דרשת החתונה לנריה ולאלי, נווה
אילן כ' טבת תשע"א / ראובן הכהן אוריה
נריה ואלי יקרים. הנה חופתכם
פרושה מעל ראשיכם והיא העטרה שעמלו אמותיכם להניח ביום זה יום שמחת לבכם.
והחופה שלכם כסוכה היא ענן
כבוד, ענן השכינה, הנעשה מענן הקטורת של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים שנכנס
לפני ולפנים אל בית קודשי הקודשים.
ומה יש ב"לפני ולפנים"
זה של עבודות יום הכפורים במקדש?. יש את הכרובים הניצבים זה אל זה זכר ונקבה פנים
בפנים:"והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם
איש אל אחיו,....." ( אל הכפורת
יהיו פני הכרובים")
והכרובים סוככים, וענן הקטורת
המקשר ביניהם סוכך, שכן ענן זה כפי שלמדנו השפת אמת הוא מהבל פיהם ואהבתם של הרעים
הכרובים. שחיבתם למקום הוא ישקני מנשיקות פיהו.
"פה אל פה" "פנים
בפנים" לפני ולפנים. ביום הכיפורים שבו בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן. הווה
אומר "צאנה וראינה בנות ציון" במלך שהביאני חדריו.
וביום הזה מבינכם יוצא הקול.
קול אלוקים המתהלך לרוח היום.
הוא הוא הקול היוצא מבין שני
הכרובים "ונועדתי לך, שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת
מבין שני הכרובים, אשר על-ארון העדות--את כל-אשר אצווה אותך, אל-בני ישראל. וּבְבֹא
מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר
אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים
וַיְדַבֵּר אֵלָיו
הזוגיות הזו, היא אוהל מועד בה
פני הכרובים בדמות זכר ונקבה. אשר על כן חז''ל דרשו :"איש ואשה זכו,שכינה
ביניהם".(מסכת סוטה י''ז,ע'א). הכניסה
לפני ולפנים, למפגש של פנים בפנים הוא הרגע האינטימי ביותר, האלוקי ביותר. ביום
הזה אתם כאלוקים ביום הזה אתם יוצרי האדם כאלוקים.
אתם יוצרי ומתקני הצלם.
ביום חתונתו וביום שמחת ליבו –
זה מתן תורה
על הברית במתן תורה כבר אמר ה' "פנים
בְּפנים דִבר ה' עמכם בהר מתוך האש" הברית היא פנים בפנים. "ודִבר ה' אל
משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו", "לא כן עבדי משה...
פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידֹת".
נריה ואלי הנה אתם במקדשכם כה
קרובים ככרובים ופניכם איש אל אחיו לתקן את הנסירה של אחור באחור במפגש פנים בפנים.
שבים אל גן העדן, רעים אהובים, אל הנשמה האחודה טרם הפרדה כשמחך יצירך אז כן עתה .
יום זה הוא יום כיפורים לכם על
שבר ההרמוניה שבין האיש לאישה והדעת שניתנה לניכור לשליטה ולאי שיווין. יום כיפור מתקן ומרפא, 'אך הפעם'.:
זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה,
כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ,
וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית
ב, כ-כד).
סוד המשיכה שביניכם כאיש וכאישה, הוא בכך שרצון
ההתדבקות שלכם בא להשיב את המצב ההרמוני הראשיתי שהתקיים ביניכם. לשוב כבראשונה "כי
מאיש לוקחה זאת." לשוב הביתה! אל המנוחה שקודם התלאה והחיפוש. אל התקוות המתמהמהות,
אל ההשלמה העצמית. בשיבה זו טמון הנצח! "והתקין לו ממנו בניין עדי עד".
הפיצול שהיה לחיתוך, שבר והפרדה, נועד להקנות את תשוקת הנצח באדם. את הנצח ליקום. אתם,
כמו שאנו לפניכם תנציחו את עצמכם בילדיכם הנולדים לכם ובכך נמשיך –תמשיכו לשמור על
העם, העולם, על בריאת העולם ככבוד האלוקי "שהכל ברא לכבודו". הפיצול הדו
אנפיני, יוצר בכם את השאיפה ליצור בניין עדי עד.
ותיכף, כשתצאו מכאן יחד ככהן מבית קדשי הקודשים,
מגן הקידושין ובאמת כה נהדר מראיכם וזיווכם, כולנו נצהל ונשמח. כולנו נרקוד לפניכם
ולפני ה' מחוללכם.
ובמפגש
הזה, אנו עומדים כולנו צופים ועדים לבריתכם. כמו העם הצופה בעבודת הכהן. צופים
בברית שהנכם כורתים, בו מפסיק כל אחד את דימוי כאדם שלם ובעל חירות והופך להיות חצי
צורה מהצלם השלם. מצלם האלוקים השוכן בתוככם. ברית המבקשת להתיך אתכם לגוף אחד,
ביצירת פרי אהבתכם.
אלי, צלם
אלוקים מנכיח באשת בריתך את האלוקים. הפניה אל זוגתך נריה, אל פניה, אינה מטילה עליך
כחתן חובות שמקורן בהדדיות ההסכמית של הברית, כי אם בדמות הא-ל הנשקפת מפניה. בצלם
אלוקים המתאחד פנים בפנים, חובר ה"מקום ברוך הוא" אל החברות הזו שלכם.
ואף את נריה אליו אל אלי, "כמים לפנים הפנים" כן לבביותכם. ו"אלי
שלא יגמר לעולם".
נריה
בנישואייך עם אלי, אין פה מימוש עצמך אלא
מימוש ייעודך. ה"אני" שלך אינו
חי וגדור בתוך עצמו כיחידה אוטונומית ואינדיבידואלית אלא "אניותך" ו"עצמיותך"
הוא יעודיי – מופנה "החוצה" הוא הרחבה אל מעבר לו, הרחבה למקורותיו המטאפיזיים הפנימיים והרחבה
ואל אלי הצלע המשלימה והחוברת העשויה בצלם המקור המטפיזי. ההידמות לאלוקים ב'צלם אלוקים', הופכת את האחריות לזוגיות שלכם לגדולה יותר לאין ערוך,
מזו שבצו "ואהבת" ומעבר לאהבה רומנטית ככל שתהיה. "איש ואישה זכו
שכינה ביניהם".
עליך, חתננו אלי וכנגדך, נריה כלתך ב"צלם
אל", מוטל חוב אינסופי של דאגה,
אחריות והטבה, כשם שהאל אינסופי ועושה כן לאינסוף. גם אלוקים וגם אתם שניכם יחד,
מצמצמים עצמכם ומפנים מקום לזולתכם ובכך זוכים
למלאותכם, לתודעתכם העצמית, ולתחושת קיום מלא וממלא – של האהבה.
נריה
אני זוכר אותך קטנטונת בגן של יהודית. יושבת בחצר והיו ענייך הגדולות תוהות אל
האופק ובוהות בנוף הפתוח: אי מי יודע איזו הדרך.... עמדתי לצדך והרהרתי איתך עד
ליום חתונתך. והיו הימים פליאה והדרכים חידה,
ואני שמרתי את הדבר. ועכשיו כאן בנוף הפתוח של הרי יהודה,
בא הרז אל פתרונו. וחופתך כאן, קן היא לתפילותייך המנצחות.
ראי
חיים עם האיש אשר אהבת, הבא אל ביתך כבועז גואלך,
למצוא לך מנוחה ושלווה לפני ההסתערות שלכם יחדיו אל החיים. כי הוא חלקך
בחיים, אשר כל עמלך ומאבקך היה לקראתו
ומעתה איתו.
אלי
היקר, הייה עם ביתנו, שתעשו לאלפי רבבה ויהיה זרעכם-זרענו מלוא הגויים
ונצחנו בכם. שמור עליה, כמו אז בגן הילדים. שמרו על אש
אהבת נעוריכם וכמו שאמרתי: אלי, שלא יגמר לעולם.
ובתוך
הנצח הזה ראוי לנו להזמין את הסבא בנימין זאב ז"ל, שאך לפני כחצי שנה נלקח
לבית עולמו. והוא ששמח בך ושימח אותך נריה,
וזכה לראות בניצני אהבתכם רוחו בכם.
משפחת
אליאש היקרה אריה ורחל. הגוזלים שלנו
עוזבים את הקן, זריחה שקיעה זריחה שקיעה יום רדף יום. יום ליום הביע אומר ולילה
ללילה משאלות. אנחנו בכלל לא השתנינו, זה רק הם שגדלו להם פתאום. כאז, אתם כמונו
עודנו עומדים תחת החופה ההיא שלנו, וזה רק הם שמצטרפים אלינו, ועושים לנו צפוף,
צפוף עם חום.
מחמם
לב ומשמח שהצטרפו חופותינו לראות בנים ובני בנים וחיים טובים עד עולם. מזל טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה