירה . האם
יש הסבר אחר למלחמת האחים בבית יעקב ? למלחמת האחים בית יהודה ובית ישראל?. למלחמת
האחים ולשנאת החינם בבית שני?. האם יש הסבר אחר טוב יותר לעובדת אי בניית
ביהמ"ק השלישי בשל נבצרות אהבת החינם הנדרשת לבנייתו? האם אפשר להוסיף גם את
אי נקיון כפינו כלפי שנאת ישראל לדורותיה?
(ד) .
|
אפשר להגיע גם לספירה של 12 כדי שזו תהווה תמונת ראי לשבטי ישראל .
היו ב חז"ל אמנם שטרחו
לציין כי הרשימה מעידה על קלקול מיני בשושלת
. יד ותמנע היתה פילגש
לאליפז בן עשו תני ר' שמעון בן יוחאי למה לי לדרוש ולומר ותמנע היתה פילגש לאליפז
להודיע שבחו של ביתו של אברהם אבינו עד היכן היו המלכיות ושלטונים רוצים להדבק בו
ומה היה לוטן הוא היה אחד מן השלטונים שנאמר אלוף לוטן וכתיב ואחות לוטן תמנע
ותמנע היתה פילגש וגו' אמרה הואיל ואיני כדאי להנשא לו לאשה אהא לו לשפחה והרי
הדברים קל וחומר מה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת על ידי שהיה מכבד את
אביו היו מלכיות ושלטוניות רוצות להדבק לו על אחת כמה וכמה שיהיו רוצין להדבק
ביעקב אבינו הצדיק שקיים את כל התורה כולה:
. "לא פירש יוסף מאביו
אלא עשרים ושתים שנה דהיינו משבע עשרה עד שלשים ותשע כנגד עשרים ושתים שפירש יעקב
מאביו ולא כבדו".
וש אומרים שאמו מתה מכבר .ב
וישלח יעקב מלאכ ים לפניו רבי יהודה ברבי סימון פתח (משלי כה) מעין נרפש
ומקור משחת וגו' א"ר יהודה בר' סימון כשם שאי אפשר למעין היו דעות בחז"ל ובפרשננו שהתנגדו לכך :
להרפס ולמקור להשחית כך אי
אפשר לצדיק למוט לפני רשע וכמעין נרפש וכמקור משחת כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע אמר
לו הקדוש ברוך הוא לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב:
ג וישלח יעקב ר"ה פתח (שם כו) מחזיק באזני
כלב עובר מתעבר על ריב לא לו שמואל בר נחמן אמר משל לארכי לסטים שהיה ישן בפרשת
דרכים עבר חד ושרי מעיר ליה א"ל קום לך דבישא שכיח הכא קם ושרי מקפח ביה
א"ל ניער בישא א"ל דמיך הוה ועוררתניה כך אמר לו הקב"ה לדרכו היה
מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב רבי יהודה ברבי סימון פתח (ירמיה
יג) מה תאמרי כי יפקוד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש אמר לו הקדוש ברוך הוא
לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב
. רשב"ם
. "ר' חמא בר חנינא :
שרו של עשיו היה ,הוא דאמר ליה (לג, י) "כי על כן ראיתי פניך כראות פני
אלוקים ותירצני" ב"ר ע"ז ג:
וכן רש"י ויאבק איש עימו : פירשו
רז"ל שרו של עשיו היה.
בבראשית רבה ע"ח ב: וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ נקוד
עליו. אר"ש בן אלעזר בכ"מ שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה אתה דורש את
הכתב הנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה. כאן לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה
רבה על הכתב אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה השעה ונשקו בכל לבו. אמר לו ר' ינאי אם כן למה נקוד עליו? אלא,
מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שיניו
של אותו רשע. ומה ת"ל ויבכו? אלא זה בוכה על צוארו וזה
בוכה על שיניו ר' אבהו בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא (שיר השירים ז) צוארך כמגדל השן וגו':
. (וכן גם את המדרש המובא ברש"י, לתהלים פרק פ' פסוק ו'
ד"ה האכלתם לחם דמעה: במצרים.
ד"ה ותשקמו בדמעות שליש: ...ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו (בראשית כ"ז) "ויצעק צעקה" הרי אחת, "גדולה" הרי שתים, "ומרה" הרי שלוש, ועליהם זכה לחיות על חרבו, "והיה כאשר תריד" וגו
ד"ה ותשקמו בדמעות שליש: ...ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו (בראשית כ"ז) "ויצעק צעקה" הרי אחת, "גדולה" הרי שתים, "ומרה" הרי שלוש, ועליהם זכה לחיות על חרבו, "והיה כאשר תריד" וגו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה