ב"ה איפה אתם בתיקון? /ראובן הכהן אוריה
איפה אתם בתיקון ?
מהו תיקון "ליל שבועות " ? ומה בדיוק אתם הולכים לתקן ? ולמה ?
מדוע יש בדעת מישהו להפנות שאלה מן הסוג הזה לרב עובדיה יוסף :
" האם יש חובה והכרח ללמוד בליל חג השבועות התיקון שנדפס בספר "קריאי מועד ", או רשאי כל אחד ללמוד תלמוד ופוסקים כאשר תאווה נפשו ?" .. :
אין זאת אלא שהשואל מבין היטב מה מתקנים הליטאים בני הישיבות בלמדם גמרא בליל חג השבועות, או לימוד רמב"ם בספר המצוות , הוא אפילו מסתדר לגמרי לא רע עם סדרת השיעורים הנערכים במחוזות הציונות הדתית בהיקהל קהילות לשיח קולות . הרי לאלה הוא נושא נפשו בשעה שהוא מבקש להימנע מהתיקון שהוא מכיר אצל אחיו הספרדים והחסידים . מה בדיוק הם מתקנים הקוראים האלה בשעה שפיהם גורס פסוקים ומדרשים וממלל דברי ארמית –זוהרית ללא הבנה וללא העמקה כיאה לליל קבלת התורה ?
לילה שלם , ספר שלם : בראשי פרקים ובדילוגים מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל" ומשם לנביאים ועד לכתובים ואחר חורזים במדרשים וסובבים את שיר השירים ולא פסיק פומייהו מלמלל דברי זוהר עליונים .
אחד לאחד מעבירים ביניהם אנשי החבורה פיסקה פיסקה, ובין לבין שולחים ידם במגדנות , במשקאות ובכל טוב הארץ הערוך בשולחן כמנהג ספרדים יהודאין . ליל יקרות הלילה הזה ואעפי"כ מה בכל אלה הטעם? מה ערך לפעולה ללא כוונה וללימוד ללא הבנה ?
כבר בתיקון ליל "הושע נא רבה" רצה לשאול את אותה שאלה אלא שעתה הלילה שלפני מתן תורה צריך הוא לקבלה והיאך הוא הדרך אם לא בלימוד עמוק ואיכותי?!
יודע הוא על הסגולה לקרוא "זוהר" ללא הבנה אבל הוא הרי בחור ישיבה ויודע צורה של דף גמרא ולא איש כמוהו יתפתה לסגולות גם אם מתובלות הן בתקרובת זבת דבש וחלב.
בתשובת הרב עובדיה, הלה מזמנו לבירור על דבר " מקור המנהג שנהגו להתאסף וללמוד בצוותא בליל חג השבועות " לאמר הבה נחקור : מהו בכלל התיקון? ומה בדיוק מתקנים בלילה הזה?
מתחילה יאמר : עובדה היא ש"תיקון ליל שבועות" אינו מצוות היום מדאורייתא לציון חג ביכורים שאינו אלא זמן מתן תורתנו. לכן אין פלא כי מרן המחבר, ר' יוסף קארו, בשולחנו הערוך, בפרק המוקדש ל'סדר תפלת חג השבועות' אינו מעיר דבר על לימוד תורה בליל החג.
אעפי"כ יודעים אנו מכבר שהוא מנהג עתיק אצל בעלי הסוד שנתפשט בקהילות ישראל בתקופת הגלות שאחר בעלי התלמוד.
איש ההלכה ר' אברהם גומבינר, בעל ה'מגן אברהם' על השולחן ערוך מעיר במקום :
"ואולם איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה. וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן.
ה"מגן אברהם " מביא טעם על דרך הפשט למנהג מהמדרש ב" שיר השירים רבה" המספר שבבוקר בו ניתנה התורה לבני ישראל הצטרכו בני ישראל לקולות וברקים כשעון מעורר וכשירות יקיצה . כמה שנאמר:
"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאור ויחרד כל העם אשר במחנה :"
.... ולמה הצטרכו לכך ? שכן ישנים היו והתמהמהו מבוא למפגשם עם האלוקים ולבוא בברית הנישואין . עד כדי כך שמשה רע"ה היה צריך לעבור בינותם ולהשכימם שנאמר :
" ויוצא משה את העם לקראת האלוקים וגו' ..." , "יצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם ואמר להם: עמדו משנתכם, כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה".
הנה אם כן התיקון הוא מעין "תשובת המשקל" התקנה מחדש של "בנין עדי עד". משמע בדבר שבו חטאת וקלקלת כך בהיפוך הדברים ובאותו אופן תתקן. ובדבר זה של עייפות, התמהמהות ועצלות שבו קלקלו שם תהא תקנתן – תקנתנו .
לפיכך אף אנו נדיר שינה מעיננו , נתגבר על אותה עצלות , נקדים ונפגין מוכנות ודריכות לקבלת תורה על ידי לימודה . אמנם , כל לימוד שהוא נכון ומתאים אלא , שללמדנים כמו השואל שלנו הלימוד המתאים ביותר הוא זה הסוחט ביותר את הכישרון האינטלקטואלי – הלמדני. סגולת הלילה הזה תאפשר לו ללבן לעומק להאיר ולהבהיר את סוגיות ה"צריך העיון" שנותרו סבוכות ופתוחות במהלך לימודו. את סדר התיקון הקבלי-ספרדי-חסידי הנקרא בספר "קריאי מועד " יותיר הוא ל"בעלי הבתים" המבוגרים שלא זכו כמוהו לשקוד באהלי תורה .
הר"ע עוד מסייע בתימוכין לעמדת השואל בהסתמכו על דברי ה"שבות יעקב " שכתב :
"כתבו האחרונים שלא לישון בלילה רק לעסוק בתורה והשכר גדול וכבר נתפשט המנהג הזה בעיני המון עם למוד יחד בעשרה ע"פ התיקון...ובבית מוח"ז הגאון לא נהגו כך ללמוד בעשרה רק כל אחד ואחד לומר ביחידות כי עיקר תיקון לא תקנו רק בפני עמי הארץ שאינן יודעים ללמוד על כן אומרים התיקון".אחד לומד כחפצו ביחידות כי עיקר ה"תיקון" לא נתקן אלא רק לעמי ארצות שאינם יודעים ללמוד ".
ואף הרב עובדיה עצמו מאפשר זאת :
" ומכל מקום נראה שבני הישיבות שלומדים תלמוד בלילה הזה בשקידה ובהתמדה אין למחות בידם שיש להם על מה שיסמוכו וכבר אמרו חז"ל " אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ "
אולם, אפשר והשואל שלנו הוא ציוני-דתי ואפשר שאינו שגור במסלול "תורתו אומנותו", וככזה פעמים שאף הלימוד התלמודי עלול להראות לו כקריאה רוטינית קשת פשר. או אז הוא מהלך בלימוד "כפי חפצו" והרי הוא מצטרף אל חברי קהילתו ל"ליל שימורים" : לילה שבו מורים שיעורים הרבה לגברים ולנשים. "שעורים" שהרי ארגון התכנים כחידה הבאה אל פתרונה משכיל ומגרה אופקים . "לנשים", שכן אף הן התייצבו באותו תחתית הר , והלא נאמר מכבר "כה תאמר לבית יעקב"- אלו הנשים ובמיוחד בימנו שמגדילות תורה ומאדירות . אמנם , פחות שיעורים בהלכה ויותר באגדה כדי כך שהדברים רכים ערבים כיין ומושכים לבל יהיו נרדמים. בכך חושפים הינומת הכלולות ומגלים את פניה היפות של התורה להאהיבה עלינו לקראת נישואינו ביום המחרת .
אם היה זה מובנו האחד והיחיד של התיקון היינו מניחים לשואל להניח מאחור את מסורת עדתו העממית ולהעפיל לפסגת עץ הדעת שחיטה הייתה. אותה חיטה ממנה אפו שתי הלחם חמץ לביכורי חג השבועות. להניח לחמולה הקולנית ולהצטרף לאחד ממסורות הלימוד הדעתניות הנ"ל.
אלא , שמובן נוסף וחשוב לתיקון מעכב בעד הרב עובדיה לאשר לגל הלומדים החדש להתנתק מלב אבותם .
" ורק מהיות טוב נכון לחוש לדברי רבותינו המקובלים ללמוד התיקון בכנופיא ובחבורה . ואם רוב הציבור קוראים התיקון , אין ראוי ליחידים לפרוש מהם וללמוד תלמוד או רמב"ם ..."
מהו מובן זה ? לאיזו משמעות של תיקון כיוונו המקובלים כשהתקינו את סדר התיקון " קריאי מועד " ? איזו תודעה דתית ביקשו לעצב נוכח מעמד סיני?
הזוהר (חלק ג' צ"ז א',ב') דרש את המילה "לכם" המיותרת בפסוקים[4] של ספירת העומר, ואת המילה "לה" המיותרת בפסוקים של ספירת האישה[5] ודרשן: בני ישראל אשר יצאו מטומאת מצרים ספרו להנאתם שבעה שבועות וטבלו לפני מתן תורה, ולכן מונים שבעה שבועות כדי להיות טהורים לקראת יום מתן תורה, וכדי להישמר מכל טומאה בליל החג בו יזכו ליחוד עם התורה הקדושה, עוסקים בלילה בתורה[6]. ניתן להשוות את הדבר לכהן גדול לפני יום כיפור תלמידי חכמים דורשים לפניו כדי שלא התנמנם[7]. כהמשך לקו זה, התפיסה הקבלית רואה בחג השבועות כחג הכלולות[8] של השכינה, בחג זה השכינה נכנסת תחת החופה למחרת היום ולכן חכמים מתייחדים עם התורה כל הלילה שלפני הכניסה לחופה[9] כדי לקשטה בקישוטים (דברי תורה) לקראת החופה. "והנה האר"י הסתמך בסדר התיקון הנהוג על הנאמר בזוהר הקדוש פרשת אמור (בתרגום):
"...ועל זאת חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו לילה והיו עוסקין בתורה ואומרים: נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמים... ר' שמעון כך אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלו: נבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימצא מחר בתכשיטיה ומתוקנת למלך ראוי."
ועוד מופיע שם (בתרגום ) :
רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שהכלה מתחברת עם בעלה , ששנינו : כל החברים של בני היכל הכלה צריכים באותו לילה שהכלה מזומנת להיות למחרת היום בתוך החופה עם בעלה , להיות עמה כל הלילה ולשמוח עמה בתיקוניה שהיא נתקנת. לעסוק בתורה , מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות של פסוקים וברזי החכמה , משום שאלו הם תיקוני ה ותכשיטיה. .....והיא נתקנת בהם ושמחה בהם כל אותו הלילה . ולמחרת היום אינה נכנסת לחופה אלא עמהם ואלו נקראים "בני החופה"..... אשרי חלקם "
כאן התיקון בלשון התקנה בא. עיצוב , עיבוד סידור , גימור , ליטוש ,קישוט ויפוי של תכשיטי הכלה ושל הכלה בתכשיטיה.
כלה זו כנסת ישראל היא הבאה בברית נישואין במעמד חופת ענני סיני עם דודה אל עליון ויש לה לבוא בלבוש מלכות ועטרת אבני חן . לקיים מה שנאמר :
'"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו" (שה"ש ג,יא), ביום חתונתו - זה מתן תורה..."
תכשיטים אלו מה הם ?
העיסוק בתורה " מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות ובסתרי תורה "
........הלימוד החולף ביעף על פני התורה כולה זו הכתובה וזו הנישאת על פה, . הדאייה המתנשאת אל אופק התורה וגומאת את מרחביה , הרוח המאספת את פניניה של התורה וחורזת אותם לענק בצווארה של הכלה . הספירה והמניה של עדייה , תיאור כבודתה עמה באה היא לבית חתנות. זו היא פעולת התיקון .
והקריאה הזו בקול, מרנינה היא ומשמחת . והקריאה הזו בקול היא לחישת סוד אינטימית מאוד השמורה לשושבינין הקרובים לכלה ומייפים דרכה למלכה . יעיד על כך אף ר' משה דה ליאון
"סוד חג שבועות... נהגו הקדמונים ז"ל עמודי עולם אותם אשר יודעים להמשיך חן ממרומים שלא לישן בשתי לילות הללו של שבועות. וכל הלילה קורי' בתורה בנביאים ובכתובים, ומשם מדלגין בתלמוד והגדות, וקורין בחכמות בסתרי התורה עד אור הבקר, וקבלת אבותיהן בידיהן. אותם היחידים השרידים אשר י"י קורא, והענין הזה הוא טוב ונכון וישר, ואשריהם ואשרי עם שלו ככה... ובהם (=ימי ספירת העומר) הכלה מתקשטת ונכנסת אצל רום מעלה, וליל החמישים הוא הלילה הזה לי"י להתחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ובניה המיוחדין לה בארץ מכניסים אותה לחופה, והם רשומים ונכתבין בספר הזכרונות, כי הם מרננים רנה וצהלה של תורה בליל שמחת הכלה... על כן אין להם לתת דמי לנפשם ברנת התורה, כי הם לפני השם רשומים... אזי ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפני ה'. "
כיצד זה הפכה קריאה מונוטונית תמימה לאזוטריקה השמורה לחבורת עילית שהם הם בניה המיוחדין והמחתנים של הכלה קרוביה השמחים והמשמחין ביותר שלה ?
וביאור הדברים כך הוא :
לימוד מסכת כמו "בבא מציעא "בליל שבועות כמו גם לימוד מגילת "רות" ואף עיסוק בלימוד המצוות ושאר לימודים אינו שונה עקרונית מזה שביום או הלילה הקודמים . מצוות לימוד תורה יש כאן והשפעה סגולית- אקלימית של הכנה לקבלת התורה יש כאן . התוכן העוסק בעיבוד ענייני קבלת התורה ואשר לו ההשפעה הממשית והמשמעותית ביותר חסר כאן.
לו יצוייר שהשואל אכן עוסק בפרשת הירידה על הר סיני והקהילות הלומדות נותנות עיניהן בעשרת הדיברות ובהשוואה בין התיאור ב"דברים" לזה ש"בשמות", גם אז לא היו הדברים מניחים את רצוננו.
כל השנה כולה לומד השואל תורה בין בישיבה בין בקהילה פרק פה ונושא שם והדברים מניחים בעיקר את דעתו. במשמע עיקר לימודו חותר להכרה להבנה , פעילותו הלימודית אינטלקטואלית היא ביסודה.
כל השנה כולה הוא מבלה בין בתריה של התורה זעיר פה וזעיר שם, צו לצו קו לקו ואילו הלילה הזה הוא הפנמה של כל התורה כולה הבאה אל חדרי חדריו.
הלילה הזה הוא כולו ברית והרי הוא מעמיד לפניו את הכלה במלא קומתה ובכל יפעתה. הלילה הזה כולו סקירה אחת של מכלול המעלות והסגולות , הלילה הזה כולו מבט מקיף , עוטף ומכיל . הלילה הזה הוא דואה בתעופת הציפור במבט- על פנורמי על כל מרכיבי הבניין הבנוי לתלפיות.
הלילה הזה מזמין מבטך להתבונן בתורה ולהפוך בה ולהפוך בה ולראות כי כולה בה ומום אין בה. הלילה הזה "סיני" עדיף .
הלילה הזה כולו גלישה על כל רבדיה של התורה מהפשט אל הדרש ועד לסוד .
הלילה הזה העפלה אל הר ה' "ויבוא משה בתוך הענן "
כל השנה כולה אט אט הוא לומד להכירה ואילו הלילה הזה הוא מונה וסופר לאחור כל תג באהבתו אותה . מחר השכם השכם בבוקר הוא מתייחד עימה .
פעולת התיקון הזו דורשת התכוונות אחרת מזו הלמדנית – הרציונאלית . פעולת התיקון הזו מבקשת המסה נשמתית והתכה אל תוכה של כנסת ישראל המופזת ביקרות התורה שבכתב ושבע"פ . .
כל השנה אנו מאמנים את התודעה המבחינה, הקוטעת והאנליטית, אנו מפעילין את האונה השמאלית המחשבת ואילו הלילה הזה אנו עוברים בצינור השני של הנפש וקולטים את התורה באונה הימנית האינטואיטיבית .
הלילה הזה הוא "רינה של תורה" שלה אימפקט אמוציונאלי רב . הלילה שבו הופכים את התורות לא רק לתפילות אלא בעיקר לשמחות .
הקריאה הקולית בנעימה ובחבורה מכלילה בערבות את בניה המשתפים עצמם זה בזה אף במאכל ובמשתה. הללו משתעשעים בפניני התורה ביצוגיה השונים "מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ומדרשות ותורות סתרים " שהוא שעשוע אהבה המכין את קבלת התורה והביאה בברית האיחוד . איחוד הקב"ה וכנסת ישראל באמצעות הדבק התורתי הזה נעשה על ידי השושבינין בני העלייה שבאו בסוד השם . הם בנשמתם המשמשת את תמצית כנסת ישראל הכינו והתקינו את המצע עליו מתרחש האיחוד המיסטי . קבלת תורה מתוך זהות ואינטימיות ולא מתוך כפיית הר כחופה .
התיקון הזה לא פלא הוא שהוא מיוחד ללילה הזה שאינו כשאר הלילות . לא פלא שמתרחשים בו פלאות לאותם אנשי פלא כדוגמת ר' יוסף קארו .
. ר' ישעיה הלוי הורוויץ, השל"ה הקדוש , לאחר שעלה לארץ-ישראל, מביא בספרו "שני לוחות הברית" במסכת שבועות את מכתבו של ר' שלמה אלקבץ המתאר את ר' יוסף קארו בליל חג השבועות עוד קודם עלותו לארץ-ישראל וכך היה הדבר :
"דעו לכם כי הסכמנו, הרב החסיד (ר' יוסף קארו), נר"ו (=נטריה רחמנא ופרקיה), ואני עבדו ועבדיכם מהחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו. ותודה לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע, רק אשר תשמעו ותחי נפשיכם. וזהו הסדר שתיקנתי וסדרתי בלילה ההוא: ראשונה תורה... (נביאים... כתובים)... וכל זה באימה ביראה בניגון בטעם לא יאומן כי יסופר. ואחר כך למדנו משנה כל סדר זרעים, ואחר כך למדנו על דרך האמת (=קבלה)."
אז הנה ר' יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך" מחבר את חבורתו לארוג
עדיי הכלה כסדר התיקון. והנה עם התעלותה של הנשמה מרוב דבקות מתחוללת טראנספורמציה אישיותית ברוחו של הרב קארו.
" ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו, קול גדול בחיתוך אותיות... והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו, ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא. והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר: שמעו ידידי... כי אתם מבני עליה... ומלאכים שתקו, ושרפים דממו, והחיות עמדו, וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם, והנני המשנה...
ואשריכם ואשרי יולדתיכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידיכם נתעלתי הלילה הזה... לכן בני התחזקו ואמצו... לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים ועל (צריך להיות: ואל) תפסיקו הלימוד כי חוט של חסד משוך עליכם, ותורתכם ערבה לפני הקב"ה.
לכן עמדו בני ידידי על רגליכם והעלוני ואמרו בקול רם כיום הכפורים 'ברוך שם כבוד' כו' (מלכותו לעולם ועד)'. ועמדנו על רגלינו... ועלו לארץ ישראל... את כל הדברים האלה דבר אלינו ושמעה אזנינו ורבות כהנה וכהנה... וכלנו געינו בבכיה מרוב השמחה...
ואז נתחזקנו עד אור הבקר ולא פסק גירסא מפומנא בגילה וברעדה.."
ר' שלמה אלקבץ מחבר "לכה דודי לקראת כלה " הולך ומתאר החוויה המיסטית לה זכה ר' יוסף קארו, ושבעקבותיה הלוך הלכו ועלו לארץ ישראל.
והדברים מרעישים כקולות וברקים. הנה ניתנה תורה ואכן גם נתקבלה בסיני שבנשמה.
ומאירוע מכונן זה נתפשט מנהג התיקון בגרסה הקבלית – מיסטית ובמעגלים צנטרפטאליים מתרחבים הלכו ונתכנסו לתוכו קהילות חסידים וגם אי אלו ליטאים ובהרבה מקהלות הספרדים .
אז נכון עדיין ה"זוהר" נקרא ואינו מובן אבל לא המובן כאן העיקר אלא המעשה הקולי. כמו שיר אהבה, כמו הקדיש "יהא שמיה רבה" שהשפה הזרה עוד מוסיפה לגעגוע, לכמיהה ולהשגבה . לפחות כמו הפיוט "אקדמות" שזכה למעמד של כבוד בקריאתו בפתח עשרת הדיברות ואף הוא, הארמית רק הוסיפה לזוהרו ולשיגובו. כמו החוקים שטעמן לא ניכר ואעפי"כ כבודם נשמר יותר ממצוות מוסברות שהגיונן מלבר . ולא אמרנו כי יש מניעה לראש הכנסת לבאר אי אלו מאמרות על מנת לסבר את שמע הקולות .
אז איפה אתם בתיקון? ב"יביע אומר" או ב"יחווה דעת " ? או שמא גם וגם ?
ואולם בכך לא תם מסענו בהבנת התיקון.
עוד אפשר לנו ללמוד ממבנה התיקון ותוכנו על מטרתו. הזוהר שהוא מקור התיקון כנ"ל מציין בשתי מקומות את רצף וסדר המקורות הנלמדים :
בחלק א' ח' עמ' א שם כתוב כי יש ללמוד: תנ"ך מדרשות דקראי וברזי דחכמתא . לעומת זאת בחלק ג' צ"ח עמ' א "בלילה לומדים תורה שבע"פ וביום תורה שבכתב וכך מתחבר החיבור המיסטי"
מה אם כן כולל הלימוד ? האם את כל תושב"ע ? האם חלקים ממנו ? האם יש חלקים שאין להתייחס אליהם ?
רבי משה קורדוברו (הידוע בכינויו הרמ"ק) מחשובי מקובלי צפת במאה השש עשרה, בפירושו להקדמת הזוהר כותב:
"ומה שנוהגים עתה הוא: תורה מעשה בראשית, ועשרת הדברות מפרשת החודש עד תומה, ופרשת ואל משה אמר שבפרשת משפטים, ופרשת ועתה שמע ישראל ועשרת הדברות שבפרשת ואתחנן - והרי תורה. ומרכבת יחזקאל – והרי נביאים. ומזמור ס"ח – והרי כתובים. וגם שיר השירים שהוא כלה בתוך חתן, וגם רות שהוא חתן אחר כלה ומסכת אבות שהוא מילי דחסידותא. ומשנה ואזהרות דרבי שלמה גבירול שהם תרי"ג מצוות שהם תיקוני כלה, ואח"כ עד אור הבוקר ברזין דאורייתא"[24] (אור יקר, ח"א, ע"ו עמ' ב)
הרמ"ק מקפיד כי תכני הקריאה יסובו סביב מעמד מתן תורה וסביב הדימוי של ברית החיתון כאמור ביום חתונתו – זה מתן תורה .
רבי אברהם גלנטי (נפטר בצפת 1560) כותב: "ערב שבועות ישנים שעה אחת או שתים קודם שעשו צרכי מועד לפי שבלילה אחר האכילה מתקבצים בבתי כנסיות, כל קהל וקהל בבית הכנסת שלו, ואינם ישנים כל הלילה וקוראים תורה נביאים וכתובים ומשניות וזוהר ודרשות בקראי עד אור הבוקר, ואז העם הולכים לטבול". פתח בתושבכ"ת וסיים בזוהר ומדרשות ובתווך משניות .כך גם סבר מפיץ הגישה היה רבי ישעיהו הורביץ, בעל ספר "שני לוחות הברית".
גם לרמ"ק וגם לר' גלנטי המשניות הנם חלק מהתיקון .
ואולם מוצאים אנו את רבי יוסף דוד אזולאי (הידוע בכינויו החיד"א)פוסק בהחלטיות כי : "אין נכון בליל שבועות ללמוד משניות בשום אופן... אלא יתעסק ברזי דאורייתא, ואי לאו בר הכי הוא, ילמוד מדרש ולא משנה".
בין כך ובין כך לשתי הדעות תלמוד אינו נלמד- נקרא בלילה הזה והחיד"א שלמעשה גם קבע את סדר הלימוד שלנו נכון להיום התנגד נמרצות ללימוד המשנה .
מדוע ? מה ראתה מסורת זו להוציא את התלמוד ואף את המשנה מרצף תושב"ע בהכנות ובקישוטי הכלה לקראת ברית כלולותיה?
רבי חיים ויטאל תלמידו וממשיכו של האר"י כתב בהקדמה לשער ההקדמות מניפסט בדבר לימוד הקבלה . לצד הצידוד ללימוד הקבלה יצא חוצץ בביקורת על לימוד הנגלה המשנאי-תלמודי כשלעצמו.
יש בדבריו ובהגיונו כדי לשפוך אור על סוגיית מקום המשנה והתלמוד בתיקון ליל שבועות .
נביא סיכום דבריו:
1.הרח"ו עוסק בשאלות מדוע מתארך הגלות ? מה הסיבה לחורבן ? ומה התנאי לגאולה ?
3 . תשובתו נשענת על ההנחות הבאות :
4. רוח אלוקים מרחפת בגלות על העוסקים בתורה בחכמת הקבלה זוהי רוח הגאולה רוחו של המשיח.
5. ואלה העוסקים בתורה בלא הקבלה , תורתם יבשה ונדמים כבהמות האוכלות חציר והחסד(התנהגותם המוסרית והאלטרואיסטית ) שהם עושים הוא מתוך עניין וכבוד עצמי.
6. מצב זה של לומדי התורה גורם להמשך החורבן ולסילוק רוחו של המשיח.
7. סיום הגלות תלוי בעבודה ובלימוד הנעשים מאהבה ספונטנית מלאת הזדהות והשתוקקות לקב"ה ולא ביראה ואהבה שנעשים מתוך שיקולי רווח והפסד אגואיסטיים.
8. בזמננו התורה הופכת אצל לומדיה ומלמדיה כאמצעי לפרסום , כבוד , כוח ושליטה. ממילא אין היא באה ונעשית מתוך אהבה.
9. אחת מצורות ההופעה של ה"ערב רב" הא המתעסקים בתורה ובדת שלא לשמה אלא לשם ההתגדלות והפרסום העצמיים. על שכאלה נאמר כי לא כדאית הווייתם.
10 . דבר זה נכון גם על אלה המתראים כבעלי ענווה והמצהירים שתורתם היא "לשמה". יש לקבוע שאין זה נכון מפני שה"לשמה" מותנה בגילוי רזי תורה כמאמר רבי מאיר במשנה באבות .
11. משום כך גם חסד תורתם והטבתם חסרי ערך ממשי שכן מוקד עשייתם היא ההנאה העצמית "לקבלת פרס".
12. התורה- היבשה- שאינה לשמה – והמכונה אף "שפחה "- היא "המשנה"-כמושג הכולל את הנגלה ההלכתי ודיוניו כפי שמופיע במשנה ובתלמוד כשלעצמם וכמספיקים לעצמם בלבד. בעוד שאלה אמורים להיות לעזר ל"שפחה" וכתנאי הכרחי (הגם שלא מספיק) לתורת הסוד.
משה רבנו האחראי להופעת ה"ערב רב" ומזוהה עם מגמה זו "נקבר" (מיצוי מדרגתו ובשורתו) ב"משנה " ומחוץ לארץ, בשל כך .
13. עיקר שעשועו – של הקב"ה שהוא הפעילות הגבוהה האינטימית והתמציתית ביותר שלו היא בתורה הפנימית-רזית שהיא התוך והנשמה של התורה.
14. בעולמנו התורה נתונה בלבוש ובקליפה הנתונים תחת שליטת מטטרו"ן(העבד) ותודעת "עץ הדעת טוב ורע". כך שהתורה ניתנת לדינאמיקת השתנות בין מצבי "טוב" למצבי "רע". דבר המעיד על מעמד תלותי –עבדותי ומשתנה ביחס לעצמיות ועצמאות הסוד המלכותי.
15. המשנה והתלמוד כשלעצמם דימויים חושך ורזי התורה דימויים אור. המשנה והתלמוד הם לבוש קליפה- שפחה ואילו הסוד – הוא התוך , התמציתי והמהותי המולך. המשנה והתלמוד מוגדרים במרחב השולי-היקפי, החיצוני, התחתון ,הגופני-הטכני, הממשי-חומרי, ואילו הרז –האצילותי הוא המרכז הפנימי- העצמותי , הנשמתי העליון והבלתי תלוי. המשנה והתלמוד – הם הפשט המכסה שיש להפשיטו לשם הגילוי העצמי והמהותי.
16. ממילא – העוסקים בנגלה המוחצן של המשנה והגמרא כשלעצמם גם בדיני איסור והיתר, הרי הם נתונים לתודעה אמצעית ומתגמלת ולא במכוונות תכליתית. הרי עבודתם הדתית ע"מ לקבל פרס מגדירה מינה וביה את עבדותם.
17. לעומת זאת העוסקים ברזי תורה זוכים לנצח כתוצאה פנימית ישירה וסיבתית ממושא עיסוקם שהם כבני בית בו. מצע עיסוקם הוא האמפטיה והדמיות המשותפת שבין האב והבן.
18. אמת נכון למרות ההיררכיה המעמדית שבין הנגלה לנסתר ועליונות האחרון על הראשון הרי שסדר ההבניה הנורמטיבי-רוחני דורש השתלמות הנגלה המשנאי-תלמודי-הלכתי בראשונה ואחר בניין הסוד.
תחילה גוף ואחר כך נשמה . הנשמה-הרז הוא תנאי הכרחי שמבלעדיו הגוף –"המשנאי" הוא חושך מבלי אור.
19. שבועתו של האלוקים לקץ הגלות ולהבאת הגאולה היא עבודה דתית הבאה מתוך ועל גבי אהבה ויחסי אמפטיה , הזדהות ורצון שבין אבא לבן . וזה אינו אלא על ידי עיסוק במיסתריו הפנימיים והאינטימיים ביותר של האלוקים הגלויים בניסתר הרזי.
20. מרע"ה שזוהה עם מגמת "המשנה" שבר את שתי לוחות הברית שהיו אלוקיות וגילמו את תודעת "עץ החיים" הקבלית –מיסטית . שבר זה גרם לחורבן שתי בתי המקדש .לוחות שניות שנתנו על ידו מבטאים תודעה של "עץ הדעת- טוב ורע" הבנויה על יחסי חיוב ושלילה , העדפה ודחיה בקטגוריות ארציות .
21. המשא ומתן ההלכתי-משנאי-תלמודי כשלעצמו מסומל בעבדות מצריים בשל אופיו המפרך והמנכר. גאולת מצריים ובעקבותיו גאולת המשיח מסומלת ב"עץ החיים" המתוקים – שהוא הנועם הרזי.
22. חטא עץ הדעת של אדה"ר מבטא את ההעדפה האגוצנטרית של האדם הדתי את מערכת הנורמות כתכלית על פני הבחירה בעץ החיים – העיסוק באל עצמו כיסוד וכנושא המציאות.
המשכו של חטא זה באי מוכנות בנ"י לפגוש את אלוקים עצמו במעמד סיני וכתחליף העדיפו את דיבורו של משה המנוסח בקטגוריות נורמטיביות המאפיינות את ה"משנה". זו גם הסיבה לשבירת הלוחות הראשונים כנ"ל.
23. מעתה ברורה סיבת אריכות הגלות שכן ממשיך בה חטא עץ הדעת שנושאיו במעמד סיני היו ה"ערב רב" וכיום תלמידי חכמים ממשיכי דרכם .
מעתה ברור מדוע ספר הזוהר שהוא הקאנון הקבלי-רזי ולימודו הוא התנאי ההכרחי לגאולה . שכן כל עיסוק אחר שאינו עוסק באל עצמו אינו מגלה אותו ומימלא אין נגאלים בניו עימו.
מעתה ברור מדוע גם התורה בגלות מסתבכת מאוד , לוקה באי בהירות , באי דיוק , בהכבדה ובאי הולמות והתאמה . שכן אין תורה "משנאית" זו מוארת מאור הסוד הפנימי והעליון. ממילא אין היא גואלתנו.
24. בשל טענות אלה נקבעה הקביעה כי ספר הזוהר על תכניו ,ערכיו , רוחו ומימושו הוא התנאי ההכרחי לגאולה ולנשיבת רוחו של המשיח.
עם סיכום דבריו הנוקבים של הרב חיים ויטאל נראה כי נוכל להציע את סיבת היעדרם של המשנה והתלמוד מתיקון ליל שבועות . שכן בתיקון הזה הנעשה בלילה בטרם אור יום ,בגלות בטרם הגאולה , בהכנה בטרם מתן תורה מכינם אנו עצמנו לקבלת הלוחות הראשונים . מכוונים אנו עצמנו למחשבת עץ החיים שאמורה הייתה להינתן בתחילה . מתקנים אנו את הסירוב של בנ"י –"הערב רב" שבתוכם לדבר עם ה' פנים בפנים . לפי הלוך רוחו של הרח"ו אין לנו לפנות ל"תורת המשנה והתלמוד" כשלעצמם , שהיית ברירת המחדל ההוא. המפגש העצמותי ההוא המזוהה עם תורת הסוד העוסקת באל עצמו יהפוך למרכז הדרמה התיקונית בליל שבועות . ליל שבועות מעורר את האהבה עד שתחפץ , ועוררות זו לא תבוא על ידי התורה המשנאית –תלמודית הנעשית בקטגוריות גמול והאדרה אגוצנטרית כשהם לעצמם.
תיקון ליל שבועות הופך להיות תיקון מושג התורה שלנו , תיקן תפיסת הדת והאלוקות שלנו. תיקון יחסנו אל אלה. תיקון ליל שבועות מבקש להוציא אותנו משגרת הלימוד במהלך השנה ושממונה , משגרת הגלות וסבכיו על מנת להצביע על התורה הגואלת – תורה עוסקת באל עצמו כתכלית . בתיקון ליל שבועות מבקש רשב"י להעלותינו לשלב גבוה יותר מזו שהורגלנו אליה בתורת משה הנגלית כשלעצמה.
איפה אתם בתיקון ?
מהו תיקון "ליל שבועות " ? ומה בדיוק אתם הולכים לתקן ? ולמה ?
מדוע יש בדעת מישהו להפנות שאלה מן הסוג הזה לרב עובדיה יוסף :
" האם יש חובה והכרח ללמוד בליל חג השבועות התיקון שנדפס בספר "קריאי מועד ", או רשאי כל אחד ללמוד תלמוד ופוסקים כאשר תאווה נפשו ?" .. :
אין זאת אלא שהשואל מבין היטב מה מתקנים הליטאים בני הישיבות בלמדם גמרא בליל חג השבועות, או לימוד רמב"ם בספר המצוות , הוא אפילו מסתדר לגמרי לא רע עם סדרת השיעורים הנערכים במחוזות הציונות הדתית בהיקהל קהילות לשיח קולות . הרי לאלה הוא נושא נפשו בשעה שהוא מבקש להימנע מהתיקון שהוא מכיר אצל אחיו הספרדים והחסידים . מה בדיוק הם מתקנים הקוראים האלה בשעה שפיהם גורס פסוקים ומדרשים וממלל דברי ארמית –זוהרית ללא הבנה וללא העמקה כיאה לליל קבלת התורה ?
לילה שלם , ספר שלם : בראשי פרקים ובדילוגים מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל" ומשם לנביאים ועד לכתובים ואחר חורזים במדרשים וסובבים את שיר השירים ולא פסיק פומייהו מלמלל דברי זוהר עליונים .
אחד לאחד מעבירים ביניהם אנשי החבורה פיסקה פיסקה, ובין לבין שולחים ידם במגדנות , במשקאות ובכל טוב הארץ הערוך בשולחן כמנהג ספרדים יהודאין . ליל יקרות הלילה הזה ואעפי"כ מה בכל אלה הטעם? מה ערך לפעולה ללא כוונה וללימוד ללא הבנה ?
כבר בתיקון ליל "הושע נא רבה" רצה לשאול את אותה שאלה אלא שעתה הלילה שלפני מתן תורה צריך הוא לקבלה והיאך הוא הדרך אם לא בלימוד עמוק ואיכותי?!
יודע הוא על הסגולה לקרוא "זוהר" ללא הבנה אבל הוא הרי בחור ישיבה ויודע צורה של דף גמרא ולא איש כמוהו יתפתה לסגולות גם אם מתובלות הן בתקרובת זבת דבש וחלב.
בתשובת הרב עובדיה, הלה מזמנו לבירור על דבר " מקור המנהג שנהגו להתאסף וללמוד בצוותא בליל חג השבועות " לאמר הבה נחקור : מהו בכלל התיקון? ומה בדיוק מתקנים בלילה הזה?
מתחילה יאמר : עובדה היא ש"תיקון ליל שבועות" אינו מצוות היום מדאורייתא לציון חג ביכורים שאינו אלא זמן מתן תורתנו. לכן אין פלא כי מרן המחבר, ר' יוסף קארו, בשולחנו הערוך, בפרק המוקדש ל'סדר תפלת חג השבועות' אינו מעיר דבר על לימוד תורה בליל החג.
אעפי"כ יודעים אנו מכבר שהוא מנהג עתיק אצל בעלי הסוד שנתפשט בקהילות ישראל בתקופת הגלות שאחר בעלי התלמוד.
איש ההלכה ר' אברהם גומבינר, בעל ה'מגן אברהם' על השולחן ערוך מעיר במקום :
"ואולם איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה. וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן.
ה"מגן אברהם " מביא טעם על דרך הפשט למנהג מהמדרש ב" שיר השירים רבה" המספר שבבוקר בו ניתנה התורה לבני ישראל הצטרכו בני ישראל לקולות וברקים כשעון מעורר וכשירות יקיצה . כמה שנאמר:
"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאור ויחרד כל העם אשר במחנה :"
.... ולמה הצטרכו לכך ? שכן ישנים היו והתמהמהו מבוא למפגשם עם האלוקים ולבוא בברית הנישואין . עד כדי כך שמשה רע"ה היה צריך לעבור בינותם ולהשכימם שנאמר :
" ויוצא משה את העם לקראת האלוקים וגו' ..." , "יצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם ואמר להם: עמדו משנתכם, כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה".
הנה אם כן התיקון הוא מעין "תשובת המשקל" התקנה מחדש של "בנין עדי עד". משמע בדבר שבו חטאת וקלקלת כך בהיפוך הדברים ובאותו אופן תתקן. ובדבר זה של עייפות, התמהמהות ועצלות שבו קלקלו שם תהא תקנתן – תקנתנו .
לפיכך אף אנו נדיר שינה מעיננו , נתגבר על אותה עצלות , נקדים ונפגין מוכנות ודריכות לקבלת תורה על ידי לימודה . אמנם , כל לימוד שהוא נכון ומתאים אלא , שללמדנים כמו השואל שלנו הלימוד המתאים ביותר הוא זה הסוחט ביותר את הכישרון האינטלקטואלי – הלמדני. סגולת הלילה הזה תאפשר לו ללבן לעומק להאיר ולהבהיר את סוגיות ה"צריך העיון" שנותרו סבוכות ופתוחות במהלך לימודו. את סדר התיקון הקבלי-ספרדי-חסידי הנקרא בספר "קריאי מועד " יותיר הוא ל"בעלי הבתים" המבוגרים שלא זכו כמוהו לשקוד באהלי תורה .
הר"ע עוד מסייע בתימוכין לעמדת השואל בהסתמכו על דברי ה"שבות יעקב " שכתב :
"כתבו האחרונים שלא לישון בלילה רק לעסוק בתורה והשכר גדול וכבר נתפשט המנהג הזה בעיני המון עם למוד יחד בעשרה ע"פ התיקון...ובבית מוח"ז הגאון לא נהגו כך ללמוד בעשרה רק כל אחד ואחד לומר ביחידות כי עיקר תיקון לא תקנו רק בפני עמי הארץ שאינן יודעים ללמוד על כן אומרים התיקון".אחד לומד כחפצו ביחידות כי עיקר ה"תיקון" לא נתקן אלא רק לעמי ארצות שאינם יודעים ללמוד ".
ואף הרב עובדיה עצמו מאפשר זאת :
" ומכל מקום נראה שבני הישיבות שלומדים תלמוד בלילה הזה בשקידה ובהתמדה אין למחות בידם שיש להם על מה שיסמוכו וכבר אמרו חז"ל " אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ "
אולם, אפשר והשואל שלנו הוא ציוני-דתי ואפשר שאינו שגור במסלול "תורתו אומנותו", וככזה פעמים שאף הלימוד התלמודי עלול להראות לו כקריאה רוטינית קשת פשר. או אז הוא מהלך בלימוד "כפי חפצו" והרי הוא מצטרף אל חברי קהילתו ל"ליל שימורים" : לילה שבו מורים שיעורים הרבה לגברים ולנשים. "שעורים" שהרי ארגון התכנים כחידה הבאה אל פתרונה משכיל ומגרה אופקים . "לנשים", שכן אף הן התייצבו באותו תחתית הר , והלא נאמר מכבר "כה תאמר לבית יעקב"- אלו הנשים ובמיוחד בימנו שמגדילות תורה ומאדירות . אמנם , פחות שיעורים בהלכה ויותר באגדה כדי כך שהדברים רכים ערבים כיין ומושכים לבל יהיו נרדמים. בכך חושפים הינומת הכלולות ומגלים את פניה היפות של התורה להאהיבה עלינו לקראת נישואינו ביום המחרת .
אם היה זה מובנו האחד והיחיד של התיקון היינו מניחים לשואל להניח מאחור את מסורת עדתו העממית ולהעפיל לפסגת עץ הדעת שחיטה הייתה. אותה חיטה ממנה אפו שתי הלחם חמץ לביכורי חג השבועות. להניח לחמולה הקולנית ולהצטרף לאחד ממסורות הלימוד הדעתניות הנ"ל.
אלא , שמובן נוסף וחשוב לתיקון מעכב בעד הרב עובדיה לאשר לגל הלומדים החדש להתנתק מלב אבותם .
" ורק מהיות טוב נכון לחוש לדברי רבותינו המקובלים ללמוד התיקון בכנופיא ובחבורה . ואם רוב הציבור קוראים התיקון , אין ראוי ליחידים לפרוש מהם וללמוד תלמוד או רמב"ם ..."
מהו מובן זה ? לאיזו משמעות של תיקון כיוונו המקובלים כשהתקינו את סדר התיקון " קריאי מועד " ? איזו תודעה דתית ביקשו לעצב נוכח מעמד סיני?
הזוהר (חלק ג' צ"ז א',ב') דרש את המילה "לכם" המיותרת בפסוקים[4] של ספירת העומר, ואת המילה "לה" המיותרת בפסוקים של ספירת האישה[5] ודרשן: בני ישראל אשר יצאו מטומאת מצרים ספרו להנאתם שבעה שבועות וטבלו לפני מתן תורה, ולכן מונים שבעה שבועות כדי להיות טהורים לקראת יום מתן תורה, וכדי להישמר מכל טומאה בליל החג בו יזכו ליחוד עם התורה הקדושה, עוסקים בלילה בתורה[6]. ניתן להשוות את הדבר לכהן גדול לפני יום כיפור תלמידי חכמים דורשים לפניו כדי שלא התנמנם[7]. כהמשך לקו זה, התפיסה הקבלית רואה בחג השבועות כחג הכלולות[8] של השכינה, בחג זה השכינה נכנסת תחת החופה למחרת היום ולכן חכמים מתייחדים עם התורה כל הלילה שלפני הכניסה לחופה[9] כדי לקשטה בקישוטים (דברי תורה) לקראת החופה. "והנה האר"י הסתמך בסדר התיקון הנהוג על הנאמר בזוהר הקדוש פרשת אמור (בתרגום):
"...ועל זאת חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו לילה והיו עוסקין בתורה ואומרים: נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמים... ר' שמעון כך אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלו: נבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימצא מחר בתכשיטיה ומתוקנת למלך ראוי."
ועוד מופיע שם (בתרגום ) :
רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שהכלה מתחברת עם בעלה , ששנינו : כל החברים של בני היכל הכלה צריכים באותו לילה שהכלה מזומנת להיות למחרת היום בתוך החופה עם בעלה , להיות עמה כל הלילה ולשמוח עמה בתיקוניה שהיא נתקנת. לעסוק בתורה , מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות של פסוקים וברזי החכמה , משום שאלו הם תיקוני ה ותכשיטיה. .....והיא נתקנת בהם ושמחה בהם כל אותו הלילה . ולמחרת היום אינה נכנסת לחופה אלא עמהם ואלו נקראים "בני החופה"..... אשרי חלקם "
כאן התיקון בלשון התקנה בא. עיצוב , עיבוד סידור , גימור , ליטוש ,קישוט ויפוי של תכשיטי הכלה ושל הכלה בתכשיטיה.
כלה זו כנסת ישראל היא הבאה בברית נישואין במעמד חופת ענני סיני עם דודה אל עליון ויש לה לבוא בלבוש מלכות ועטרת אבני חן . לקיים מה שנאמר :
'"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו" (שה"ש ג,יא), ביום חתונתו - זה מתן תורה..."
תכשיטים אלו מה הם ?
העיסוק בתורה " מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות ובסתרי תורה "
........הלימוד החולף ביעף על פני התורה כולה זו הכתובה וזו הנישאת על פה, . הדאייה המתנשאת אל אופק התורה וגומאת את מרחביה , הרוח המאספת את פניניה של התורה וחורזת אותם לענק בצווארה של הכלה . הספירה והמניה של עדייה , תיאור כבודתה עמה באה היא לבית חתנות. זו היא פעולת התיקון .
והקריאה הזו בקול, מרנינה היא ומשמחת . והקריאה הזו בקול היא לחישת סוד אינטימית מאוד השמורה לשושבינין הקרובים לכלה ומייפים דרכה למלכה . יעיד על כך אף ר' משה דה ליאון
"סוד חג שבועות... נהגו הקדמונים ז"ל עמודי עולם אותם אשר יודעים להמשיך חן ממרומים שלא לישן בשתי לילות הללו של שבועות. וכל הלילה קורי' בתורה בנביאים ובכתובים, ומשם מדלגין בתלמוד והגדות, וקורין בחכמות בסתרי התורה עד אור הבקר, וקבלת אבותיהן בידיהן. אותם היחידים השרידים אשר י"י קורא, והענין הזה הוא טוב ונכון וישר, ואשריהם ואשרי עם שלו ככה... ובהם (=ימי ספירת העומר) הכלה מתקשטת ונכנסת אצל רום מעלה, וליל החמישים הוא הלילה הזה לי"י להתחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ובניה המיוחדין לה בארץ מכניסים אותה לחופה, והם רשומים ונכתבין בספר הזכרונות, כי הם מרננים רנה וצהלה של תורה בליל שמחת הכלה... על כן אין להם לתת דמי לנפשם ברנת התורה, כי הם לפני השם רשומים... אזי ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפני ה'. "
כיצד זה הפכה קריאה מונוטונית תמימה לאזוטריקה השמורה לחבורת עילית שהם הם בניה המיוחדין והמחתנים של הכלה קרוביה השמחים והמשמחין ביותר שלה ?
וביאור הדברים כך הוא :
לימוד מסכת כמו "בבא מציעא "בליל שבועות כמו גם לימוד מגילת "רות" ואף עיסוק בלימוד המצוות ושאר לימודים אינו שונה עקרונית מזה שביום או הלילה הקודמים . מצוות לימוד תורה יש כאן והשפעה סגולית- אקלימית של הכנה לקבלת התורה יש כאן . התוכן העוסק בעיבוד ענייני קבלת התורה ואשר לו ההשפעה הממשית והמשמעותית ביותר חסר כאן.
לו יצוייר שהשואל אכן עוסק בפרשת הירידה על הר סיני והקהילות הלומדות נותנות עיניהן בעשרת הדיברות ובהשוואה בין התיאור ב"דברים" לזה ש"בשמות", גם אז לא היו הדברים מניחים את רצוננו.
כל השנה כולה לומד השואל תורה בין בישיבה בין בקהילה פרק פה ונושא שם והדברים מניחים בעיקר את דעתו. במשמע עיקר לימודו חותר להכרה להבנה , פעילותו הלימודית אינטלקטואלית היא ביסודה.
כל השנה כולה הוא מבלה בין בתריה של התורה זעיר פה וזעיר שם, צו לצו קו לקו ואילו הלילה הזה הוא הפנמה של כל התורה כולה הבאה אל חדרי חדריו.
הלילה הזה הוא כולו ברית והרי הוא מעמיד לפניו את הכלה במלא קומתה ובכל יפעתה. הלילה הזה כולו סקירה אחת של מכלול המעלות והסגולות , הלילה הזה כולו מבט מקיף , עוטף ומכיל . הלילה הזה הוא דואה בתעופת הציפור במבט- על פנורמי על כל מרכיבי הבניין הבנוי לתלפיות.
הלילה הזה מזמין מבטך להתבונן בתורה ולהפוך בה ולהפוך בה ולראות כי כולה בה ומום אין בה. הלילה הזה "סיני" עדיף .
הלילה הזה כולו גלישה על כל רבדיה של התורה מהפשט אל הדרש ועד לסוד .
הלילה הזה העפלה אל הר ה' "ויבוא משה בתוך הענן "
כל השנה כולה אט אט הוא לומד להכירה ואילו הלילה הזה הוא מונה וסופר לאחור כל תג באהבתו אותה . מחר השכם השכם בבוקר הוא מתייחד עימה .
פעולת התיקון הזו דורשת התכוונות אחרת מזו הלמדנית – הרציונאלית . פעולת התיקון הזו מבקשת המסה נשמתית והתכה אל תוכה של כנסת ישראל המופזת ביקרות התורה שבכתב ושבע"פ . .
כל השנה אנו מאמנים את התודעה המבחינה, הקוטעת והאנליטית, אנו מפעילין את האונה השמאלית המחשבת ואילו הלילה הזה אנו עוברים בצינור השני של הנפש וקולטים את התורה באונה הימנית האינטואיטיבית .
הלילה הזה הוא "רינה של תורה" שלה אימפקט אמוציונאלי רב . הלילה שבו הופכים את התורות לא רק לתפילות אלא בעיקר לשמחות .
הקריאה הקולית בנעימה ובחבורה מכלילה בערבות את בניה המשתפים עצמם זה בזה אף במאכל ובמשתה. הללו משתעשעים בפניני התורה ביצוגיה השונים "מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ומדרשות ותורות סתרים " שהוא שעשוע אהבה המכין את קבלת התורה והביאה בברית האיחוד . איחוד הקב"ה וכנסת ישראל באמצעות הדבק התורתי הזה נעשה על ידי השושבינין בני העלייה שבאו בסוד השם . הם בנשמתם המשמשת את תמצית כנסת ישראל הכינו והתקינו את המצע עליו מתרחש האיחוד המיסטי . קבלת תורה מתוך זהות ואינטימיות ולא מתוך כפיית הר כחופה .
התיקון הזה לא פלא הוא שהוא מיוחד ללילה הזה שאינו כשאר הלילות . לא פלא שמתרחשים בו פלאות לאותם אנשי פלא כדוגמת ר' יוסף קארו .
. ר' ישעיה הלוי הורוויץ, השל"ה הקדוש , לאחר שעלה לארץ-ישראל, מביא בספרו "שני לוחות הברית" במסכת שבועות את מכתבו של ר' שלמה אלקבץ המתאר את ר' יוסף קארו בליל חג השבועות עוד קודם עלותו לארץ-ישראל וכך היה הדבר :
"דעו לכם כי הסכמנו, הרב החסיד (ר' יוסף קארו), נר"ו (=נטריה רחמנא ופרקיה), ואני עבדו ועבדיכם מהחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו. ותודה לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע, רק אשר תשמעו ותחי נפשיכם. וזהו הסדר שתיקנתי וסדרתי בלילה ההוא: ראשונה תורה... (נביאים... כתובים)... וכל זה באימה ביראה בניגון בטעם לא יאומן כי יסופר. ואחר כך למדנו משנה כל סדר זרעים, ואחר כך למדנו על דרך האמת (=קבלה)."
אז הנה ר' יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך" מחבר את חבורתו לארוג
עדיי הכלה כסדר התיקון. והנה עם התעלותה של הנשמה מרוב דבקות מתחוללת טראנספורמציה אישיותית ברוחו של הרב קארו.
" ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו, קול גדול בחיתוך אותיות... והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו, ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא. והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר: שמעו ידידי... כי אתם מבני עליה... ומלאכים שתקו, ושרפים דממו, והחיות עמדו, וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם, והנני המשנה...
ואשריכם ואשרי יולדתיכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידיכם נתעלתי הלילה הזה... לכן בני התחזקו ואמצו... לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים ועל (צריך להיות: ואל) תפסיקו הלימוד כי חוט של חסד משוך עליכם, ותורתכם ערבה לפני הקב"ה.
לכן עמדו בני ידידי על רגליכם והעלוני ואמרו בקול רם כיום הכפורים 'ברוך שם כבוד' כו' (מלכותו לעולם ועד)'. ועמדנו על רגלינו... ועלו לארץ ישראל... את כל הדברים האלה דבר אלינו ושמעה אזנינו ורבות כהנה וכהנה... וכלנו געינו בבכיה מרוב השמחה...
ואז נתחזקנו עד אור הבקר ולא פסק גירסא מפומנא בגילה וברעדה.."
ר' שלמה אלקבץ מחבר "לכה דודי לקראת כלה " הולך ומתאר החוויה המיסטית לה זכה ר' יוסף קארו, ושבעקבותיה הלוך הלכו ועלו לארץ ישראל.
והדברים מרעישים כקולות וברקים. הנה ניתנה תורה ואכן גם נתקבלה בסיני שבנשמה.
ומאירוע מכונן זה נתפשט מנהג התיקון בגרסה הקבלית – מיסטית ובמעגלים צנטרפטאליים מתרחבים הלכו ונתכנסו לתוכו קהילות חסידים וגם אי אלו ליטאים ובהרבה מקהלות הספרדים .
אז נכון עדיין ה"זוהר" נקרא ואינו מובן אבל לא המובן כאן העיקר אלא המעשה הקולי. כמו שיר אהבה, כמו הקדיש "יהא שמיה רבה" שהשפה הזרה עוד מוסיפה לגעגוע, לכמיהה ולהשגבה . לפחות כמו הפיוט "אקדמות" שזכה למעמד של כבוד בקריאתו בפתח עשרת הדיברות ואף הוא, הארמית רק הוסיפה לזוהרו ולשיגובו. כמו החוקים שטעמן לא ניכר ואעפי"כ כבודם נשמר יותר ממצוות מוסברות שהגיונן מלבר . ולא אמרנו כי יש מניעה לראש הכנסת לבאר אי אלו מאמרות על מנת לסבר את שמע הקולות .
אז איפה אתם בתיקון? ב"יביע אומר" או ב"יחווה דעת " ? או שמא גם וגם ?
ואולם בכך לא תם מסענו בהבנת התיקון.
עוד אפשר לנו ללמוד ממבנה התיקון ותוכנו על מטרתו. הזוהר שהוא מקור התיקון כנ"ל מציין בשתי מקומות את רצף וסדר המקורות הנלמדים :
בחלק א' ח' עמ' א שם כתוב כי יש ללמוד: תנ"ך מדרשות דקראי וברזי דחכמתא . לעומת זאת בחלק ג' צ"ח עמ' א "בלילה לומדים תורה שבע"פ וביום תורה שבכתב וכך מתחבר החיבור המיסטי"
מה אם כן כולל הלימוד ? האם את כל תושב"ע ? האם חלקים ממנו ? האם יש חלקים שאין להתייחס אליהם ?
רבי משה קורדוברו (הידוע בכינויו הרמ"ק) מחשובי מקובלי צפת במאה השש עשרה, בפירושו להקדמת הזוהר כותב:
"ומה שנוהגים עתה הוא: תורה מעשה בראשית, ועשרת הדברות מפרשת החודש עד תומה, ופרשת ואל משה אמר שבפרשת משפטים, ופרשת ועתה שמע ישראל ועשרת הדברות שבפרשת ואתחנן - והרי תורה. ומרכבת יחזקאל – והרי נביאים. ומזמור ס"ח – והרי כתובים. וגם שיר השירים שהוא כלה בתוך חתן, וגם רות שהוא חתן אחר כלה ומסכת אבות שהוא מילי דחסידותא. ומשנה ואזהרות דרבי שלמה גבירול שהם תרי"ג מצוות שהם תיקוני כלה, ואח"כ עד אור הבוקר ברזין דאורייתא"[24] (אור יקר, ח"א, ע"ו עמ' ב)
הרמ"ק מקפיד כי תכני הקריאה יסובו סביב מעמד מתן תורה וסביב הדימוי של ברית החיתון כאמור ביום חתונתו – זה מתן תורה .
רבי אברהם גלנטי (נפטר בצפת 1560) כותב: "ערב שבועות ישנים שעה אחת או שתים קודם שעשו צרכי מועד לפי שבלילה אחר האכילה מתקבצים בבתי כנסיות, כל קהל וקהל בבית הכנסת שלו, ואינם ישנים כל הלילה וקוראים תורה נביאים וכתובים ומשניות וזוהר ודרשות בקראי עד אור הבוקר, ואז העם הולכים לטבול". פתח בתושבכ"ת וסיים בזוהר ומדרשות ובתווך משניות .כך גם סבר מפיץ הגישה היה רבי ישעיהו הורביץ, בעל ספר "שני לוחות הברית".
גם לרמ"ק וגם לר' גלנטי המשניות הנם חלק מהתיקון .
ואולם מוצאים אנו את רבי יוסף דוד אזולאי (הידוע בכינויו החיד"א)פוסק בהחלטיות כי : "אין נכון בליל שבועות ללמוד משניות בשום אופן... אלא יתעסק ברזי דאורייתא, ואי לאו בר הכי הוא, ילמוד מדרש ולא משנה".
בין כך ובין כך לשתי הדעות תלמוד אינו נלמד- נקרא בלילה הזה והחיד"א שלמעשה גם קבע את סדר הלימוד שלנו נכון להיום התנגד נמרצות ללימוד המשנה .
מדוע ? מה ראתה מסורת זו להוציא את התלמוד ואף את המשנה מרצף תושב"ע בהכנות ובקישוטי הכלה לקראת ברית כלולותיה?
רבי חיים ויטאל תלמידו וממשיכו של האר"י כתב בהקדמה לשער ההקדמות מניפסט בדבר לימוד הקבלה . לצד הצידוד ללימוד הקבלה יצא חוצץ בביקורת על לימוד הנגלה המשנאי-תלמודי כשלעצמו.
יש בדבריו ובהגיונו כדי לשפוך אור על סוגיית מקום המשנה והתלמוד בתיקון ליל שבועות .
נביא סיכום דבריו:
1.הרח"ו עוסק בשאלות מדוע מתארך הגלות ? מה הסיבה לחורבן ? ומה התנאי לגאולה ?
3 . תשובתו נשענת על ההנחות הבאות :
4. רוח אלוקים מרחפת בגלות על העוסקים בתורה בחכמת הקבלה זוהי רוח הגאולה רוחו של המשיח.
5. ואלה העוסקים בתורה בלא הקבלה , תורתם יבשה ונדמים כבהמות האוכלות חציר והחסד(התנהגותם המוסרית והאלטרואיסטית ) שהם עושים הוא מתוך עניין וכבוד עצמי.
6. מצב זה של לומדי התורה גורם להמשך החורבן ולסילוק רוחו של המשיח.
7. סיום הגלות תלוי בעבודה ובלימוד הנעשים מאהבה ספונטנית מלאת הזדהות והשתוקקות לקב"ה ולא ביראה ואהבה שנעשים מתוך שיקולי רווח והפסד אגואיסטיים.
8. בזמננו התורה הופכת אצל לומדיה ומלמדיה כאמצעי לפרסום , כבוד , כוח ושליטה. ממילא אין היא באה ונעשית מתוך אהבה.
9. אחת מצורות ההופעה של ה"ערב רב" הא המתעסקים בתורה ובדת שלא לשמה אלא לשם ההתגדלות והפרסום העצמיים. על שכאלה נאמר כי לא כדאית הווייתם.
10 . דבר זה נכון גם על אלה המתראים כבעלי ענווה והמצהירים שתורתם היא "לשמה". יש לקבוע שאין זה נכון מפני שה"לשמה" מותנה בגילוי רזי תורה כמאמר רבי מאיר במשנה באבות .
11. משום כך גם חסד תורתם והטבתם חסרי ערך ממשי שכן מוקד עשייתם היא ההנאה העצמית "לקבלת פרס".
12. התורה- היבשה- שאינה לשמה – והמכונה אף "שפחה "- היא "המשנה"-כמושג הכולל את הנגלה ההלכתי ודיוניו כפי שמופיע במשנה ובתלמוד כשלעצמם וכמספיקים לעצמם בלבד. בעוד שאלה אמורים להיות לעזר ל"שפחה" וכתנאי הכרחי (הגם שלא מספיק) לתורת הסוד.
משה רבנו האחראי להופעת ה"ערב רב" ומזוהה עם מגמה זו "נקבר" (מיצוי מדרגתו ובשורתו) ב"משנה " ומחוץ לארץ, בשל כך .
13. עיקר שעשועו – של הקב"ה שהוא הפעילות הגבוהה האינטימית והתמציתית ביותר שלו היא בתורה הפנימית-רזית שהיא התוך והנשמה של התורה.
14. בעולמנו התורה נתונה בלבוש ובקליפה הנתונים תחת שליטת מטטרו"ן(העבד) ותודעת "עץ הדעת טוב ורע". כך שהתורה ניתנת לדינאמיקת השתנות בין מצבי "טוב" למצבי "רע". דבר המעיד על מעמד תלותי –עבדותי ומשתנה ביחס לעצמיות ועצמאות הסוד המלכותי.
15. המשנה והתלמוד כשלעצמם דימויים חושך ורזי התורה דימויים אור. המשנה והתלמוד הם לבוש קליפה- שפחה ואילו הסוד – הוא התוך , התמציתי והמהותי המולך. המשנה והתלמוד מוגדרים במרחב השולי-היקפי, החיצוני, התחתון ,הגופני-הטכני, הממשי-חומרי, ואילו הרז –האצילותי הוא המרכז הפנימי- העצמותי , הנשמתי העליון והבלתי תלוי. המשנה והתלמוד – הם הפשט המכסה שיש להפשיטו לשם הגילוי העצמי והמהותי.
16. ממילא – העוסקים בנגלה המוחצן של המשנה והגמרא כשלעצמם גם בדיני איסור והיתר, הרי הם נתונים לתודעה אמצעית ומתגמלת ולא במכוונות תכליתית. הרי עבודתם הדתית ע"מ לקבל פרס מגדירה מינה וביה את עבדותם.
17. לעומת זאת העוסקים ברזי תורה זוכים לנצח כתוצאה פנימית ישירה וסיבתית ממושא עיסוקם שהם כבני בית בו. מצע עיסוקם הוא האמפטיה והדמיות המשותפת שבין האב והבן.
18. אמת נכון למרות ההיררכיה המעמדית שבין הנגלה לנסתר ועליונות האחרון על הראשון הרי שסדר ההבניה הנורמטיבי-רוחני דורש השתלמות הנגלה המשנאי-תלמודי-הלכתי בראשונה ואחר בניין הסוד.
תחילה גוף ואחר כך נשמה . הנשמה-הרז הוא תנאי הכרחי שמבלעדיו הגוף –"המשנאי" הוא חושך מבלי אור.
19. שבועתו של האלוקים לקץ הגלות ולהבאת הגאולה היא עבודה דתית הבאה מתוך ועל גבי אהבה ויחסי אמפטיה , הזדהות ורצון שבין אבא לבן . וזה אינו אלא על ידי עיסוק במיסתריו הפנימיים והאינטימיים ביותר של האלוקים הגלויים בניסתר הרזי.
20. מרע"ה שזוהה עם מגמת "המשנה" שבר את שתי לוחות הברית שהיו אלוקיות וגילמו את תודעת "עץ החיים" הקבלית –מיסטית . שבר זה גרם לחורבן שתי בתי המקדש .לוחות שניות שנתנו על ידו מבטאים תודעה של "עץ הדעת- טוב ורע" הבנויה על יחסי חיוב ושלילה , העדפה ודחיה בקטגוריות ארציות .
21. המשא ומתן ההלכתי-משנאי-תלמודי כשלעצמו מסומל בעבדות מצריים בשל אופיו המפרך והמנכר. גאולת מצריים ובעקבותיו גאולת המשיח מסומלת ב"עץ החיים" המתוקים – שהוא הנועם הרזי.
22. חטא עץ הדעת של אדה"ר מבטא את ההעדפה האגוצנטרית של האדם הדתי את מערכת הנורמות כתכלית על פני הבחירה בעץ החיים – העיסוק באל עצמו כיסוד וכנושא המציאות.
המשכו של חטא זה באי מוכנות בנ"י לפגוש את אלוקים עצמו במעמד סיני וכתחליף העדיפו את דיבורו של משה המנוסח בקטגוריות נורמטיביות המאפיינות את ה"משנה". זו גם הסיבה לשבירת הלוחות הראשונים כנ"ל.
23. מעתה ברורה סיבת אריכות הגלות שכן ממשיך בה חטא עץ הדעת שנושאיו במעמד סיני היו ה"ערב רב" וכיום תלמידי חכמים ממשיכי דרכם .
מעתה ברור מדוע ספר הזוהר שהוא הקאנון הקבלי-רזי ולימודו הוא התנאי ההכרחי לגאולה . שכן כל עיסוק אחר שאינו עוסק באל עצמו אינו מגלה אותו ומימלא אין נגאלים בניו עימו.
מעתה ברור מדוע גם התורה בגלות מסתבכת מאוד , לוקה באי בהירות , באי דיוק , בהכבדה ובאי הולמות והתאמה . שכן אין תורה "משנאית" זו מוארת מאור הסוד הפנימי והעליון. ממילא אין היא גואלתנו.
24. בשל טענות אלה נקבעה הקביעה כי ספר הזוהר על תכניו ,ערכיו , רוחו ומימושו הוא התנאי ההכרחי לגאולה ולנשיבת רוחו של המשיח.
עם סיכום דבריו הנוקבים של הרב חיים ויטאל נראה כי נוכל להציע את סיבת היעדרם של המשנה והתלמוד מתיקון ליל שבועות . שכן בתיקון הזה הנעשה בלילה בטרם אור יום ,בגלות בטרם הגאולה , בהכנה בטרם מתן תורה מכינם אנו עצמנו לקבלת הלוחות הראשונים . מכוונים אנו עצמנו למחשבת עץ החיים שאמורה הייתה להינתן בתחילה . מתקנים אנו את הסירוב של בנ"י –"הערב רב" שבתוכם לדבר עם ה' פנים בפנים . לפי הלוך רוחו של הרח"ו אין לנו לפנות ל"תורת המשנה והתלמוד" כשלעצמם , שהיית ברירת המחדל ההוא. המפגש העצמותי ההוא המזוהה עם תורת הסוד העוסקת באל עצמו יהפוך למרכז הדרמה התיקונית בליל שבועות . ליל שבועות מעורר את האהבה עד שתחפץ , ועוררות זו לא תבוא על ידי התורה המשנאית –תלמודית הנעשית בקטגוריות גמול והאדרה אגוצנטרית כשהם לעצמם.
תיקון ליל שבועות הופך להיות תיקון מושג התורה שלנו , תיקן תפיסת הדת והאלוקות שלנו. תיקון יחסנו אל אלה. תיקון ליל שבועות מבקש להוציא אותנו משגרת הלימוד במהלך השנה ושממונה , משגרת הגלות וסבכיו על מנת להצביע על התורה הגואלת – תורה עוסקת באל עצמו כתכלית . בתיקון ליל שבועות מבקש רשב"י להעלותינו לשלב גבוה יותר מזו שהורגלנו אליה בתורת משה הנגלית כשלעצמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה