שתי ראשי שנים שתי זיכרונות ותיקון אחד - על שילוח ישמעאל ועקידת יצחק / ראובן הכהן אוריה

ב"ה    

שני ראשי שנים , שתי  זיכרונות ותיקון אחד . / ראובן הכהן אוריה .

            

וכי מה עניין שילוח ישמעאל אצל עקידת יצחק? ואם התורה הסמיכתן מסיבותיה היא למה יעשו זאת חז"ל בקריאתן בשני ימי הזיכרון בשני ראשי השנה ? הלא דבר הוא !

האם לא ללמד כי  קרובים הם זה אצל זה ולא עוד שקריאת יום שני היא המשך ושמא כריכה בקריאת יום ראשון? ושמא העיקר ללמד כי התשובה והתיקון שלימד יצחק אבינו  בר"ה עולה ובא מצירופן של שתי הפרשיות ומתוצאתן . יום ראשון –זיכרון  שילוח ישמעאל . יום שני זיכרון עקידת יצחק. וקול השופר והתשובה עולה מבין שניהם . תשובת ושיבת ישמעאל ואמו אל משפחת אברהם .

סוף סוף ראש השנה  חג הוא לאדם באשר הוא אדם . ואף דין הוא לכל באי עולם העוברים לפניו כבני מרון.  והם, האם שמעו על כך ?

וכדי שלא נמצא רק את עצמנו חוגגים יום הזיכרון ונעסוק אך בתיקוננו בא יצחק אבינו ללמדנו כי בתיקון ובתשובה יש לחזור אל ולהחזיר את  האחים הנידחים .

לא לימדנו זאת יצחק אבינו אם לא שלמד זאת בעצמו מעקידתו הוא ותשובתו בצידה.

עמד יצחק בעל  מדת הדין תהה ושאל: "למה נסמכה פרשת חיי שרה לפרשת וירא ?

למה נסמכה מתת אימי שרה לפרשת עקידתי ? ובסמיכות זו בין אם כפשוטו ובין אם כמדרשו מתה אמי ופרחה נשמתה מידיעה או אף רק משמועת עקידתי."  ובכן בכה עמד  ושאל: "ריבונו של עולם וכי זו תורה ( העמידה בניסיון) וזו שכרה (מות שרה )? מדוע לא תספר בתורתך על מעט נחת של המשפחה הקטנה הזו רווית הייסורים והניסיונות ? מדוע לא יזכו יחד אבי ואמי לאחר קביעתך "עתה ידעתי!" לפסק זמן ע"מ  להכניסני  בברית נישואי?

מה מבקש אתה ללמדנו  בכך שתיכף לחזרתנו  אבי ואני מניסיון עקידתי מוצאים  אנו את שרה אמנו שכובה באוהלה והמון השכנים צובאים סביבה? איפה היא שיבתה הטובה זו שבעלה טפל לה בנביאות ? ואיך הוא  מיתת העלובה  מבלי מבט אחרון באהוביה, מבלי צוואה אחרונה לבנה ולבעלה על האישה והכלה  שתבואנה תחתיה ? מיתה חטופה . האם זהו הצחוק שהבטחת לה."

"ועוד הגדלת  עשה אלוקי : אני עליתי על המזבח וירדתי אבל שרה אימי עלתה עימי בשברון לבה עלתה ולא ירדה  .

ואיך, איך אלוקי לאחר  כל הדברים הללו של עשרה ניסיונות באה מכפלת ניסיון?- איך זה שגם בשעה הקשה מכל השעות ודווקא לאחר עמידה באם כל הניסיונות ולאחר שבועתך בהר הייראים צריך אבי להניחני מידיו בשובו , ולשאת באותם ידיים לאות  את גופת שרה אימי ולהיטלטל עימה נע ונד בהרי חברון למצוא לה מטמון? מיטלטל למצוא חלקת ארץ למנוחה נכונה בארץ ה"לך לך" – להנאתך ולטובתך."

כך היה יצחק תמהה והולך מצדיק את הדין ושואל עליו. 

"בין סופה של עקידתי למות  שרה אימי נתבשרנו  בלשון " ויהי אחרי הדברים האלה " על אחי-אבא  נחור שנותר מאחור ללא כל הבטחת זרע וארץ  בטומאת אלילי הנכר . ומה בשורה שנתבשר ? הקן של נחור ומילכה מתמלא בילדים לאין שיעור ולא עוד, גם לו יש פילגש ושמה ראומה וגם היא באותו קן וגם לה ילדים לאין שיעור . וכולם רווים נחת וצופים ורואים מרחוק ב"ויהי אחרי הדברים האלה " של אברהם בהר הראות.   אלוקי! גם הפילגש ראומה?!

מה קרה ? מה קורה לאח שההבטחה הדתית שלו הובילה לארץ גזירה מוכת רעב , ריבים ומלחמות , מהפכות רוע , עקידת בנים במדבר ובהר , גירושין מכוערים, אלמנות ויתמות .

"ויהי אחרי הדברים האלה " שלאחר  העקידה "ויוגד לאברהם לאמר : הנה ילדה מילכה גם היא לנחור אחיך "-היא  הברגה של המאכלת שננעצה בלב ההר ובליבנו ב"אחר הדברים" של "קח נא"  .

ואם "איוב" לא כתבו אברהם- אבי  אזי קרוב שנכתב עליו.

השופט כל הארץ לא ייעשה מעט נחת ותתאחד כל המשפחה ותהיה לאחת: אב שבע ייסורים וניסיונות,  אם-אשה עקרה ברוב ימיה , אחיין –אלמן נידח , ופילגש-אשה –גרושה ובן-אח פרא מנודה ובן הרואה מיתתו לנגדו תמיד."

פישפש יצחק אבינו ומישמש בדברי התורה "וּפִילַגְשׁוֹ, וּשְׁמָהּ רְאוּמָה; וַתֵּלֶד גַּם-הִוא אֶת-טֶבַח וְאֶת-גַּחַם, וְאֶת-תַּחַשׁ וְאֶת-מַעֲכָה.  ומתוך שנתקשה בה ביותר נענה דרכה .  אמר "אין הדבר תלוי אלא בי" עמד והלך .

אם אברהם בא לספוד לשרה ולבכתה  היכן היה יצחק ?להיכן הלך ? כמעט אי אפשר לומר שלא היה עם אביו אלא שהתורה הצניעתו.

אברהם קובר את שרה ומתפנה לטפל ביצחק , בדור הבא. שוב היכן הוא יצחק ? עשיו בנו לקח בעצמו בנות . גם יעקב בנו לקח בעצמו בנות . היכן הוא יצחק בליקוחיו? להיכן הלך ? הווה אומר: הלך אצל ישמעאל !

את יצחק נפגוש שוב  בשובו  לפגוש את  רבקה  ." וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב." אמו קבורה בקברה הטרי בחברון והוא יושב בארץ הנגב? מפני מה ?  אין זאת אלא משום קירבתו לבאר לחי רואי ? לא ב"הר ה' יראה" אלא בסמוך לראות אחרת זו של ישמעאל אחיו : "באר לחי רואי".

מה עושה הוא אצל ישמעאל ?

ראינו כי ישמעאל חוזר אחר שילוחיו אל בית אביו בסוף ימיו ושמא לסוף ימיו.

" וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו.:  וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה" 

שיבה טובה של אברהם היא שבניו השניים עימו לעת עצימת העיניים. חזר הבן האובד אל הקן. ומי החזירו ? הווה אומר יצחק. ויצחק שלמד צחוקין מישמעאל ולא מצאו אלה חן בעיני אמו שרה המתה, מדוע ילווה עתה אל ישמעאל ? וכי אין הוא נשמע לאמו? וכי אין צוואתה מחייבתו?

" וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה." שיבה טובה של אברהם היא שנשא אשה אל קינו. ולא נותר אלמן . ואם נוסיף טובה ונציין שקטורה זו שנאים מעשיה כקטורת היא היא הגר המצרית שאספה אברהם אחר שילוחיה אל קינו המתרחב הרי שיבה טובה אחת אפיים . לא נוכל להימלט ממקצב הלידה הפורה בקן משפחת אברהם המתאחדת והמתרחבת . ב וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן, וְאֶת-מְדָן, וְאֶת-מִדְיָן--וְאֶת-יִשְׁבָּק, וְאֶת-שׁוּחַ.  ג וְיָקְשָׁן יָלַד, אֶת-שְׁבָא וְאֶת-דְּדָן; וּבְנֵי דְדָן, הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים.  ד וּבְנֵי מִדְיָן, עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ, וַאֲבִידָע, וְאֶלְדָּעָה; כָּל-אֵלֶּה, בְּנֵי קְטוּרָה:

ממש כמקצב הלידות בבית נחור אחיו.

 ומי החזירה  לקטורה ? הווה אומר יצחק . שעה שחיזר אברהם למצוא קבורה לשרה ושעה שחיזר אליעזר למצוא זיווגו של יצחק חיזר יצחק להחזיר גירושין שנתגרשו מעימו אשת אביו ואחיו.

ושבה קושייתנו ומתעצמת כפליים מה ראה לכך יצחק ?

ותשובתנו: ראה מיתת אמו הסמוכה לעקידתו. ראה שמתה אמו מכך ששמעה כי נעקד יצחק אעפ"י שרגע לפני, מלאך ה' מנע עולתו ועלייתו. ראה שדי באפשרות ההקרבה ואפילו יהיה זה קורבן לה' כדי להמיתה ו"אל תראה במות הילד". ראה מעשה ונזכר במעין עקידה קודמת של ישמעאל אחיו. שם, חילוף תפקידים: שרה מצווה ואלוקים מגבה וישמעאל יוצא למדבר ומושלך אל תחת אחד השיחים ולולא מלאך ה' עוצר רגע לפני בעד גסיסתו כמעט ואבד לאמו ולאביו.

ראה וזכר כי גם שם השכים אביו אברהם " וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר..." כשם שהשכים לעקידתו . גם שם נתן על שכמה של הגר את הלחם , המים והילד. כשם שהעמיס על שכמו את עצי עולתו . ראה שהצלתו של ישמעאל הייתה לאחר שפקח אלוקים עיני הגר לבאר מים כשם שהצלת יצחק עצמו היית מהאייל שנאחז בסבך אחר שנשא אברהם עיניו . ראה כי שמע ה' ברחמים לקול יבבות הנער ישמעאל באשר הוא שם  כשם שראה ה' את יראתם ומסירות נפשם של אברהם ויצחק . עוד ראה שכשם שיצחק נתברך בריבוי הזרע במעמד עקידתו "עקב אשר שמעת בקולי " כן נתברך ישמעאל בברכה דומה .

כל אלה ראה יצחק ודרש סמוכין ודן דבר הלמד מעניינו ולמד כי אמו מתה ממקרה דומה למקרה חורגתו ואחיו. ואף  אם לא מתה תיכף ובסמוך הלא אפשר ומתה משברון והלמות לב. ואם התורה הסמיכתן הלא ללמד יצאה . חלילה, לא  שיש כאן  מידה כנגד מידה רק נאמר דן יצחק דין בעצמו אחר שהגיע למקומה של אמו. ראה והבין שמשמיים מלמדים מעשה אמהות סימן לבנים לתקן להשיב אחור , להשיב את האחים הנידחים אל המשפחה .

ושמא יקשו בעלי מקרא הן צו ה' היה לאברהם שאעפ"י שרע בעיניו לשלח את ישמעאל מוכרח הוא לשלחם מביתו. אין הוא יורש עם יצחק זו היא החלטה אלוקית?

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:  כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע." 

תשובתם של אלה גם מדברי הרמב"ן וגם מסוף ימיו של אברהם  .

תחילה דברי הרמב"ן : ו): ותענה שרי ותברח מפניה -  חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי: העינוי ההוא כבר פתח חוב שהיה צריך לתקנו . השילוח הנוסף בדרך שנעשה הרחיבו.

 גם הנולדים בקן המתרבה של אברהם שולחו מביתו לאחר שהוחלט כי לא ירשו עם יצחק  "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה, אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם."    אבל כאן השילוח הוא במתנות. השילוח הוא  אל מקום מוגדר. כלומר ניתן להיפרד בטוב אפילו כשהנסיבות בעייתיות . ואם בעיני אברהם רע היה לשלח את בנו "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ." האם זה מחייב כי ירע לבנו בשלחו אותו אל ארץ מדבר ? ואם לא עלה בדעת אברהם כך שמא עלה בדעת שרה כפי שמציין זאת בעל הטורים . הנה מצאנו תיקון המעשה אצל אברהם בסוף ימיו  ושמא את זאת למד יצחק ממותה ונסיבות מותה של שרה אימו? שמא בכך ביקש לתקן את  גזירת הרמב"ן שלא יענו זרע הגר את זרע יצחק "בכל מיני עינוי".

סמיכות הפרשיות מלמדת שיש לדרוש את שילוח ישמעאל  לעקידת יצחק ואת שניהם למות שרה . לא להותירן כצירוף מקרי שמעלה את שאלת הצדק האלוקי "השופט כל הארץ לא יעשה משפט".

יצחק למד כי אף שנענה אביו למצווה שבין אדם למקום עדיין בדרך הייתה פגיעה ביחסים שבין אדם לאחיו. ממקום שיצחק עלה עולה ושמים נשקפו בעיניו בהר הראות , המקום הזה הורידו  אל הארץ לרוץ אל אחיו , לאחות את השבר , לתקן את האחווה , שיהיו שניהם תחת אותו אב ושיינשאו על  כנפי אותה שכינה .

 

ומניין שתשובתו של יצחק כך היא : שיבה מלאה לאחווה  ולאיחוד משפחות?  תשובתנו מאהבת יצחק את עשיו בנו בכורו.

 

יצחק אוהב את עשיו שהוא "איש יודע  ציד איש שדה " וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב"

.וכולנו תמהים כבר אלפי שנים , כיצד ? כיצד אוהב אב בן פרא שמצודתו פרושה על פני השדה? כיצד הוא מתפעל מריח בגדיו רק בשל היותם כריח השדה ? " ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו  ה' "   יצחק בניגוד לאביו אברהם הופך להיות חקלאי " וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה" מה ליצחק ולשדה ?

שמא נאמר זכרנו את השדה ששח היה בו יצחק בטרם המפגש עם רבקה . אכן נכון אבל, זו בדיוק השאלה מה עושה יצחק עולה תמימה בשדה ?

אם אמרנו כי יצחק בשדה אחר שבא מ"באר לחי רואי" הרי זה אחר שהשיב את ישמעאל אל אביו שבארץ השדה ולזה שבשמיים . שמא שדה זה הוא שדה השיחים של ישמעאל ? השדה שאלוקים היה עימו ובו "וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; "

שמא שדה זה הוא שדה המשחקים ששרה בו עם ישמעאל בילדותם .?

 שמא בנו  בן השדה, זה עשיו העשבוני שהיה בכורו מזכיר ודומה עד מאוד לישמעאל אחיו? שמא ריח השדה העולה ממנו הוא הוא ריח השדה העולה מקיין איש האדמה ומריחות ישמעאל  שהיה" פֶּרֶא אָדָם--יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן. "? שמא  ישמעאל –רובה הקשת הצייד, הוא המצייד את אחיינו עשיו בכלים להיות "איש צייד איש שדה" .

הלא דבר הוא כי לאחר מות אברהם אביו, הולך יצחק לשכון בארץ מגורי אחיו ."דייקא.  "וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ; וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי". 

כאילו אמרנו "וישב יצחק עם" ישמעאל ב"באר לחי רואי", ולכן עלינו גם לספר על {פ}יב וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם:  אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית, שִׁפְחַת שָׂרָה--לְאַבְרָהָם.  יג וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁמֹתָם, לְתוֹלְדֹתָם: וכו ' בטרם נספר את תולדות יצחק. נספר את תולדות ישמעאל כרקע להולדת עשיו ולשאלת אהבת יצחק את עשיו דווקא. כעת יצחק אוהב את עשיו אעפ"י שצייד בפיו כי הפעם אין הוא מוכן לדחות את הבכור "השובב", האנרגטי, ההיפר אקטיבי והרומנטיקן , איש הטבע הסוער  וההרפתקן מפני הבן הצעיר והתמים יושב האוהלים . רבקה אמנם קיבלה הדרכה עצמאית ושונה  : שני גויים – שני לאומים ואין הם הולכים יחדיו ולא נועדו להיות זה עם זה . "ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד" את ה"צעיר".  שמא יצחק לא קיבל זאת . הוא לא יפריד בין הדבקים כשם שקרה עם אמו שרה . הוא ינסה לקרב , לשלב , לתמוך בכשרונות שברכו ה' . אם נולד לו בקינו ילד כזה אות שמימי הוא כי עשיו עצמו הוא חלק מהתיקון הגדול שהחל בשל סמיכות שילוח ישמעאל לעקידה ושל זה  למות אמו שרה . מאוחר יותר עשיו זה ילך אל ישמעאל לשאת את ביתו מחלת אחר שבנות הארץ היו למורת רוח להוריו. עשיו זה ילך במצוות אביו אל השדה לצוד צייד בקשתו-קשת ישמעאל  להביא מטעמים לאביו "וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צידה (צָיִד).  וזאת  כדי שתתברך שדהו . " וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ--וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ."

יצחק החקלאי – הזורע בדמעה את שדהו זקוק לאיש כעשיו בעבודת האדמה במקום שיש ריבים על בורות ובארות  מים. מי ינהיג את רועי יצחק במריבתם עם רועי גרר      ? כיצד ימצא ברינה מאה שערים אם ברכת ה' לא תעבור דרך חריצותו וכוחו  וברכתו של איש השדה עשיו בנו?  שמא עשיו יהיה זה שסוף סוף יתקע יתד בארץ הזו ויסיר את חרפת הנדודים של משפחת ההבטחה רועת הצאן? שמא בו יחל תהליך ההתיישבות ? הלא לו ליצחק נאמר גור בארץ  הזאת . "שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. : גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל."

עשיו וישמעאל ראויים לתשובה , ראויים לסליחה , ראויים לרחמים , ראויים לתיקון.

הנה כי כן סמיכות פרשת שילוח ישמעאל לפרשת העקידה ושל אלה  לפרשת חיי שרה הצמידה את פרשת חיי יצחק ב"תולדות" לפרשת חיי ישמעאל ואמו הגר (קטורה ).

יצחק לימדנו עולה של תשובה וסגירת מעגל האחווה והרחמים . מוסד התשובה והרחמים הלא נגזר מיסוד האחווה , היסוד האמפטי המשותף לכל בני וברואי "צלם האל".  הלא אב אחד לכולנו. ביקש יצחק שיקראו ויזכרו שתי הפרשיות . פרשתו שלו ופרשת אחיו. ולא עוד, ביקש שיקדימו שילוח ישמעאל לעקידתו שלו ותלאם זו בזו . 

שופר אילו של יצחק מריע גם את יבבות ישמעאל ה"מצחק". אמא שרה דנה את ישמעאל לפי מעשיו ויצחק לאחר מות אמו דן אותו לפי תשובתו. בשמוע ה' לקול תרועת עמו ישראל ברחמים הריהו שומע גם לקול הנער ישמעאל באשר הוא שם . ה' שומע אם גם אנו שומעים . הוא זוכר ביום הזיכרון השני אם גם אנו זוכרים ביום הזיכרון הראשון  . הוא מקרב ביום השני אם גם אנו מקרבים ביום הראשון.

דבר זה מיצחק אבינו למדנו:

ביום הולדת האדם באשר הוא התקיעה שאנו תוקעים ומריעים היא לקרא לכל העמים

לצעוד  איתנו בשורת "כל באי עולם כבני מרון " לפני האב האחד.