ב"ה
איפה אתם בתיקון ?
מהו תיקון "ליל שבועות " ? ומה בדיוק אתם הולכים לתקן ?
מדוע יש בדעת מישהו להפנות שאלה מן הסוג הזה לרב עובדיה יוסף :
" האם יש חובה והכרח ללמוד בליל חג השבועות התיקון שנדפס בספר "קריאי מועד ", או רשאי כל אחד ללמוד תלמוד ופוסקים כאשר תאווה נפשו ?" ..[ר1] :
אין זאת אלא שהשואל מבין היטב מה מתקנים הליטאים בני הישיבות בלמדם גמרא בליל חג השבועות, או לימוד רמב"ם בספר המצוות ,
הוא אפילו מסתדר לגמרי לא רע עם סדרת השיעורים הנערכים במחוזות הציונות הדתית בהיקהל קהילות לשיח קולות . הרי לאלה הוא נושא נפשו בשעה שהוא מבקש להימנע מהתיקון שהוא מכיר אצל אחיו הספרדים והחסידים . מה בדיוק הם מתקנים הקוראים האלה בשעה שפיהם גורס פסוקים ומדרשים וממלל דברי ארמית –זוהרית ללא הבנה וללא העמקה כיאה לליל קבלת התורה ?
לילה שלם , ספר שלם[ר2] : בראשי פרקים ובדילוגים מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל" ומשם לנביאים ועד לכתובים ואחר חורזים במדרשים וסובבים את שיר השירים ולא פסיק פומייהו מלמלל דברי זוהר עליונים .
אחד לאחד מעבירים ביניהם אנשי החבורה פיסקה פיסקה, ובין לבין שולחים ידם במגדנות , במשקאות ובכל טוב הארץ הערוך בשולחן[ר3] כמנהג ספרדים יהודאין . ליל יקרות הלילה הזה ואעפי"כ מה בכל אלה הטעם? מה ערך לפעולה ללא כוונה וללימוד ללא הבנה ?
כבר בתיקון ליל "הושע נא רבה" רצה לשאול את אותה שאלה אלא שעתה הלילה שלפני מתן תורה צריך הוא לקבלה והיאך הוא הדרך אם לא בלימוד עמוק ואיכותי?!
יודע הוא על הסגולה לקרוא "זוהר" ללא הבנה אבל הוא הרי בחור ישיבה ויודע צורה של דף גמרא ולא איש כמוהו יתפתה לסגולות גם אם מתובלות הן בתקרובת זבת דבש וחלב.
בתשובת הרב עובדיה, הלה מזמנו לבירור על דבר " מקור המנהג שנהגו להתאסף וללמוד בצוותא בליל חג השבועות "
לאמר הבה נחקור : מהו בכלל התיקון? ומה בדיוק מתקנים בלילה הזה?
מתחילה יאמר : עובדה היא ש"תיקון ליל שבועות" אינו מצוות היום מדאורייתא לציון חג ביכורים שאינו אלא זמן מתן תורתנו[ר4] . לכן אין פלא כי מרן המחבר, ר' יוסף קארו, בשולחנו הערוך[ר5] , בפרק המוקדש ל'סדר תפלת חג השבועות' אינו מעיר דבר על לימוד תורה בליל החג.
אעפי"כ יודעים אנו מכבר שהוא מנהג עתיק אצל בעלי הסוד שנתפשט בקהילות ישראל בתקופת הגלות שאחר בעלי התלמוד.
"ואולם איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה. וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן.
ה"מגן אברהם " [ר7] מביא טעם על דרך הפשט למנהג מהמדרש ב" שיר השירים רבה" המספר[ר8] שבבוקר בו ניתנה התורה לבני ישראל הצטרכו בני ישראל לקולות וברקים כשעון מעורר וכשירות יקיצה . כמה שנאמר:
"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאור ויחרד כל העם אשר במחנה :"
.... ולמה הצטרכו לכך ? שכן ישנים היו והתמהמהו מבוא למפגשם עם האלוקים ולבוא בברית הנישואין . עד כדי כך שמשה רע"ה היה צריך לעבור בינותם ולהשכימם שנאמר :
" ויוצא משה את העם לקראת האלוקים וגו' ..." , "יצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם ואמר להם: עמדו משנתכם, כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה".
הנה אם כן התיקון הוא מעין "תשובת המשקל" התקנה מחדש של "בנין עדי עד". משמע בדבר שבו חטאת וקלקלת כך בהיפוך הדברים ובאותו אופן תתקן. ובדבר זה של עייפות, התמהמהות ועצלות שבו קלקלו שם תהא תקנתן – תקנתנו .
לפיכך אף אנו נדיר שינה מעיננו , נתגבר על אותה עצלות , נקדים ונפגין מוכנות ודריכות לקבלת תורה על ידי לימודה . אמנם , כל לימוד שהוא נכון ומתאים אלא , שללמדנים כמו השואל שלנו הלימוד המתאים ביותר הוא זה הסוחט ביותר את הכישרון האינטלקטואלי – הלמדני. סגולת הלילה הזה תאפשר לו ללבן לעומק להאיר ולהבהיר את סוגיות ה"צריך העיון" שנותרו סבוכות ופתוחות במהלך לימודו. את סדר התיקון הקבלי-ספרדי-חסידי הנקרא בספר "קריאי מועד " יותיר הוא ל"בעלי הבתים" המבוגרים שלא זכו כמוהו לשקוד באהלי תורה .
"...כל אחד לומד כחפצו ביחידות כי עיקר ה"תיקון" לא נתקן אלא רק לעמי ארצות שאינם יודעים ללמוד ".
ואף הרב עובדיה עצמו מאפשר זאת :
" ומכל מקום נראה שבני הישיבות שלומדים תלמוד בלילה הזה בשקידה ובהתמדה אין למחות בידם שיש להם על מה שיסמוכו וכבר אמרו חז"ל " אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ "
אולם, אפשר והשואל שלנו הוא ציוני-דתי ואפשר שאינו שגור במסלול "תורתו אומנותו", וככזה פעמים שאף הלימוד התלמודי עלול להראות לו כקריאה רוטינית קשת פשר. או אז הוא מהלך בלימוד "כפי חפצו" והרי הוא מצטרף אל חברי קהילתו ל"ליל שימורים" : לילה שבו מורים שיעורים הרבה לגברים ולנשים. "שעורים" שהרי ארגון התכנים כחידה הבאה אל פתרונה משכיל ומגרה אופקים . "לנשים",[ר10] שכן אף הן התייצבו באותו תחתית הר , והלא נאמר מכבר "כה תאמר לבית יעקב"- אלו הנשים ובמיוחד בימנו שמגדילות תורה ומאדירות . אמנם , פחות שיעורים בהלכה ויותר באגדה כדי כך שהדברים רכים ערבים כיין ומושכים לבל יהיו נרדמים. בכך חושפים הינומת הכלולות ומגלים את פניה היפות של התורה להאהיבה עלינו לקראת נישואינו ביום המחרת .
אם היה זה מובנו האחד והיחיד של התיקון היינו מניחים לשואל להניח מאחור את מסורת עדתו העממית ולהעפיל לפסגת עץ הדעת שחיטה הייתה[ר11] . אותה חיטה ממנה אפו שתי הלחם חמץ לביכורי חג השבועות. להניח לחמולה הקולנית ולהצטרף לאחד ממסורות הלימוד הדעתניות הנ"ל.
אלא , שמובן נוסף וחשוב לתיקון מעכב בעד הרב עובדיה לאשר לגל הלומדים החדש להתנתק מלב אבותם .
" ורק מהיות טוב נכון לחוש לדברי רבותינו המקובלים ללמוד התיקון בכנופיא ובחבורה . ואם רוב הציבור קוראים התיקון , אין ראוי ליחידים לפרוש מהם וללמוד תלמוד או רמב"ם ..."
מהו מובן זה ? לאיזו משמעות של תיקון כיוונו המקובלים כשהתקינו את סדר התיקון " קריאי מועד[ר12] " ? איזו תודעה דתית ביקשו לעצב נוכח מעמד סיני?
"והנה האר"י הסתמך בסדר התיקון הנהוג על הנאמר בזוהר הקדוש פרשת אמור (בתרגום):
"...ועל זאת חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו לילה והיו עוסקין בתורה ואומרים: נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמים... ר' שמעון כך אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלו: נבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימצא מחר בתכשיטיה ומתוקנת למלך ראוי."
ועוד מופיע שם (בתרגום ) :
רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שהכלה מתחברת עם בעלה , ששנינו : כל החברים של בני היכל הכלה צריכים באותו לילה שהכלה מזומנת להיות למחרת היום בתוך החופה עם בעלה , להיות עמה כל הלילה ולשמוח עמה בתיקוניה שהיא נתקנת. לעסוק בתורה , מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות של פסוקים וברזי החכמה , משום שאלו הם תיקוני ה ותכשיטיה. .....והיא נתקנת בהם ושמחה בהם כל אותו הלילה . ולמחרת היום אינה נכנסת לחופה אלא עמהם ואלו נקראים "בני החופה"..... אשרי חלקם "
כאן התיקון בלשון התקנה בא. עיצוב , עיבוד סידור , גימור , ליטוש ,קישוט ויפוי של תכשיטי הכלה ושל הכלה בתכשיטיה.
כלה זו כנסת ישראל היא הבאה בברית נישואין במעמד חופת ענני סיני עם דודה אל עליון ויש לה לבוא בלבוש מלכות ועטרת אבני חן . לקיים מה שנאמר :
'"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו" (שה"ש ג,יא), ביום חתונתו - זה מתן תורה[ר13] ..."
תכשיטים אלו מה הם ?
העיסוק בתורה " מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות ובסתרי תורה "
........הלימוד החולף ביעף על פני התורה כולה זו הכתובה וזו הנישאת על פה, . הדאייה המתנשאת אל אופק התורה וגומאת את מרחביה , הרוח המאספת את פניניה של התורה וחורזת אותם לענק בצווארה של הכלה . הספירה והמניה של עדייה , תיאור כבודתה עמה באה היא לבית חתנות. זו היא פעולת התיקון .
והקריאה הזו בקול מרנינה היא ומשמחת, והקריאה הזו בקול היא לחישת סוד אינטימית מאוד השמורה לשושבינין הקרובים לכלה ומייפים דרכה למלכה . יעיד על כך אף ר' משה דה ליאון[ר14]
"סוד חג שבועות... נהגו הקדמונים ז"ל עמודי עולם אותם אשר יודעים להמשיך חן ממרומים שלא לישן בשתי לילות הללו של שבועות. וכל הלילה קורי' בתורה בנביאים ובכתובים, ומשם מדלגין בתלמוד והגדות, וקורין בחכמות בסתרי התורה עד אור הבקר, וקבלת אבותיהן בידיהן. אותם היחידים השרידים אשר י"י קורא, והענין הזה הוא טוב ונכון וישר, ואשריהם ואשרי עם שלו ככה... ובהם (=ימי ספירת העומר) הכלה מתקשטת ונכנסת אצל רום מעלה, וליל החמישים הוא הלילה הזה לי"י להתחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ובניה המיוחדין לה בארץ מכניסים אותה לחופה, והם רשומים ונכתבין בספר הזכרונות, כי הם מרננים רנה וצהלה של תורה בליל שמחת הכלה... על כן אין להם לתת דמי לנפשם ברנת התורה, כי הם לפני השם רשומים... אזי ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפני ה'. "
כיצד זה הפכה קריאה מונוטונית תמימה לאזוטריקה השמורה לחבורת עילית שהם הם בניה המיוחדין והמחתנים של הכלה קרוביה השמחים והמשמחין ביותר שלה ?
וביאור הדברים כך הוא :
לימוד מסכת כמו "בבא מציעא "בליל שבועות כמו גם לימוד מגילת "רות" ואף עיסוק בלימוד המצוות ושאר לימודים אינו שונה עקרונית מזה שביום או הלילה הקודמים . מצוות לימוד תורה יש כאן והשפעה סגולית- אקלימית של הכנה לקבלת התורה יש כאן . התוכן העוסק בעיבוד ענייני קבלת התורה ואשר לו ההשפעה הממשית והמשמעותית ביותר חסר כאן.
לו יצוייר שהשואל אכן עוסק בפרשת הירידה על הר סיני והקהילות הלומדות נותנות עיניהן בעשרת הדיברות ובהשוואה בין התיאור ב"דברים" לזה ש"בשמות", גם אז לא היו הדברים מניחים את רצוננו.
כל השנה כולה לומד השואל תורה בין בישיבה בין בקהילה פרק פה ונושא שם והדברים מניחים בעיקר את דעתו. במשמע עיקר לימודו חותר להכרה להבנה , פעילותו הלימודית אינטלקטואלית היא ביסודה.
כל השנה כולה הוא מבלה בין בתריה של התורה זעיר פה וזעיר שם, צו לצו קו לקו ואילו הלילה הזה הוא הפנמה של כל התורה כולה הבאה אל חדרי חדריו.
הלילה הזה הוא כולו ברית והרי הוא מעמיד לפניו את הכלה במלא קומתה ובכל יפעתה. הלילה הזה כולו סקירה אחת של מכלול המעלות והסגולות , הלילה הזה כולו מבט מקיף , עוטף ומכיל . הלילה הזה הוא דואה בתעופת הציפור במבט- על פנורמי על כל מרכיבי הבניין הבנוי לתלפיות.
הלילה הזה מזמין מבטך להתבונן בתורה ולהפוך בה ולהפוך בה ולראות כי כולה בה ומום אין בה. הלילה הזה "סיני[ר15] " עדיף .
הלילה הזה כולו גלישה על כל רבדיה של התורה מהפשט אל הדרש ועד לסוד .
כל השנה כולה אט אט הוא לומד להכירה ואילו הלילה הזה הוא מונה וסופר לאחור כל תג באהבתו אותה . מחר השכם השכם בבוקר הוא מתייחד עימה .
פעולת התיקון הזו דורשת התכוונות אחרת מזו הלמדנית – הרציונאלית . פעולת התיקון הזו מבקשת המסה נשמתית והתכה אל תוכה של כנסת ישראל המופזת ביקרות התורה שבכתב ושבע"פ . .
כל השנה אנו מאמנים את התודעה המבחינה, הקוטעת והאנליטית, אנו מפעילין את האונה השמאלית המחשבת ואילו הלילה הזה אנו עוברים בצינור השני של הנפש וקולטים את התורה באונה הימנית האינטואיטיבית .
הלילה הזה הוא "רינה של תורה" שלה אימפקט אמוציונאלי רב . הלילה שבו הופכים את התורות לא רק לתפילות את בעיקר לשמחות .
הקריאה הקולית בנעימה ובחבורה[ר17] מכלילה בערבות את בניה המשתפים עצמם זה בזה אף במאכל ובמשתה. הללו משתעשעים בפניני התורה ביצוגיה השונים "מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ומדרשות ותורות סתרים " שהוא שעשוע אהבה המכין את קבלת התורה והביאה בברית האיחוד . איחוד הקב"ה וכנסת ישראל באמצעות הדבק התורתי הזה נעשה על ידי השושבינין בני העלייה שבאו בסוד השם . הם בנשמתם המשמשת את תמצית כנסת ישראל הכינו והתקינו את המצע עליו מתרחש האיחוד המיסטי . קבלת תורה מתוך זהות ואינטימיות ולא מתוך כפיית הר כחופה [ר18] .
התיקון הזה לא פלא הוא שהוא מיוחד ללילה הזה שאינו כשאר הלילות . לא פלא שמתרחשים בו פלאות לאותם אנשי פלא כדוגמת ר' יוסף קארו .
. ר' ישעיה הלוי הורוויץ, השל"ה הקדוש , לאחר שעלה לארץ-ישראל, מביא בספרו "שני לוחות הברית" במסכת שבועות את מכתבו של ר' שלמה אלקבץ המתאר את ר' יוסף קארו בליל חג השבועות עוד קודם עלותו לארץ-ישראל וכך היה הדבר :
"דעו לכם כי הסכמנו, הרב החסיד (ר' יוסף קארו), נר"ו (=נטריה רחמנא ופרקיה), ואני עבדו ועבדיכם מהחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו. ותודה לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע, רק אשר תשמעו ותחי נפשיכם. וזהו הסדר שתיקנתי וסדרתי בלילה ההוא: ראשונה תורה... (נביאים... כתובים)... וכל זה באימה ביראה בניגון בטעם לא יאומן כי יסופר. ואחר כך למדנו משנה כל סדר זרעים, ואחר כך למדנו על דרך האמת (=קבלה)."
אז הנה ר' יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך" מחבר את חבורתו לארוג
עדיי הכלה כסדר התיקון. והנה עם התעלותה של הנשמה מרוב דבקות מתחוללת טראנספורמציה אישיותית ברוחו של הרב קארו.
" ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו, קול גדול בחיתוך אותיות... והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו, ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא. והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר: שמעו ידידי... כי אתם מבני עליה... ומלאכים שתקו, ושרפים דממו, והחיות עמדו, וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם, והנני המשנה...
ואשריכם ואשרי יולדתיכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידיכם נתעלתי הלילה הזה... לכן בני התחזקו ואמצו... לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים ועל (צריך להיות: ואל) תפסיקו הלימוד כי חוט של חסד משוך עליכם, ותורתכם ערבה לפני הקב"ה.
לכן עמדו בני ידידי על רגליכם והעלוני ואמרו בקול רם כיום הכפורים 'ברוך שם כבוד' כו' (מלכותו לעולם ועד)'. ועמדנו על רגלינו... ועלו לארץ ישראל... את כל הדברים האלה דבר אלינו ושמעה אזנינו ורבות כהנה וכהנה... וכלנו געינו בבכיה מרוב השמחה...
ואז נתחזקנו עד אור הבקר ולא פסק גירסא מפומנא בגילה וברעדה.."
ר' שלמה אלקבץ מחבר "לכה דודי לקראת כלה " הולך ומתאר החוויה המיסטית לה זכה ר' יוסף קארו, ושבעקבותיה הלוך הלכו ועלו לארץ ישראל.
והדברים מרעישים כקולות וברקים. הנה ניתנה תורה ואכן גם נתקבלה בסיני שבנשמה.
ומאירוע מכונן זה נתפשט מנהג התיקון בגרסה הקבלית – מיסטית ובמעגלים צנטרפטאליים מתרחבים הלכו ונתכנסו לתוכו קהילות חסידים וגם אי אלו ליטאים ובהרבה מקהלות הספרדים .
אז נכון עדיין ה"זוהר" נקרא ואינו מובן אבל לא המובן כאן העיקר אלא המעשה הקולי. כמו שיר אהבה, כמו הקדיש "יהא שמיה רבה" שהשפה הזרה עוד מוסיפה לגעגוע, לכמיהה ולהשגבה . לפחות כמו הפיוט "אקדמות" שזכה למעמד של כבוד בקריאתו בפתח עשרת הדיברות ואף הוא, הארמית רק הוסיפה לזוהרו ולשיגובו. כמו החוקים שטעמן לא ניכר ואעפי"כ כבודם נשמר יותר ממצוות מוסברות שהגיונן מלבר . ולא אמרנו כי יש מניעה לראש הכנסת לבאר[ר19] אי אלו מאמרות על מנת לסבר את שמע הקולות .
אז איפה אתם בתיקון? ב"יביע אומר" או ב"יחווה דעת " ? או שמא גם וגם ?
[ר1]שו"ת יחווה דעת חלק ג', סימן לב
[ר2].
.ישנם סדרים שונים ואולם עפי"ר כך הוא הסדר תנ"ך: מכל פרשה ג' פסוקים ראשונים ואחרונים ובעניין שקשור לחג השבועות קוראים את כל העניין (בריאת העולם, יציאת מצרים, עשרת הדיברות, קרבנות החג ועוד). משנה: קוראים משנה ראשונה ואחרונה מכל מסכת. יש הנוהגים שלא ללמוד משנה בליל שבועות (בן איש חי ). ספר יצירה: קוראים משנה ראשונה ואחרונה. זוהר: קוראים קטע מהזוהר פרשת אמור. תרי"ג מצוות: לפי ספר החינוך אדרא רבא קדישא: העוסק ברבי שמעון בר יוחאי וחבריו. שיר השירים: שטר תנאים, שטר אירוסין וכתובה: יש הקוראים מה שכתב רבי ישראל נג'ארה על הקשר בין עם ישראל לה'.
.ישנם סדרים שונים ואולם עפי"ר כך הוא הסדר תנ"ך: מכל פרשה ג' פסוקים ראשונים ואחרונים ובעניין שקשור לחג השבועות קוראים את כל העניין (בריאת העולם, יציאת מצרים, עשרת הדיברות, קרבנות החג ועוד). משנה: קוראים משנה ראשונה ואחרונה מכל מסכת. יש הנוהגים שלא ללמוד משנה בליל שבועות (בן איש חי ). ספר יצירה: קוראים משנה ראשונה ואחרונה. זוהר: קוראים קטע מהזוהר פרשת אמור. תרי"ג מצוות: לפי ספר החינוך אדרא רבא קדישא: העוסק ברבי שמעון בר יוחאי וחבריו. שיר השירים: שטר תנאים, שטר אירוסין וכתובה: יש הקוראים מה שכתב רבי ישראל נג'ארה על הקשר בין עם ישראל לה'.
[ר3]מבואר בספרים ראשי תיבות של תיקון ליל שבועות הוא תערוך לפני שולחן
[ר4]. אומרים בחג השבועות "זמן מתן תורתנו", (שולחן ערוך תצד סע' א). אף על פי שבתורה הוזכר בו רק ענין ה"מנחה החדשה", כיוון שכך זימן הקב"ה שבו ביום קיבלנו את התורה (מהראנ"ח פ' אמור קכז. שו"ת הריב"ש סי' צו. מחזיק ברכה תצד. מג"א שם. פר"ח שם ס"ק א).
[ר5]אורח-חיים, סימן תצד
[ר6](חי במאה השבע-עשרה)
[ר7]או"ח סימן תרצד
[ר8]א, יא סימן נו)
[ר9]חוק יעקב סי' תרצד
[ר10]טו. לימוד נשים - נשים אינן חייבות בתיקון ליל שבועות, ואם הן באות ולומדות תנ"ך וכד' תבוא עליהן ברכה (שו"ת רב פעלים א, או"ח סוד ישרים, סי' ט). " ועוד ילמדנו, אם ראוי לנשים ללמוד סדר הלימוד של ליל חג השבועות, וליל הו"ר (=הושענא רבא) הנדפס בקראי מועד, או לאו" (שו"ת רב פעלים חלק א - סוד ישרים סימן ט).
ועל שאלה הג' בעניין לימוד ליל חג השבועות וליל הושענא רבא, הנה המנהג פה בביתינו, שהנשים אין אומרות הלימוד של ליל חג השבועות והם ישנות, אך בליל הושענא רבא הן נעורות ולומדות משנה תורה ותהלים, והתפילות של כורתי ברית, כי אנחנו יושבים ולומדים בתוך הסוכה שבחצר, והן יושבות למעלה באכסדרה אשר עומדת לפני הסוכה, ולומדות עמנו בפ"ע (=בפני עצמן). ונ"ל בס"ד (=ונראה לי בסיעתא דשמיא), הלימוד של ליל חג השבועות לא יאות אלא לזכרים
[ר11]על פי אחת הדעות בחז"ל עץ הדעת היה חיטה.
[ר12]"סדר תיקון ליל שבועות" תוקן על ידי רבי שלמה אלקבץ ורבי יוסף קארו במאה ה-16, ונחתם על ידי השל"ה הקדוש במאה ה-17.
[ר13]בסוף מסכת תענית
[ר14]מגדולי המקובלים במאה ה-13
[ר15]"אמר רבי יוחנן: פליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן. חד אמר: "סיני עדיף", וחד אמר: "עוקר הרים עדיף". רב יוסף - סיני. רבה - עוקר הרים. שלחו לתמן, "איזה מהם קודם?". שלחו להו: "סיני עדיף, דאמר מר הכול צריכין למרי חטיא, ואפילו הכי לא קביל רב יוסף עליה"."
תלמוד בבלי, מסכת הוריות פרק ג', דף יד, א' גמרא, וגם במסכת ברכות פרק ט', בצורה דומה.
[ר16]שמות כד פס' יח
[ר18]ע"פ הדרש (מדרש תנחומא נח סי' ג) אמרו ישראל "נעשה ונשמע" על תורה שבכתב, והוכרחו לקבל תורה שבעל-פה על ידי כפית הר כגיגית. ועיקר זמן לימוד תורה שבעל-פה הוא בלילה שהרי בכל לילות החול אין לומדים תורה שבכתב כלל. ומכיוון שאנו רוצים לקבל ביתר תוקף את התורה שבעל-פה ביום מתן תורה, אנו לומדים בעיקר בלילה שהוא זמן לימוד תורה שבעל-פה.
[ר19]מותר להפסיק בין ענין לענין בדברי התעוררות ומוסר לעורר את הלבבות ליראת ה'. ומה טוב ומה נעים שלא לדבר בלילה הזה אלא בלשון הקודש (השל"ה הקדוש מסכת שבועות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה