שמואל וחנה בהמלכת השנה / ראובן הכהן אוריה

שמואל וחנה בראש ההמלכה השנה / ראובן הכהן אוריה

חנה עקרה לא ילדה האם זו סיבה מספיקה שתיקרא בראש השנה לצד אמה שרה העקרה ? והאם אך בשל שתי הפקידות "והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כיש אומרים, (ביום הראשון אנו קוראים כמו היש אומרים, דהיינו קוראים וה' פקד את שרה בספר בראשית ומפטירים בחנה, מספר שמואל א' פרק ב'.) ומבאר רש"י: לפי שפקידתה הייתה בראש השנה".  (מגילה לא' ע"א)  או שמא בשל שתי העקידות : עקידת יצחק ועקידת שמואל.

ראש השנה יום ההמלכה.

מלכויות בשופרות ע"י זיכרונות . אז הבה נזכור היכן מופיע ה' כמלך  ומי הוא זה שהמליכו.

מוזר , ואף על פי כן אין בכל הפרוזה המקראית בתורה  שיהיה ה' אלוקי ישראל מכונה "מלך" ..

שלוש פעמים נזכר בשירות התורה :  "ה' ימלוך" בשירת הים , "ויהי בישורון מלך" בשירת וזאת הברכה , "ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך" בו בשירת בלעם .והשירות כמדומה מדברות על לעתיד לבוא . ובשתיים מהן ספק אם על ה' עצמו.

אלוקות ה' כפי שמופיע ב"שמע ישראל" היא ככל הנראה הנרצה הראוי יותר לכתחילה מדימוי המלכות . דימוי המלכות מאוחר יותר הובא . והוא בא כהשלך וכהעברה אנושית של חווית התמסרות טוטלית  כלפי האלוקים . אשר על כן מושג האלוקות הינו ראשוני ולו זכות הקדימות . וה"מלכות" שיניונית היא תרופה וצרי לחולי האנושי – התלותי הצורך בשר ודם .

והיכן לראשונה מופיע ה' כמלך?  הלא בדברי ה' אל שמואל (ומעט קודם בשירת חנה אמו) "ועתה לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם! מדוע אם כן החליט האלוקים להופיע לפתע  כ"מלך" ? אין זאת אלא משום שישראל בקשו להם "מלך" . ואין אלוקים מתראה לבניו אלא על פי הדימוי שהם ביקשו לעצמם . כאותו דימוי הכובש ביותר את חירותם . אם המלכות עצמה תובעת שליטה על גופו, קנייניו וסדריו של האדם והעם  ובכך נלכדת רוחו או אז מופיע "מלך מלכי המלכים" ללמד כי "עבדי הם ולא עבדים לעבדים" !

אשר על כן נקראת פרשת חנה והולדת שמואל בראש השנה יום ההמלכה . ביום בקשת ישראל מלך הומלך ה' צבאות!  הייתה זו חנה ושמואל ממשיכה שביקשו להמליך את ה' במקום שהממסד הדתי והפוליטי פיצלו את הנאמנות והסבו את המחויבות  לכוח שעלי אדמות .

חנה העקרה כאמנו שרה    אמנם נפקדה אף היא בבן בר"ה.  אף זו נאלצה לעוקדו ולהפרישו לה' אלוקי ישראל כי שאול הוא לה ובעיקר כי ייעודו  ללמד "..גם אנכי השאלתיהו לה' כל הימים" (א, כח);. וכי " לא בכוח יגבר איש …"" לא בכהונה ולא במלוכה הכוח לכסות את שמי האלוקים מהיות מלכותו בכל משלה . והוא הלא נפטר ב: כח אייר .

הפסוק בתהלים  (צט, ו): "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם" מעמיד את שמואל בשורה אחת עם משה ואהרון מנהיגי העם הקוראים אל ה' ונענים.  חז"ל  לעומת זאת מנגידים את כוח שמואל העומד כשווה ושקול מול כוחם של משה ואהרון יחדיו.  מכח זה  שאב קורח את האומץ  לבקר מוסדות ההנהגה שהיו בידי משה ואהרון ומשפחותם.

מה ראו על ככה ומה יש בשמואל ששקול הוא כנגדם ? ושקילות זו מה טיבה ?

נתבונן באשה שאחריו זו שהתוותה דרכו לפניו – האם חנה,  כלת הפטרת ראש השנה .

בעלה של חנה – אלקנה עולה מימים ימימה לשילה למקום מלכות הכהונה השלטת על שוק הבשר הנדרש לזבחי הפולחן .  " כא וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה, וְכָל-בֵּיתוֹ, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת-זֶבַח הַיָּמִים, וְאֶת-נִדְרוֹ."

 איש של שגרה אלקנה העולה בהתמדה ומעלה עמו אחרים אל בית ה' אעפ"י שרבים הנסוגים אחור מפני חציצת הכוהנים  בני עלי המתווכים בין האדם ואלוקיו.  אף את אשתו חנה מרת הנפש בשל המתחולל בקרבה  ובקרבו של המשכן מנחם הוא במנת זבח אפיים. ואילו חנה דרך אחרת הייתה עימה,  אפשר מהפכנית . מיגונה הטבול בים הדמעות בקשה טבילה בנוכחות האלוקית ללא חציצה. אלוקות מכילה ומוחלת בליבה ולא זו הכפופה לסמכות בירוקרטית –אריסטוקרטית עושת הון דתי מבשר הזבח המקדשי. "וחנה מדברת על ליבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע " . חנה התפללה. ובכך ייסדה את דפוס התפילה כערוץ דתי. אפשר ערוץ דתי – פולחני  אלטרנטיבי לזה הקורבני –מקדשי. זה פנימי-שאין קולו נשמע וזה מוחצן וריחו נישא. ויהיה זה שמואל בנה שיהיה הראשון בנביאי ישראל להנגיד בין הקורבן לקרבה . "( ש"א ט"ו כ"ב ) החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב...." שמיעה והקשבה   ומשם ואילך מצאנו הידיעה הזאת מפורסמת בישראל, דוד אמר (תהלים נ"א י"ח) כי לא תחפוץ זבח וגו' אם ארעב לא אמר לך (שם נ' י"ב), עולה וחטאה לא שאלת (שם מ' ז'), ובנביאים תלמידיו וממשיכיו של שמואל  ישעיהו  "למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'" (ישעיהו א 11). ואמר ירמיהו:  "כי  לא  דברתי  את  אבותיכם ולא צויתים... על דברי עולה וזבח,  כי אם את הדבר הזה ....: שמעו בקולי והייתי לכם לאלוקים  ואתם  תהיו לי לעם" (ירמיהו ז 22)...

"שמואל  הרי ינק זאת בחלב אמו מתפילתה, שירתה המחתרתית והדרכתה המהפכנית.  לשם כך הלא הוא הושאל ו"נשתל" ב"חצר" עלי. לשמש בדמותו ובדרכו קריאת תגר ואנטיתזה לתפיסה כוהנית – כוחנית –בעלתנית . לא לבטל אבל להצביע על סכנות המנגנון ולהציע תוספת מקבילה ומתקנת . שתהיה ישירות פניה ונגישות שווה אל הקודש שאחר ה"קדשים" . ביום מן הימים יאמרו " תפילות כנגד קורבנות תיקנום ". ואף זאת יאמרו: גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנאמר (ישעיהו א יא): "למה לי רוב זבחיכם".(ברכות דף לב) ביום מן הימים תהיה התפילה השוויונית החרישית -שפתותית עיקר עבודת ה'. שמא זאת ראה קורח וקרא " רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה.(במדבר טז ג) ?. שמא בדבר זה שקול שמואל כאהרון בכוהניו? שמא על זה נתייחד שמואל ב"קוראי שמו"?

עלי היושב על הכסא המורם מעם ומבניו ומורגל בשליטה ממרחק  – רואה אשה שיכורה . אשה נחותה במקדש ?! שפתיים נעות ללא קול שאון והמון ?! וזו פונה אל הרוח ולא לבשר ודם "כחול" היושב בשער המשכן.

אין הוא מתקרב להקשיב ולשמוע. הוא כהן יושב  ושופט ממבט מוחצן ומנוכר. וְעֵלִי הַכֹּהֵן, יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא, עַל-מְזוּזַת, הֵיכַל ה' ". גם בניו אינם זמינים ונגישים . ההיררכיה עושה את שלה . הניכור  מובנה בה . היא משיבה לו " אַל-תִּתֵּן, אֶת-אֲמָתְךָ, לִפְנֵי, בַּת-בְּלִיָּעַל " והוא אינו רואה כי דווקא : "יב וּבְנֵי עֵלִי, בְּנֵי בְלִיָּעַל  הם  "לֹא יָדְעוּ, אֶת- ה'."   אסוציאצית השכרות אפשר והוא מיין הנסכים ששמש בחינגת המנגל המשכני בהם בניו ככבו בהשכבת נשים . פ"ב , כב: " וְעֵלִי, זָקֵן מְאֹד; וְשָׁמַע, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת אֲשֶׁר-יִשְׁכְּבוּן אֶת-הַנָּשִׁים, הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. "  

העימות הלזה התבשל בפרק ההריון חזר ועשה פרי בלידה ובהיגמל שמואל.

שמואל מול עלי הכהן . עימות שיש עימו הפרת סמכות הוראת הלכה בפני רבו מיד עם כניסתו ל"חצר" . כך מפרשים חז"ל בתלמוד מסכת ברכות את הפסוק כה "וַיִּשְׁחֲטוּ, אֶת-הַפָּר; וַיָּבִאוּ אֶת-הַנַּעַר, אֶל-עֵלִי : וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי; אֲנִי הָאִשָּׁה, הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה, לְהִתְפַּלֵּל, אֶל  ָה'.  כז אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה, הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ.  "

מה שנראה כסיום שמח וסוף טוב בפשוטי המקראות הופך לעימות בין עלי לשמואל וחנה אמו.

" א"ר אלעזר:  שמואל מורה הלכה לפני רבו היה.   שנאמר:" וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי".  משום ד"וישחטו את הפר" הביאו הנער אל עלי?      אלא,  אמר להן עלי: קראו כהן ליתי ולשחוט" .        חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט.       אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט   שחיטה בזר כשרה אייתוהו לקמיה דעלי.  אמר ליה: מנא לך הא?     אמר ליה: מי כתיב "ושחט הכהן"?   "והקריבו הכהנים" כתיב,           מקבלה ואילך מצות כהונה   מכאן לשחיטה שכשרה בזר!...  אמר ליה: מימר שפיר קא אמרת,   מיהו מורה הלכה בפני רבך את     וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.                                                                                                             אתיא חנה וקא צוחה קמיה: "אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו'"  אמר לה: שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיני.     אמרה ליה:"אל הנער הזה התפללתי":

תרגום חופשי ופרשני:     האם מפני ששחטו את הפר הביאו את שמואל לעלי ?        התשובה : עלי בקש שכהן ישחט את הפר שהביא (ככל הנראה אלקנה.)        ראה שמואל שחיפשו כהן שכזה כדי שישחט .   או אז אמר להם למה אתם מחזרים אחר כהן כדי שישחט        הלא השחיטה אפשרית וכשרה גם על ידי מי שאינו כהן. (אלקנה אבי לדוגמא )            הביאו את שמואל לעלי  והלה שאלו: זאת מניין לך?              ענה לו שמואל לעלי: האם כתוב בפסוק  " ושחט הכהן "         "והקריבו הכהנים" כתוב וממילא זה אומר       כי רק משלב קבלת הדם והולכתו למזבח הוא מתפקיד הכהן   ואילו השחיטה עצמה  מתאפשרת אף על ידי זר ישראל פשוט שאינו כהן.  אמר לו עלי לשמואל : דבר נכון ויפה אמרת אבל טענתך-הצהרתך  סתרה את הוראתי ופסיקתי   ועל פי דין הנך מחויב  למות ככל המורה הלכה בפני רבו .  באה חנה וצרחה-בכתה לפני שמואל בהזכירה לו את המפגש הטעון הקודם בו הבטיח לה שימלא ה' משאלת . ענה לה עלי : הניחי לי להענישו ולהמיתו ואבקש רחמים (לפני ה') כדי שיתן לך בן גדול וטוב יותר  מזה (משמואל שהתחצף ).   אמרה לו חנה (לא לא ,דווקא  ) "אל הנער הזה התפללתי". (בדיוק כמו שהוא באופיו ובהנהגתו ולא לילד אחר. ! (מהרש"א שם ).                                                                             

שמואל פרץ גבול אשר גבלו הכהנים שהיו גם משרתי הקודש . הגבול הסדיר ושימר את כוח האליטות לנהל את חיי הדת והכלכלה של ההמון . שמואל הבחין בין דבר האלוקים לבין פרשנות מורחבת לדבר זה. מה שמאפשר להמון להצטרף אל הקודש, ליטול בו חלק ואף להקטין עלויות ותלות בכוהנים . עלי הודה לעיקרון הצודק ואולם לא היה זה חכם מצידו של שמואל לפגוע במנגנון הריבודי המסורתי ובסמכות שיצרו חכמי הכוהנים . אי ציות נערי זה הריהו הוראת הלכה סותרת בפני הזקן המעמידו כצעיר  ממרה וכן מערער ומורה  שדינו מוות . עלי מתקשה לעכל את פרי תפילת חנה והוא מבקש להסיר את האיום הנשקף ממנו . הוא מציע להשתמש בכלי התפילה של חנה כדי להביא תחתיו נער קונפורמיסט, לויאלי לכללי המשחק ולשגרה  המידרגית והמקובעת . כאן מתפרצת חנה אל הקודש ושוב מתריסה :הבאתי ילד שאול ומושאל על מנת שיורה הלכה: כי האל אינו נכס נשלט ומנוכס . עבודה דתית אינה מנגנון כוח מדיר . הנוכחות האלוקית מלאת כל וחובקת כל ואינה שבויה בכלי הקודש המסורים ביד "אנשי הקודש". ואם יחרב המשכן האם יעדר אלוקים מן הארץ ? הלא יחרב המשכן על התפיסה הזו שבו תופסים אתם הכהנים את אלוקים . תופסים את הארון כאילו הוא בארונו וארונו בו. אדרבא אם דיברנו על מיתה , מסופקתני עליך אם תמות מתת עצמך אך בשמעך כי נשבה האלוקים בארונו. (שמואל א' ד, יח) " וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיִּפֹּל מֵעַל-הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת--כִּי-זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד....." כבד תרתי משמע!

 ולכן דע לך ...  אל הנער הזה התפללתי!  הנער הזה נוצר מתפילתי ובבבואת התפילה : שיעמיד דתיות אינטימית זמינה תחת הסיאוב המשמין והזחוח שהתפתח תחת עיניך הכהות . אל הנער הזה התפללתי שיורה הלכה במקום שאין אנשים . והלא ביקשתי "זרע אנשים ". "וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים" (שמ"א ב, כו).

שמא את זאת ראה קורח בשמואל בשעה שהורה הלכה בפני רבו - משה? והאר"י הקדוש קרא עליו "צדיק כתמר יפרח" – סופי תיבות קורח . בסופו של קורח יש צדיק ותנועת צדיקות . אלא, שאותה שעה היו האנשים משה ואהרון בכהונה ומלכות  קוראים אל ה' והוא יענם והוראת הלכה בשעה שאינה כשרה, היא  פריצת המסגרת וערעור המשטר ההכרחי. קורח "עינו הטעתו" העין הצופה לעתיד האפשרי ממשפחה נבחרת שהזכות והנבחרות מורשת לה מדור לדור. בזה עצמו טמון זרע פורענות . בשושלת כוהנית כמו גם בשושלת מלכותית. משפחת משרתי ציבור הנבחרים חד פעמית לאורך ימים ושנים לנהל את הממסד הדתי-פוליטי- משפטי- כלכלי- ושולטים על משאביו של הציבור עלולים עד מאוד להפוך את הציבור למשרתיו.

. "קורח, שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מה עשה? כינס עליהם כל הקהל, שנאמר 'ויקהל עליהם קרח את כל העדה'. התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות. אמר להן: אלמנה אחת [היתה] בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות, והיה לה שדה אחת."  וכך מגלגל היה בדמגוגיה זולה מתווה מעוות של חוקי הכהונה עד    ש " אמר לה(אהרון הכהן לאותה אלמנה): כולו שלי הוא, שכך אמר הקב"ה: 'כל חרם בישראל לך יהיה'. נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה. כדין כולהון עבדין להא ביזתא עלובתא [=כל אלה עושים לאותה אישה מבוזה ועלובה] ותולין בהקב"ה?".

קורח ראה – שמואל צאצאו מימש . לא נתקיים הדבר באהרון ובבניו אבל בבני בניו בעלי הכהן ובבניו נתקיים. על כך ממש דן איש האלוקים את עלי על דינאמיקת הסיאוב בכיבוש הקודש תוך ישיבה נוחה על הכיסא הרם נוכח האישה העומדת וניצבת ....

כז וַיָּבֹא אִישׁ-אֱלֹהִים, אֶל-עֵלִי; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל-בֵּית אָבִיךָ, בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה.  כח וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי, לְכֹהֵן, לַעֲלוֹת עַל-מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד, לְפָנָי; וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ, אֶת-כָּל-אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  כט לָמָּה תִבְעֲטוּ, בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי, מָעוֹן; וַתְּכַבֵּד אֶת-בָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל-מִנְחַת יִשְׂרָאֵל, לְעַמִּי. "

"בית אביך" , "בחור אותו מכל שבטי ישראל" , "ותכבד את בניך" – השושלת הנבחרת העושה לביתה תחת לעשות את כל מנחת ישראל לעמי. בגלל שאמרתי "ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם" באים הדברים לכדי קלות ובזיון שכן מיטשטש הגבול בין צורך גבוה לצרכי שלי.  כדין כולהון עבדין להא ביזתא עלובתא [=כל אלה עושים לאותה אישה מבוזה ועלובה](גם לחנה ) ותולין בהקב"ה?".

על כן תנהום חנה את שירת- מחאתה-תפילתה כנגד בית עלי וסובביהם כדמותם. ויהיה זה נאום ההקדשה של שמואל כתחליף כהן וכתחליף עתידי למלך כמו שאול ששורש שמו בשמו ואמור היה לנהוג במלכות כשמואל בכהונה ..."  ב אֵין-קָדוֹשׁ כַּה', כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ.  ג אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם:  כִּי אֵל דֵּעוֹת ה', ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.  ד קֶשֶׁת גִּבֹּרִים, חַתִּים; וְנִכְשָׁלִים, אָזְרוּ חָיִל.  .....ה', מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל.  ז..ָה', מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף-מְרוֹמֵם.  ח מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן...:  כִּי-לֹא בְכֹחַ, יִגְבַּר-אִישׁ.  י ה' , יָדִין אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.  {פ}

המדברים גבוהה הם תופסי מקום האל בשל אחיזתם בו . וכביכול בשל אחיזה זו המפתחות למוות וחיים , גבורה וכושלות , פריון ועקרות , שובע ורעבון, עושר ודלות בידם. אם המשכן אמצעי לעבודת הבורא ותנאי להרקת ברכת השפע אך כפסע ויהיה הוא תכלית ומשרתיו-בעליו. וזהו ההפרש בין כבוד לבין בוז.  "לא בכוח יגבר איש " אומרת חנה והיא מכוונת כלפי חזיון העוועים היום יומי במשכן . וְאָמַר לו (לֹא), כִּי עַתָּה תִתֵּן--וְאִם-לֹא, לָקַחְתִּי בְחָזְקָה".

ואשר על כן "נתנה תוקף" של ראש השנה המיוסד על מילות שירת חנה חוזרות ומציבות את הקריאה "ואתה הוא מלך" בשיאה.  ללמדך מה שנשכח בשגרת השנה.  "ואתה הוא מלך ".... אתה החותך מי יחיה ומי ימות , מי ייעני ומי ייעשר .....נתנה תוקף כמו הורתה תפילת חנה היא התביעה לפירוק מנגנוני השררה והסמכות  מאשליית הכוח והעברתה לבעלים האמיתי: החופש העליון. אלוקים הוא מלך אך ורק בשל נטייתנו הכבושה לעול מלכות בשר ודם . וחנה היא תדבר על ליבה ראשונה במלכות: "... ה', ידין אפסי ארץ ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו".

מלכות האדם הטוטלית מוציאה את מלכות ה' – "עבדי אתם ולא עבדים לעבדים " ועל כן צריך המלך לשאת ס"ת עימו בכל דרכיו לקיים "ואין למעלה ממנו במלכותו  אלא ה' אלוקיו. " (רמב"ם)

ועל כן שמואל שאינו יושב על הכסא והסובב בשביל  ישראל ,יתנגד  למלכות אדם ." "וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-יִשְׂרָאֵל,.... וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט, אֶת-יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַמְּקוֹמוֹת, הָאֵלֶּה. וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ,....וג'ו (שם,ט"ו- י"ז).   כי מובנה  בה סכנת  הטיית לב ישראל  בשל הכוח, השליטה והבעלתנות . בסוף ימיו ולמרות ניסיונו להעמיד בניו אחריו שמואל מתחטא כנגד ישראל באומרו :
"הנני ענו בי נגד ה' נגד משיחו אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי.....

לא רק כאנתיטיזה לבני עלי הכהנים שהיו נוף ילדותו. שמואל כקורח סב סב סבו עינו צופה לעתיד המלכות וליוצא ממנה.   למלכות העתידה בעלת הרכוש, הכוח והשליטה " ויאמר זה יהיה משפט המלך, אשר ימלך עליכם. את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ... ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות: ואת שדותיכם ... יקח ונתן לעבדיו: וזרעיכם וכרמיכם יעשר....ואת עבדיכם ם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ....ו, צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים".

שמא ראה בעינו וברוח קודשו סופה של מלכות  שלמה.  בגינה נתפצלו מלכות ועם ישראל  האחת לאבדון מוחלט והשנית לחורבן גלות. ושוב ראה מלכות חשמונאית וכהונת צדוקית שלטת עשירה ופרושה ושוב חורבן וגלות ו . ....

התביעה למלכות האלוקים בראש השנה ותשובתה הרמתה- לשוב לחנה ולשמואל ברמה. להסיר מתוכנו כל נטיית שיעבוד תלותית ועבדותית מלבד הצימאון לחופש האלוקי. המלכת ה' היא שאין לו על גבו של הממליך אלא ה' אלוקיו עמו. ובתשובת השנה שמא זו תשובת הגלות האחרונה?!