ב"ה עיר מקלט לרוצח בשגגה מגואל הדם
הרהורים בפרשת מסעי / ראובן הכהן אוריה –
, מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת. יג וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ--וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. {ס}ד וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה--מֵעִם מִזְבְּחִי, תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת. {ס}
במדבר פרק לה
יא וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. יב וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט, מִגֹּאֵל; וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ, עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט
1. תמוהה לנו פרשת גואל הדם ועיר המקלט.
2. שאלות רבות סובבת את הפרשה כעכנא וסוגרות עלינו ממקום שאנו להבין את התודעה המקראית שהעניקה "הכשר" ולגיטימציה לפרשת גואל הדם .
3. כיצד עומדת פרשה זו ביחס לשאר משפטי התורה בדיני הנפשות ?
4. כיצד נפרצת המערכת המשפטית מפני הזעם הנקמתי של גואל הדם ? האם גם זו דרכו של הצדק האלוקי ? האין דיין כך שהדין נמסר לגואל ? האין זה מגוחך להקים שלוש ועוד שלוש ערי מקלט רק בשל "חום לבבו" וזעם הנקמה של גואל הדם? לשם מה עיר מקלט ? ומה הכה"ג שם ? מה גואל הגואל דם ? מה קורה פה ?
בהרהורים הבאים אני נע אסוציאטיבית במעגל הדמים של ההורג והנהרג והמזבח . וגם אם לא אבין מה למעלה לפחות אהיה כמצליף.
1. " שׁפך דם האדם באדם דמו ישָּׁפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט, ו), מות אדם היא שפיכת דמיו. כל מוות מזכיר ומכווין אל הרצח הראשון . "קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה" . דמו ממש ודם "זרעיותיו". כל רצח הוא חסימת אינסוף האפשרויות והתולדות האפשריות לו לאדם . הדם הנשפך אינו נקלט , אינו שקט והוא זועק ! למה הוא זועק ? לצדק . דם תחת דם ! עד אשר דם השופך ישפך ובכך ירצה את דמי הנרצח. זהו מאזן אימה אקולוגי .
חטא הרצח מטמא את הארץ בה נשפך דם אדם . "ולא תחניפו את הארץ כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי בדם שופכו ולא תטמא את הארץ ...."
כל רצח הוא רצח עצמי. כל השולל חיי אחר את חייו הוא שולל. "שופך דם האדם באדם דמו ישפך " "מכה איש ומת מות יומת". חיים תחת חיים . מוות תחת מוות. דם תחת דם .
הווה זהיר בחייך כשאתה עם חברך שכן סופך לרדת עימו שאולה !
2. לעניין זה אין הבדל בין רצח בשוגג לרוצח במזיד. "גואל הדם" - גואל את הדם מזעקתו, מתסיסתו ורתיחתו . דמי גואל הדם חמים "כי יחם לבבו" – לעת המוות ברגעי הבעבוע של הדם החם השפוך של הנרצח. בחמת דמו וזעמו כי ישפוך דם השופך, אין לו דמים . דמים בדמים נגעו ודמי הנרצח נגאלו, נרגעו מצעקתם, חדלו.
הדבר מוליכנו בדרך עגלה ערופה . זקני העיר הקרובה והכהנים עורפים ושופכים דמי עגלה כדי להרגיע את דמי ההרוג . האמירה "ידינו לא שפכו את הדם" מלמדת על האחריות של מנהיגי ופרנסי הציבור. הזקנים והכהנים אלה האחראים העקיפים למוות ,הם אחראים הישירים לריצוי ולכפרה . הדם הוא הנפש והדם מכפר בנתינתו על ידי הכהן על המזבח . רב הדמיון : בעגלה ערופה נאמר "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך..." (כ"א, ט) ואילו כאן בגאולת הדם נאמר "ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך (י"ט, י) ואחריו "ובערת דם הנקי מישראל" (י"ט, יג). מלמד שדין עגלה ערופה בס' דברים , החוצץ במקומו הנוכחי בין חוקי המלחמה16 הנו חלק מדיני רוצח וכך ראם הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש .
אשר על כן בדין רוצח מזיד (י"ט, יא-יג) מופיעים זקני עירו של הרוצח כמי ששופטים אותו וגוזרים את דינו למוות.
. רוצח בשגגה נס לעיר מקלט . מה קולטו ומה מצילו? מה מגן עליו לבלתי שפוך דמיו? בראשונה ערי המקלט מסייעים להבדיל בין השוגג ואנוס לבין המזיד. גואל הדם אינו מוזהר להבחין לעת "חום ליבו" בכך. עיר המקלט עושה זאת עבורו. עיר מקלט - היא עיר גלגל הצלה כמו שתרגם אונקלוס.
ומה בעיר מקלט מציל מפני "גואל הדם" ?. מדוע לא יוכל הגואל להכות את ההורג בעיר המקלט ?
אין זה אלא כשם שהנס ואוחז בקרנות המזבח ניצול, אף הנס אל עיר המקלט ניצול . עיר המקלט קשורה לכה"ג. הוא מעניק לה את מעמדה כמזבח הצלה. והיה אם במזיד " מעם מזבחי תיקחנו למות"! כך יילקח המזיד הנס לעיר מקלט ויימסר לגואל הדם. ואם בשוגג היית מכתו עיר המקלט כמזבח קולטת את דמי הרוצח מבלי להשיתם על ארץ ישראל.
ערי מקלט ממתנים את מוסד גאולת הדם . הם משהים את פעולת ה"גאולה" על ידי הניסה והמשפט המבחין בין שוגג למזיד .הבה נבין. אם מוטל המת לפנינו ודמיו זועקים יש בהריגת ההורג על ידי ה"גואל" יחס משכך . הרג מתוך חורבן וכאוס- ייחם לבבו" כמין קנאי שאמנם "רשות היא ושמא אין מורים כן ", אבל זה נסבל . מה גם שהפגיעה בהורג נעשית כשלסביבה לא ברור אם היה שוגג או מזיד . ולכן אין לו לגואל הדם "דמים" . בחמת ההרג הרוצח מאבד את צלמו את אישיותו . הריהו כחפץ . אין לו לב , אין בו אישיות ופורחת ממנו אנושיותו. סר צילו מעליו ,דמיו מותרים ונראה כי אפשר לעשות בו לינץ'. ואולם אם נס ההורג ומשתהה עד לביאתו למשפט , המשפחה השכולה מעכלת את המוות ונרגעת . נרגעים במעט גם דמי הנרצח. באה המשפחה השכולה לבית המשפט היא פוגשת את ההורג מביטה לו בעיניו , והוא מדבר , הוא מבטא את כוונותיו ואת שגגתו , הוא זוכה לאנושיותו מחדש בעיני הסביבה.
המשפחה ממתינה . היא יודעת שאם אכן ההורג מזיד הוא גואל הדם יפגע בו . היא משתפת פעולה . זו הסיבה שנותנים לגואל הדם לפגוע ברוצח במזיד. כפי שמופיע ברמב"ם " מצוה ביד גואל הדם להרוג את הרוצח, שנאמר: "גואל הדם ימית את הרוצח" (במדבר לה, כא). וכל הראוי לירושה, הוא גואל הדם. לא רצה גואל הדם או שלא יכול היה להמיתו או שאין לו גואל דם - בית דין ממיתין את הרוצח בסייף.
אבל יש עסקה בהענקה הזו . אם בית המשפט פוסק שהוא שוגג או אנוס . לא נוגעים בו . אי אפשר לפגוע כעת לאחר שברור לכל שהוא שוגג או אנוס . זה מצב אחר מאשר טרום משפט. אין לגיטימציה חברתית לעניין.
בתורה כפשוטה לא מופיע האנוס- התורה יצרה את מסגרת השוגג להינצל מהגואל על ידי עיר מקלט. בחז"ל אנו מתוודעים להרחבה אל האנוס הפטור מעיר מקלט. כלומר יש מצב שההורג ממשיך את חייו גם לאחר שהרג ואין לגואל לגעת בו. כמדומה שככל שהתודעה האינדיבידואלית מתפתחת , וככל שעוברים מחברה שבטית חמולתית- קומוניוטרית- קולקטיביסטית לחברה אזרחית –עירונית – אינדיבידואליסטית , שיש בה מקום לתודעת האדם ומעמד לכוונותיו, כך הולך ומתמתן מוסד "גואל הדם". ככל שמתמתן "קשר הדם " הרשות היא למתן את גאולתו.
ולמה עשה הקב"ה כך ? "והאלוקים אינה לידו ". כך גם טען קיין כלפי הקב"ה . תמה, כיצד איפשרת זאת ? את הרצח!
" שׁפך דם האדם באדם דמו ישָּׁפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט, ו) כל רצח הוא מיעוט הדמות. הוא פגיעה בצלם .. . צלם אלקים מבטא כפל פנים באדם: האחד עונה לצד הבחירי שלו, כתוצאה מהיסוד האמפטי שלו עם האלקים ועל כן נדון לחיות כיצור חופשי, ומצד שני " אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם" האדם מתהלך בצל אלקים, הוא חלק ממנו, ,ועל כן, יש בו מהחביקה הדטרמנטיסטית . "כולו מן אללה". צלם אלקים מבטא את שני הקטבים האלה של הכרח וחופש. לפני שהמעשה נעשה האדם הוא בעל בחירה חופשית, ואחר שזה נעשה, האדם נעשה מוכרע מנוכחות כל של האלוקים הווה אומר : "והאלקים אינה לידו". גם זה מ"הפלא הדתי " המתיישב " בין ל"כתחילה" ובין ב"דיעבד ", בין לפני המעשה ובין לאחריו.
צלם אלוקים הוא אמנם בבחירה . בחירה אחראית ומודעת . ולמרות זאת יש מצבים פיזיים ומצבי תודעה שהבחירה הזו אינה קיימת . יש מצבים שבהחלט האדם אינו מאבד את צלמו בהריגתו . ולכן ההרג שלו היא זו שתהיה פגיעה בצלם אלוקים . היא פגיעה במצב שבו אלוקים פעל ולא האדם . פגיעה בהורג בשגגה או באנוס היא אי קבלה שאלוקים פועל בעולם. גורם הכוונה והפעולה עובר מהאדם לאלוקים. ולכן השוגג נס לחסות בצילו של האלוקים , אל רשותו מקום נוכחותו , אל כנפי אחריותו.
. " ואשר לא צדה והאלוקים אינה לידו ושמתי לך מקום " מי שלא צדה, האלוקים אינה לידו" העולם מתחלק בין האדם לאלוקים . האחריות בעולם מתחלקת בין האדם לאלוקים . כל האחריות מוטלת על האדם עד למקום שבו הוא שוגג-אנוס הוא הוכרע לכך לא על ידי הטבע אלא על ידי אלוקים ולכן הוא בורח במצב שכזה אל האלוקים .
לחילופין מי שאינו יכול לגלות אחריות בחיים האזרחיים יגלה למקום שבו האחריות בידי האלוקים.
במדרש תנחומא : "ונס שמה מכה נפש בשגגה- - בשגגה ולא בזדון אם ילך אדם ויהרוג בזדון ויאמר בשגגה הרגתי ויהא בורח לערי מקלט , אמר הקב"ה אפילו הוא נכנס ובורח למזבח שלי הרגו אותו שנאמר (שמות כא, יד') מעם מזבחי תקחנו למות ומי היה זה שברח למזבח ונהרג זה יואב וגו' ...מ"א ב, כח) מכאן שעיר מקלט פועלת מעין מזבח.
, ": "ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך" (פס' י).
הניסה לעיר מקלט באה אף לשם כפרה .מעשה שעליו אין לקחת כופר כדי לקצר את השהות . הבריחה לעיר מקלט עד מות הכהן הגדול מחזירה אותנו לאחריות של הכהן הגדול למצבי רצח בארץ . הגמרא מנסחת זאת כך : "שהיה לו (לכה"ג ) לבקש על דורו ולא ביקש. הכהן הגדול מחזיק את דמי הרוצח ומיתתו היא כפרתו של הנרצח. ויש בה מעין שפיכת דמיו של ההורג בשגגה. מות הכהן הגדול מחדש את מאזן הדמים ויוצר שוויון ויש בו כעין מות המלך המעניק חנינה לרוצחים .
מות הכהן הגדול היא שפיכת דמים בעיר המקלט שהוא כעין המזבח . שפיכת הדמים המרגיעה את דמיו של הנרצח , את דמי כל הנרצחים שלא זכו לגאולה . היא כפרת הארץ מכל דמי המומתים בשוגג הזועקים ממנה ומטמאים במקצת את הארץ . כשם שהזאת הדם ביוה"כ על הפרוכת ואל פני הכפורת מכפרת על העוונות בנ"י המטמאות את המקדש.
ערי המקלט בתורה, הינם ערי לווים. ערי הלוויים ש"בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" (במדבר יח-כ"ג) כי "ה' הוא נחלתם".ערי הלוויים הם ערים חופשיות שאינם חלק מנחלת מהארץ. זוהי טריטוריה שאלוקים בעליה ואין למת שאיבד את נחלתו והקמת שמו עליה תביעה לבעלות . ובמדבר מחנה לוויה היה קולט. וגם מזבח ה'.
כופר וכפרה
6. כספים שאף הם דמים לא יכולים להיות תחליף לדמים האמיתיים. רוצים לראות דם ממש ושל הרוצח.. כפי שמטעים בעל "ספר החינוך"10:
אפילו רצה גואל הדם לפטרו, ואמר לדיין שהוא מוחל על דמו ושיקחו ממנו כופר אם ירצו, אינן רשאים ליקח כופר, ולא לפטרו בכל ממון שבעולם, אלא יומת כמצוות האל עלינו.
עיר המקלט היא יציאה מהארץ , היא גלות , הרוצח נסתר מעיני דמי הנרצח. ולכן כל זמן שהוא שם הוא מוגן , כשהוא יוצא קול דמי הנרצח עולים וזועקים וגואל הדם נדרש לכפר ולהשקיטם ולכן הוא יכול להרוג. גואל הדם פועל כמוכרע לעניין זה אין לו בחירה , הוא מסכן את עצמו כשליח המשפחה. דין התנועה עליו. משום כך יש לראות בגואל הדם לא מעניש ואף לא נוקם ונוטר אלא מכפר . הכפרה היא בדמים ממש. הארץ תובעת דם תמורת דם . הארץ נטמאת אם אין משקיטים את דמי הנרצח. הארץ תקיא לבסוף את היושבים עליה אם ידם דמים מלאו. הארץ האדמה היא מקור יצירתו של האדם , היא הרחם ממנה יצא ואליה הוא שב. אדם ממקום כפרתו נברא. והמזבח עומד במקום האדמה ממנה נילוש האדם ונוצר.
הארץ היא המזבח עליו ניתנים הדמים לכפרת הנרצח.
ולכן גואל הדם כפוי ועומד לא להחניף את הארץ כלומר לא ל"עבוד" עליה. עיר המקלט היא מעין הגלות של קיין. כל זמן שדמי אחיו זועקים מן האדמה . אי אפשר לעבוד את האדמה . מכאן הגיעו חז"ל לפרק אלו הן הגולין . גם קיין ברח וה' לקחו מעיר המקלט – מקום המסתור והעמידו למשפט. אחר גזר את עונשו לא להיות מחובר לאדמה אל נע ונד עליה . כל רצח הוא חזרה על הרצח הראשון. הוא שלילת האדם מן האדמה בה צריך היה למצוא את חיותו ולשוב אליה בזמנו בדרך כל הארץ . גאולת דם כרוכה בגאולת שדה וכרוכה בייבום שכרוך אף הוא בשדה שהרי רק כך יוקם שם המת על נחלתו. ולמך אכן היה גואל הדם הראשון .
8. כתוב בספרי זוטא "קבל עליך עד שלא תבוא אל הארץ, משתבוא אל הארץ למנות ערי מקלט בדכות שתקבל עליך, תבוא לארץ ...." כך מסביר הספרי את הסיבה שמשה מבדיל עוד טרם הכניסה לארץ ואת הביטוי "כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען." ללמדך שירושת הארץ תלויה בכך." אי אפשר לחיות בארץ אם משחיתים את פירותיה –את האדם בכור גידוליה. אי אפשר לחיות בארץ בלי מנגנון מוסרי המכוון לחיים מוסריים .
9. מדוע עשה כך הקב"ה . ? הקב"ה כרך את המוסר בארץ במקור קיומו של האדם . "והיה אם שמוע ונתתי מטר " אם יש מוסר יש קיום בארץ. אין מוסר אין קיום משפחתי ולא לאומי. הקב"ה בחר להמחיש לנו יותר מכל את האיסור לרצוח באופן כזה שאם יש הרג אין קיום . הארץ תשתולל. הארץ תקיא . כולנו נמות .
אנו אין לנו ערי מקלט – שמא נמצא מנגנון חלופי ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה