.
:"אנוס על פי הדיבור"..
הריני מבקש להציג מעט מזעיר ממה שיש לי לטעון כלפי דת ה"רב תרבותיות" .
מעבר להתדיינות הפילוסופית הריני מבקש ברשותכם אף להתייחס גם למה שקורה בישראל.
א. טענתי כלפי המודל ה"רב- תרבותי" ( לפי הנוסח שיובא להלן )והצידוקים לקיומו הנה פשוטה ואני מקווה כי יש בה כדי להפריכה .
ומה הפרכה תורמת ? יש בה עם המודעות לה לכל הפחות איום על אשליית כנותה ויושרה של ההצעה .
ובכן מהו המודל "הרב תרבותי " כלפיו אמורים הדברים ?
ה"רב-תרבותיות" מבקשת להכיר במיעוטים . הכרה שבה לא יוצגו עוד כ"אחרים" מההגמוניה המרכזית והשלטת. הכרה ביחודם , בשונותם ובזכותם לשמר ולשכפל עצמם בתוך ה"מכלול" החברתי שאינו מוגדר או מוכר אלא ע"י מרכיביו (השווים ) בשווה. יש למנגנון השלטוני להתערב לשם הסדרה של המערכות השונות ע"פ הכרה זו.
בעקבות טיילור מושג ה"זהות" נתפס כהבניה דיאלוגית ביני לבין השונה ה"אחר" . כך שה"רב תרבותיות " כעמדה מפתחת מושג "זהות " מתוך הטענה ערכית של מרחב השונות האנושית והתרבותית.
כאן אני רוצה לקבוע כי : תנאי הכרחי לקיומה של חברה "רב- תרבותית " הוא ההכרה ,(או ליתר דיוק פעולה התואמת את ההכרה ), של כל המרכיבים בה בהנחת היסוד הנ"ל.
יש ,בקבלתה של הנחת יסוד זו (ע"י כל מרכיב – קבוצת המיעוט ), בהפנמתה ובפעולה על פיה כדי ההכרה "בחלקיותו " של המיעוט , וויתור על תודעה ויומרה פטרונית - הגמונית. ויתור כנה שלא מתוך מניעים פרגמטסטיים ותועלתניים.
כך שלשם הכרה ביחודו וזכותו של ה"אחר" ,על המיעוט והשונה להיות תחילה "דומה " .עליו לקבל את תמצית משנתה הרדיקלית של ההגמוניה הדמוקרטית ליברלית , המערבית -אשכנזית-לבנה ,שנתגלגלה מפלורליזם תרבותי לשיאה ה"רב תרבותי". לשם היותו שווה עליו להיות
שווה -פחות ,לקבל את "כללי המשחק "( הרב תרבותי ) ולהיענות להם תוך שותפות ומתן לגיטימציה לאותה הגמוניה שכל שיגה ושיחה זר לו. הגמוניה שיצרה את "כללי המשחק " על מנת להכיל את המיעוטים באופן שאלה לא יהפכו איום בהסתערות פראית על תרבותה ונכסיה של ההגמוניה השלטת.
ב. יתירה מכך הכרה ו"הפנמה " של עיקרון זה , הנחות היסוד המאששות אותו, ומכלול הדעת התומך בו קרוב לוודאי מאיימים על ה"בסיס " המכונן את "אחרותו" זו (במידה והיא בעלת יומרה הגמונית טוטליטרית) שבשלה הוא בין השאר "מיעוט".
אם כן הטענה הרב-תרבותית היא : לפרק את ה"מרכז" ולהותיר מכלול שבו מרכיביו שווים.
טענתי כלפיה : תנאי הכרחי להתקבלותו של מכלול שמרכיביו שווים הוא קבלתו של ה"מרכז". אפשר לנסח זאת גם אחרת : לשם הכרה בשונות המיעוט ולגיטימציה לשוויונו יש לקבל תחילה את הגדרת השוויון של ה"הגמון" . בכך כמובן מתפרק ה"בסיס" ה"מכונן" ו"המגדיר" של המיעוט ביחוד אם תפיסתו "הגמונית".
ומכאן להנמקה עם מעט הדגמה .
מה הוא הצידוק למתן שיווין והכרה בלגיטימציה האתנית או התרבותית של מיעוט הדוחה את הנחת היסוד הדמוקרטית -ליברלית של ה"רב-תרבותית"? מדוע לפנות לו "מקום" אם אין הוא מכיר ב"אחר" המפנה לו את המקום ואף לא מאפשר קיום ל"אחר" זה במקומו.?
אמנם מיעוט שכזה ,בעל היומרה ההגמונית , (כך יכולות להיתפס התנועות החרדיות וערביי ישראל גם אלה האיסלמיסטיים וגם אלה התובעים :”מדינת כל אזרחיה") ירצה ליטול חלק בשיח הזכויות ולאמץ לעת עתה עמדות ליברליות ,מטעמים מובנים, כל זמן ששיח זה ככלי של כוח מאפשר לו להאבק בהגמוניה בכליה שלה . אולם לעת מצוא בשעת כושר וכוח לא תכיר זו ולא תקיים את שבשמו תבעה מההגמוניה להתפרק מכוחה.
על שום מה לשמר ולשכפל בחברה רב-תרבותית קבוצה "אחרת" השואפת להגמוניה בשליטתה ושלא יתקיימו "אחרים " בתוכה , זו המאיימת בעצם על קיומי האחר?
קשה יהיה להכחיש כי מיעוטים כמו החרדים, ש"ס, הערבים חסידי התנועה האיסלמית או חסידי “ כל אזרחיה" לא מנהלים בתוכם ,כלפי פנים שיח ליברלי רב-תרבותי. (ש"ס - כדוגמה יפה מתנהלת כשלטון מלוכני אליטיסטי וכוחני, אין בה שוויון ליברלי : לא בוחרים בה ולא נבחרים , אין זכות לנשים כמיעוט נשלט להיכלל במנגנונים השלטוניים. חלוקת המשאבים בה סמויה מעין המנהל הציבורי התקין , ועוד... בל נשכח כי סגנון דומה קיים בתוככי המיעוט הערבי .
השאלה האחת היא א"כ מדוע ?
האם לשם התוקף והצידוק לתביעתו של המיעוט כלפי מה שהוא קורא הגמוניה לא מתחייבת נקיות כפיים של קשוט עצמך ואחר כך קשוט את ה"אחרים". האין מה שהם צריכים ליטול מבין עיניהם הוא כ"קורה" ביחס ל"קיסם" שהם מבקשים ליטול מבין עיניי ההגמוניה. אמנם אין בזה להצדיק יחס אי שוויוני כלפי המיעוט , אבל הוא משמיט את תביעתו של המיעוט מאת "ההגמוניסט" בתוך השיח הרב-תרבותי.
שאלה שניה.: כיצד נסביר כי דווקא אליטות יוצאי ה"מיעוטים" שרכשו ושהפנימו את התרבות ההגמונית ואת שפתה נעשים או משימים עצמם נציגיו של המיעוט שלא זוהי שפתו ותרבותו .
לרוב אין מיעוט זה מכיר ב"אחרותו " של ה"נציג" ואין הוא "הנציג" מכיר ב"אחרותם" של אלה שהוא מבקש לייצג בטענתו .
לדוגמא: דמויות מסוימות ב"קשת המזרחית" מבקשים להכיר באחרותם של "המזרחים " על מנת שאלה ישתחררו "ממזרחיותם"(שהוא תיוג אשכנזי) וישתלבו במרחב המערבי באופן שוויוני . אין הם מכירים בתרבות מזרחית, למשל. גם ערבים חילוניים ו/או אתאיסטים הדוגלים ברב תרבותיות מבקשים שיווין על מנת להוביל את המיעוט ממנו באו להשתלבות מלאה במרחבי הכיבוש הקולוניאליסטי המערבי. שמא שפתה של ההגמוניה הפכה עבורם כלי להקמתה של הגמוניה אליטיסטית בתוך המיעוט שכביכול הם מבקשים להציג, סוף סוף הרי השפה המערבית מתגלה ככלי יעיל של כוח ?
פעמים הרבה נדמה לי כי השפה הרב תרבותית ניזונת מהשיח הפוסט מודרני שרואה בארגונה של החברה ערכיה והדעת בה " מאבק של כוח."
ובכן אם זה שם המשחק אז אנא לכבד את תוצאותיו.
אבל יש גם יותר מזה.
והוא , שהמיעוט לשיטתו לא למד כלום. אם ההגמוניה השלטת בנתה את תרבותה ומנגנוני שלטונה כאקט כוחני של דכוי ושליטה על מיעוטים האם יש להשיב לה במטבע לשונה? האם יש לדבר על רב תרבותיות שוויונית ודמוקרטית בשפה דמויית רציונאליות , בשם זכויות טבעיות וכד' כשכל זה אינו אלא לבוש לאקט כוחני . הזאב לובש את בגדיה ומדבר בשפתה של כיפה אדומה תוך הסוואה זמנית של זהותו ע"מ להיכנס למעוזה של ההגמוניה "הסבתית."?
בכך המיעוט החלש הופך את חולשתו לסוג של כוח .כוח אינו רק סוג של הפעלת עוצמה פיזית .כוח אינו רק שפה ותרבות ומנגנונים שלטוניים. כוח זה גם בכיו הממרר של תינוק לשם מילוי תאוותיו. יש צדק בטענתו של החלש כשהחזק מכה אותו . יש לו בסיס מוסרי לדרישתו כי תופסק האלימות נגדו . אבל כשהחלש משתמש בבכיו , בחולשותיו ככלי כוחני להבקיע עמו את הפרצות המצפוניות של יריבו אולי לא נאשימו בכך אבל הוא דן את יחסיו עם יריבו לאלימות הדדית מתמשכת.
מתגנב לליבי החשד שהמיעוטים ה"ההגמוניים" (כמו החרדים, הנהגת ש"ס, התנועה האיסלמית , פלשתינאי "כל אזרחיה " . אגב יש להם מכנה משותף: מרחב מוסלמי -מזרחי- והוויה דתית-מסורתית ) מזהים את רגישויותיה ,פרצותיה ו"חולשותיה" של הדמוקרטיה הליברלית והם הולכים עימה בכליה להבאתה עד מיצויה הרדיקאלי לשם מיעוטה ופירוקה של זו. זאת מתוך ההכרה כי לא מאבק גלוי נגדה כי אם הליכה טרויאנית אל תוכה של "הסבתא הרדומה" תביא להכלתה של זו בבטן "מכלולם ההגמוני."
מסטיבנסון למדתי על מבנה אשיותי שכזה - "דוקטור דמוקרט ומיסטר דיקטאט ".
חשוב בעיניי לתאר את שמתרחש בדיון אחד מיני רבים על מנת להמחיש את טענותי. ( ולא הייתי מעלה סיטואציה אלמלא זו חזרה על עצמה כמה פעמים באותו סגנון ,משמע דבר הראוי הוא ללמוד.)
אני שואל שאלה .קרוב לוודאי מתוך נסיון הבנה. יש מושג כזה בעולמי.
אם מישהו שואל אותי (ו"מומחי המיעוטים " אכן שואלים ) מה עומד מאחרי השאלה , מה הוא חושף כאן?
יכולני כמובן להשיב לו כמעשהו ולשאלו : ומה עומד מאחרי השאלה שלך :"מה עומד מאחרי השאלה שלי?" וכך הלאה ובזה תם השיח. זו סיבה אחת לאי לגיטימיות השאלה.
אבל לא בזה מתמצה העניין.
על פניו נראה כי אין הוא מקבל את מה שלכאורה ברור לי מאליו והוא : שאני פשוט רוצה להבין.
הדרישה לחשיפת המניע הסמוי דוחה את האפשרות לנסיון הנהרה רציונאלי ממצה עד כמה שאפשר .אני חשוד. משמע אין הוא מכיר ב" אחרותי" , בזכותי המלאה כ"אחר" (מילת הקודש) לשאול או לומר על מנת להבין ושלא על מנת ליצור עמדה כוחנית . פטרונותו בדבר הנחה סמויה של מניעי נגלית כאן.אין הוא עומד במה שהוא מבקש ממני להכיר ובשל כך לוותר על "הגמוניותי".
ליטעון ש”כולם" וש"הכל " הוא שפה ומאבק של כוח זו הצגה של תפיסת עולם טוטליטרית ,פטרונית, הגמונית שאינה מניחה מקום לחירותו של הסובייקט, הכל יתפרש במינוחיה המיליטנטיים .לעולם לא ניתן יהיה להפריכה כי כל טענה נגדה תוסבר במונחיה היא , כמו התאוריה הפסיכואנליטית כדיברי פופר.( דוגמאות כאלה היו לא מעט בדיוננו כמו:אסור לשכוח כי אנשים המקבלים את תרבות הקולקטיבית הם מיעוט שההגמוניה לא רק שכפתה זאת עליהם כי דאגה שישתפו עימה פעולה ויעניקו לגיטימציה להמשך השליטה ההגמונית.)
נראה כי "הגמוניה " היא עיניין של גאוגרפיה. נד נד , רד עלה ורד, המאשים ראשון את חבירו כהגמוניסט הופך בעצמו מיד להגמוניסט משום שהוא נוטל מונופול על בן "שיחו" ואינו מקבל את חרותו לפרש את עצמו.
אני מבקש לתת דוגמא נוספת.
אני חי במדינה יהודית דמוקרטית . אינני רוצה שתהיה זו מדינת כל אזרחיה .
מה צריך ליקרות כאן על מנת שחברתנו תיהפך להיות חברה רב תרבותית. לכאורה עלי לוותר על התעקשותי לייחד את מדינתי כמדינת הלאום שלי. מי דורש זאת ממני. המיעוט הערבי. משום מה ? משום שבהיות המדינה יהודית בהגדרה היא מפלה את שאינם בני הלאום היהודי. או אז אין היא שיוויונית ודמוקרטית. במונחים רב- תרבותיים אין אני מכיר באחרותם ובזכותם לחיות חיים מלאים וטוטליים במרחב הציבורי , הפוליטי והתרבותי שלהם.
ומה אם היותי חי את חיי במדינה יהודית ריבונית המבקשת להשתית את מכלול מנגנוניה על יסודות יהודיים ודמוקרטיים הוא מרכיב מכונן בזהותי.
הדרישה למדינת כל אזרחיה היא אי הכרה ב"אחרות " שלי , בזכותי להגדיר את עצמי ואת מרחב חיי . הדרישה היא איום על קיומי התרבותי-הרוחני , על חירותי ועל מימושי המלא. מהו הצידוק לכך שאוותר על כך. האם קיומו של מיעוט ערבי במדינה היהודית האחת מצדיק דרישה מבני הלאום היהודי לוותר על מה שהם רואים תנאי קיומי פיזי ותרבותי- מדינה יהודית.
ומה אם אומר כי אינני מכיר " באחרותם" של ערביי ישראל בשונותם ובתביעה שלהם לשמר ולשכפל עצמם כל אימת שאני מזהה בתביעתם זו תביעה להתחסלותי. אם מה שאני רואה כזכותי להגדרה עצמית נתפס בעיניהם כגזענות. (את מה שאני רואה כאיום הם רואים כפרנויה . הנה שוב אין מניחים לי לפרש את מציאותם בחרותי , שוב חודרים למצבי הפסיכולוגי בכיבוש טוטלי ומנהיר ) מה יכול הטיעון הרב תרבותי לומר כאן. כיצד הוא מחלץ אותנו כאן.?
במיוחד לאור מה שנחשף בפני כי המיעוט עצמו ולא המתיימרים להיות נציגיו אינו מכיר בשיח הזה הרי יש חשד סביר מאוד כי מדינת אזרחיה היא שלב ביניים למדינת כל לאומיה. ( ושוב הפזמון השחוק מרוב אמיתותו: בשום מדינה לא כוננו הערבים משטר דמוקרטי של כל אזרחיה )
את שיח החשדות למדתי דווקא מבעלי היומרה לשיח רב תרבותי. הם שלמדוני כי לא התרבות המערבית שבתוכה צמחה הדמוקרטיה הליברלית כשלעצמה היא עניינם, כי אם השימוש בה ככלי של כוח. אם כך מדוע ולמה אניח לה לדמוקרטיה היהודית ?
בהדגמה כזו אני מנסה להראות עד כמה מופרכת התיאוריה העקרונית של טועני הרב תרבותיות
ועד כמה זו מסבכתן בחוסר יושר אינטלקטואלי וביותר מזה חוסר כנות. החושד "באחרים" לוקה בכנותו.
פעמים רבות נדמה לי כי שאלות כאלה ושיח כוחני מוסווה זה מנסה לממש את הנחיותיו של פאול פיררה. שהלמידה הכאילו ביקורתית היא כזו המתערבת המשחררת בחשיפת ההנחות הסמויות ובמגמה להשפיע.
" להבין??? מה פתאום!" יאמרו חסידי הרב"ת הפו"מ " מה יש פה להבין?! האם את המשמעויות הרציונאליות המערביות "האמיתיות"? הלא אין דבר כזה ,זה כולו סיפור אירופו-צנטרי. הכל זה שפות כוח של אליטות לבנות ."
כל השיחה הרב תרבותית ואחותה השפה הפוסט מודרנית על מונחיה ומושגיה ,ועל האופן שבו היא גוזרת את העולם בין ה"ההגמוניה " והמיעוט האופן שבו היא מפרשת וכו' – היא שפה אלימה וכוחנית. אני חש בה זרות וניכור , צליליה סטיכיים ומתכתיים, אין בה פיוס ומאור פנים. פגישה "פנים בפנים" . למשל המושג " אחר" שהפכה למנטרת הקודש של הרב תרבותיים ו ושכה הירבתי להשתמש בו על מנת להמאיסו הוא מקולל בעיניי – הוא ה"אלוהים האחרים " לא אלוהי (ואף שדרשוהו ל"אחריות "). השפה הזו היא לא פחות מניפולטיבית מזו שהיא יוצאת כנגדה והיא אכן משקפת את הכוחנות עליה הצבעתי והיא אף מבשרתה.
( וכמובן גם כאן אני שכוב על הספה ופתוח לפרשנות פרריאנית באשר למניעי.)
הלא על השיח הפוסט מודרני עומד ומאיים חרב הרלטוויזם המוסרי , הנהיליזם התרבותי וההמוניות החברתית.
אם יקר למישהו מוסריותה של החברה , הדמוקרטיה שלה ויהודיותה, שלא ירדם בשמירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה