השואה והשפעתה על תפיסתו המשיחית של הרממ"ש. /ראובן הכהן אוריה

   השואה  והשפעתה על תפיסתו המשיחית של הרממ"ש.            /ראובן הכהן אוריה 

  אתגר השואה

השואה  ומוראותיה   עיצבו את השקפתו המשיחית של הרממ"ש. השפעתה  הכשירה  אותו , את התקופה  ואת ה"דור" לתהליך  המשיחי. יתירה מכך השפעותיה  אפשרו  את  צביונו המיוחד של התהליך ואת פרשנותו הרדיקלית  של הרממ"ש לרעיון הפנתאיסטי (אלוכוליות -אלוקות מלאת כל)- " דירה בתחתונים"   כמימוש בשורתו המשיחית של הבעש"ט " לכשיפוצו מעיינותך חוצה "^.

הרממ"ש  חווה את אימי השואה. היא פגעה במשפחתו . הוא איבד בכבשניה את אחיו יהודה ליב , את בני הזוג הורנשטיין - אחות אשתו(שיינה) וגיסו (מנדל) .  חמיו הריי"ץ ובני משפחתו נצלו באורח פלא . בעזרת נציגי השלטון   האמריקאי ובאמצעות שיחוד קצין נאצי בעת  מנוסתם מציפורני הטורף הנאצי .                                                                                                                    בתקופת המלחמה היה הרממ"ש בצרפת  ומשם היגר לארה"ב .  בעוד מ' פרידמן וש' היילמן תוהים ותמהים על כך שבתקופה זו של המלחמה לא היה הרממ"ש פעיל בהצלת יהודים , בהנהגתם , בתמיכה ובעידוד נוכח מה שאירע  הרי שבהגיוגרפיה החבדי"ת  הריהו מתואר כמי שפעל בדיוק במתווה זה .

על רקע  תמיהתם מבקשים הם להצביע על תהליכים פנימיים של אשמה , ייסורי מצפון  וקשיים תיאולוגיים שליוו את הרממ"ש בתהליך הבשלתו לקראת הנהגה ציבורית- משיחית  .

"יהדות אירופה , רובה ככולה נרצחה ועלתה באש המשרפות , יהודי ברית המועצות אלה שנותרו לפליטה , נכחדו מאחורי מסך הברזל ונראו כאבודים לעם היהודי וליהדות . היהודים בארץ ישראל נקלעו למאבק עם הבריטים שהתאמצו להשאירם כמיעוט בארץ. ואילו הוא ישב לבטח בניו יורק . קשה להניח שהמצב לא עורר בו תהיות דתיות עמוקות ומידה רבה של מבוכה . האם חש עתה רגש של אשמה על כך שהוא לא נראה ולא נשמע בשום מקום , בעת שאחרים פעלו נגד הנאצים והסובייטים ולמען שרידי העם היהודי ? האם נגעו ללבו היעדרו מן המערכה על ירושלים או אי נוכחותו בישראל עם אחיו? האם תהה מדוע נספו עמיתו ללימודים ודודנו מנדל הורנשטיין ואשתו שיינה (בת הריי"ץ וחתנה )ואילו הוא ומוסיה היו בטוחים באמריקה?......קשה להניח שכל ההתפתחויות הטרגיות האלה לא הטביעו בו רושם עמוק . מה הייתה משמעות הישרדותו ?

 כמו רבים מחסידיו של הרבי (ריי"ץ ) לא  היה מנדל יכול להתכחש למצבו הטרגי של העם היהודי , לאימי השואה ולמה שמשתמע ממנה באשר ליחסים שבין הקב"ה לעם היהודי שבו בחר , ולהבטחות הגאולה שרבי יוסף יצחק השמיע בלהט רב לפני המלחמה ועוד יותר בשעת המלחמה .".

וכאן מעלים א' פרידמן וש' היילמן הצעתם באשר לתמורה הפנימית שעבר הרממ"ש עקב כך :  

.." ככל הנראה השואה ותחושות האשמה שבאו בהכרח בעקבותיה , כמו גם רצון נפשי עמוק לעצב את חסידות  חב"ד בהתאם לתנאים החדשים בעולם המערבי יצרו אצלו דחף להתגבר על מעצוריו. "  וליצור הנהגה משיחית הטעונה בפרשנות מהפכנית  ורדיקלית  לסיסמתו  - בשורתו של הבעש"ט "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה ". זאת , כמענה לרגשות האשמה מחד וכתגובה למצב החצר החב"דית שלאחר השואה בתוככי ארה"ב המתבוללת .

השערה-פרשנית פסיכולוגית זו הצריכה עוד ביסוס, חסרה היא אף את הטיעון הרעיוני ההגותי המעלה את התביעה המשיחית מתוככי המשנה החבד"ית .

דעות רבנים חרדים ביחס לשואה

לשם בחינה השפעת השואה על תפיסתו של הרממ"ש את עצמו ואת משיחיותו נזדקק לתגובותיו הרעיוניות הגלויות  למקומה ההיסטורי והדתי של השואה .  ייחודה של גישתו יחודד לאור בחינת דעותיהם של רבנים –מנהיגים חרדיים בני תקופתו עימם התפלמס . אלה הלא היו בעלי עמדות אנטי ציוניות ואנטי ליברליות כמותו. בתוך כך  יש לתהות  על התפנית שביצע מעמדת קודמו , חמיו הנערץ , האדמו"ר השישי  שטען "כל הצרות הן מעשה אלוהים בגין התנהגותנו הרעה ".   או אז שמא נעמוד במקצת על    עמדתו המקורית ביחס לשואה ושמא תוסבר בכך יצירתו של עידן משיחי שהוא מחוללו ומובילו .

  שאלת השואה מחדדת את בעיית הרוע בעיני האדם הדתי והיא פורשת לתהום שנפערת תחתיו  לפחות ארבע אופציות לפשר ולהכרעה. א. אלוקים הטוב  והמוסרי חולל זאת כתוצאה וכתגובה צודקת למעשי בנ"א (הסתר פנים הוא סוג של תגובה עקיפה ) . ב. אלוקים הוא טוב אבל לא יכול היה למנוע זאת בשל מגבלות מובנות שהטיל על עצמו בניהול עולמו. ג. אלוקים אינו  מנהל את עולמו בהכרח בהגינות ואין לו בהכרח עניין במניעת סבל אנושי בלתי מוצדק. אלוהותו היא מעבר לטוב ולרוע. ד. אלוקים אינו שולט בגורל בנ"א או משום אדישותו לעניין המוסרי  או משום אי יכולתו.

בקירוב ראשוני נראה כי  שלוש התשובות הראשונות מותירות את המאמין בתחום דת ההתגלות  . רק לשתיים מהן השנייה והשלישית אפשרית השתיקה כתגובה לעולם שבו אלוקים מתקיים לצד הרוע הקיים. משתיהן   רק באפשרות השנייה האל הוא גם טוב במובן האנושי.   

 באופן לא מפתיע, הכיוון הכללי שהנחה את מרבית הרבנים החרדים  היה המודל הראשון: חיפוש העוון הכלל-יהודי שהוביל  את  הא-ל  לגזירת ה'שואה' על עמו . העונש שניתך  על העם היהודי  בתופת השואה הולם במדוייק את חטאיו המצטברים .

בהצבעה על החטאים נחלקו המחנות בסיבת ההשמדה. מי בהשכלה ובחילון , מי בהתבוללות , מי בציונות  ומי באי ציונות .

הרב אלחנן וסרמן שבעצמו נספה בשואה בחר בויתור על התורה לטובת תחליפים "גואלים " כסוציאליזם ולאומיות ציונית .וכך  כתב  בחיבורו "עקבתא דמשיחא" :

"בימינו אלה בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות: הסוציאליזם והנאציונליזם. את תורת הנאציונליזם החדש אפשר להגדיר בקיצור נמרץ: 'נהיה ככל הגויים'. אין דורשים מיהודי אלא את ההרגשה הלאומית. השוקל את השקל והמזמר את' התקווה' פטור מכל מצוות שבתורה. ברור כי שיטה זו נחשבת כעבודה זרה לפי דעת תורה. קרה מעשה נסים, בשמים הרכיבו את שתי העבודות הזרות הללו לאחת: נאציונל-סוציאליזם. יצרו מהן מטה זעם איום החובל ביהודים בחמת רצח  בכל קצוות הארץ. הטומאות להן סגדנו הן המכות בנו . 'תייסרך רעתך' ".
החרה החזיק אחריו מנהיג הפלג הליטאי  הרב אלעזר מנחם מן שך, בר הפלוגתא של הרממ"ש, שהתבטא בנאום בשנת תשנ"א וראה בהשכלה את מרכז כובד החטא:

" ברצוני להציב שאלה, מחשבה שמנקרת אצלי הרבה שנים, הייתה שואה לפני עשרות שנים, בשואה זו הושמדו ששה מליון יהודים… השאלה הניצבת לפנינו עם כל הכאב על אבדן ששה מליון מאחינו ב"י. אין משפחה שלא סבלה מהשואה… כולם סימן קי עמ' קכג, וראה בהקדמה עמ' ו-ז וכן בסי' קלה (עמ' קמ) וזהו הקו המנחה והטיעון העיקרי של הספר :.....נפגעו מהשואה הנוראה שנגזרה על עמנו, הלא דבר הוא… מדוע זה קרה, וכי ח"ו הקב"ה נוהג באכזריות הרי הוא מלך חנון ורחום, מה זאת עשה ד' לנו הלא דבר הוא… האם יש בכוחו של בשר ודם פרא אדם כהיטלר ימ"ש להשמיד ששה מליון יהודים? אם אנו סבורים כך, לוקים אנו באמונה בהשגחת בורא העולם על ברואיו.  אני שואל, איך וכיצד צריך יהודי לחשוב לנוכח שואה נוראה כזו? בוודאי שיש חשבון לכל זה... ברור הוא שהתשובה ברורה עד למאוד: הקב"ה ניהל חשבון אחד לאחד, חשבון ארוך המתנהל על פני מאות בשנים, עד שהצטבר לחשבון של ששה מיליון.. "...התאסף לחשבון ארוך עד שנתמלאה הסאה, עד שהגיע רגע לתשלום החשבון שמוכרח היה להיות שואה. כך יהודי צריך להאמין אם אינו מאמין כך, הרי הוא כופר בעיקר!". ואם לא נקבל את זה כעונש הרי כאילו שאנו לא מאמינים בקב"ה ח"ו. :"   ...ההשכלה הכתה ללא רחם בבחורי ישראל, עד שנתמלאה הסאה"... הכלל הידוע, היכן שהיהודים התקרבו לתרבות האירופאית בארצות החופשיות, ובמקום שהתקרבו להשכלה, שם גברה אנטישמיות. באסיה לא הייתה אנטישמיות משום שהיהודים שם היו רחוקים מהשכלה ותרבות חופשית "

הנאצים היו אם כן רק המוציאים לפועל, וה"השגחה העליונה" - בצדק ובדין כביכול - מזמנת לנו כעונש קולקטיבי, שואה בכל פעם "שנתמלאה הסאה", בה מובלים קהילות חסידים על רבניהם, תינוקות בית רבן ויהודים ישרי דרך, כצאן לטבח, אל תאי הגזים...

 הרבי מסאטמר, הרב יואל טייטלבוים בספרו "ויואל משה", נועץ את האשמה בציונות כתנועת מרידה שעברה  על 'שלוש  השבועות'  האוסרות על היהודים אקטיביזם פוליטי וצבאי לשם שיבה לארצם וכינון מדינה ריבונית בה.  'שבועות' אלה מבקשות להותיר את מצב הגלות  מבלי שינוי עד עת פקידה ניסית ע"י ה' ומשיחו. וכך כתב הרבי מסאטמר:

"והנה מלפנים בישראל בכל הדורות, כשהגיעה עת צרה ליעקב חקרו ודרשו מה זה ועל מה זה? איזה עוון גרם להביא לידי כך? ועכשיו בדורנו זה, אין צריכין לחפש ולבקש במטמונים את העוון שהביא עלינו את הצרה הזאת, כי הוא גלוי ומפורש בדברי חז"ל, שהגידו לנו זאת בפירוש שלמדו שעל-ידי העבירה על השבועות שלא לעלות בחומה ושלא ידחקו את הקץ 'אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה'. ובעוונותינו הרבים כן היה. המינים והאפיקורסים עשו כל מיני השתדלות לעבור על השבועות הללו, לעלות בחומה וליקח מעצמם ממשלה וחירות הקודם הזמן, שזהו דחיקת הקץ והמשיכו (משכו) לבות רוב בני ישראל לרעיון הטמא הזה".

העובדה שמוראות השואה התרחשו באירופה ושבני עדות המזרח, ברובם המכריע, ניצלו ממנה, התאימה להוגים ולדרשנים חרדיים רבים, שהסבירו כי הספרדים ניצלו כיוון שאצלם משקל תנועת ההשכלה והחילוניות היה נמוך לאין ערוך..

 גם מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, נדרש לפשר השואה וזה הרכיב על חטאי הדור ההוא גלגולי חטאים משנים קדמוניות .  "ששת המיליונים שנהרגו בשואה הם גלגול נשמות של אנשים שחטאו בגלגול הקודם". ועוד הוסיף כי העובדה שיהודים לפני השואה היו "בלי תורה, בלי מצוות, הלכו התערבו עם הגויים, למדו שפה שלהם" גרמה להתרחשות השואה, שכן במעשיהם הם עוררו את כעסו של האל. "המעשים האלה שהיו עושים זה הביא גביית חרון אף של הקב"ה, הביא כל מה שנעשה לנו". הוא האשים את היהודים החילונים והמתבוללים ש"עזבו את התורה, עזבו את הדת", בכך שבגללם נספו בשואה גם יהודים "צדיקים".

. יש שמצאו תשובה בתיאוריית "הסתר הפנים", שעל-פיה בתקופת השואה אלוהים, במכוון, הסתיר את עצמו ואת התערבותו והשגחתו בעולם. זאת בהסתמך על פסוקי הנבואה האלוהית מספר "דברים" אשר מזהירים כי כשעם ישראל יימשך אחרי "אלוהי נכר" אזי "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם. . . ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ".

הריי"ץ  ראה בקטסטרופת השואה את תום הגלות ותחילת צמיחת המודל המשיחי הקטסטרופלי. בכך העניק תאוצה למימוש קרוב של המשיחיות למה שהחל בו אביו הרש"ב  האדמור החמישי[1].  כך התבטא : "צרות ישראל הגיעו עכשיו למדרגה איומה ונוראה . עם ישראל עבר עליו עכשיו חבלי משיח ....אכן הגיעו הימים של גאולת ישראל לאלתר , הנה היא התשובה האמיתית היחידה על חורבן העולם ועל כל הצרות שבאו על ישראל ... היו נכונים לגאולה בקרוב בימנו... הגואל צדק הוא כבר אחר כתלינו  והעת להתכונן לקבל את פניו כבר קצרה מאוד".

על אף שנראה מדבריו כאילו פשר השואה אינו בחטאי העבר אלא "התמוטטות העולם לקראת גאולת העתיד " מצאנו לא מעט ביטויים המכלילים אותו בקבוצת המקטרגים ומצדיקי הדין . "יהודים נתקו עצמם מתורה ומצוות וחשבו להיות עם עצמאי תחת היותם עם ה' זה מה שהיא עליהם את גזירת ההמנים.  יתירה מכך הריי"צ אף בחר לעשות שימוש באיום חוזר להישנות השואה בקרב יהודי ארה"ב – ארץ מבטחיו בשל תהליכי החילון וההתבוללות בארץ זו.

מכיוון שרק התשובה יכולה להציל מכליה ומחורבן יש לפעול במסירות נפש. לצאת ל'רחוב' ולהחזיר בתשובה ובכלל זה להניח תפילין ליהודים  ולשכנעם לקיים מצוות . רק עם התשובה תבוא הגאולה . רק "כתוצאה ממהלך חינוכי רוחני מעמיק ונרחב , שיתמודד עם האתגרים החומריים והרוחניים של הארציות הבהמית השפלה ביותר בזמננו יווצר מגע מחודש בין יהודים שנותקו מן התורה והתנכרו לה לבין אורח חיים של קיום מצוות . חינוך זה יעורר בהם את עצמיותם היהודית ע"י גילוי המאור הפנימי והאמיתי . אז ורק אז ילמדו כראוי את לקחיו של העונש הנורא , אז ורק אז יילמדו את לקחיו של מסירות הנפש הגדולה של שלומי אמוני ישראל, התשובה תהיה שלימה והגאולה השלימה בוא תבוא".

הריי"ץ חזה בפריחת המחודשת של החצר החב"דית ואת התרחבות תנועת התשובה "מחנה ישראל" שיצר. זו אף התעצמה שבעתיים בימי יורשו הרממ"ש. מ"מ עובדה היא כי השואה לא יצרה תהליך של תשובה לאומית וכללית  בעם ישראל. הלקח הדתי הזה לא נלמד ולא יושם  לא בארה"ב ובאירופה ולא בארץ ישראל . אדרבא , ה"משיחיות" הציונית בדמות  הקמת מדינת ישראל  והתחזקותה , קיבוץ הגלויות לתוכה קיבלה את  צידוקה ותנופתה גם כתוצאה מלקחי השואה מה שעמד בסתירה לניתוחיו ולחזונו של הריי"ץ..

על רקע הדברים הללו הגם שהרממ"ש המשיך במימוש חזונו של הריי"ץ,  הריהו מהלך בדרך  אחרת הן בהטעמת    ה'השואה' והן בלקחיה.

 תגובת הרממ"ש לשואה

ראשית, בתקופה מוקדמת ,   קובע הרממ"ש כי אלוהים "הוא מרומם ומתנשא עד שאין ביכולת נברא להבין את ההיגיון שבמשפטיו". התבוננות האנושית במעשי האל דומה להתבוננותו של הדיוט במעשי רופא מנתח.
"עם כל הכאב האיום שבטרגדיה הזאת ברור ש'אין רע יורד מלמעלה', ובתוך הרע והסבל של הצרות טמון טוב רוחני ונשגב. אף על פי שאין שכל אנוש משיגו, קיים הוא בכל תוקפו. הנה כך קיימת גם אפשרות ששואה פיזית תהיה טובה רוחנית, משום שתחומי הגוף והנפש אינם בהכרח מקבילים".

מה הוא אותו "טוב רוחני ונשגב"? זאת לא כתב שהרי "אין שכל אנושי משיגו". נראה כי הרממ"ש מנסה להוציא את השואה מתחום השיפוט האנושי ויחד עם זאת להותיר את טובו של האל במקומו כבדגם השני שלעיל.  עוד הסביר:

"אדרבה, תיתכן אפשרות שפגיעה פיזית בגוף תהיה טובה וישועה רוחנית. תאר לעצמך אדם הנקלע לבית-החולים ונכנס לחדר ניתוחים. לפניו מתגלית תמונה מחרידה: אדם כפות שוכב על שולחן הניתוחים ומסביבו כעשרה אנשים רעולי פנים, בידיהם סכינים ומתכוננים הם לקטוע אחד מאבריו. אם ידיעותיו של אורח זה ברפואה, ובכל הקשור בנושא זה, הן אפסיות, הרי אדם זה בטוח כי הוא עד לתופעה קניבלית, וכל זאת משום שאינו מבין כלל ברפואה ואינו יודע את מצבו של החולה בעבר, בהווה ובעתיד.
"לו ידע שאותו איבר העומד לקטיעה פועל ללא תקנה ומסכן את חיי החולה וכדי להציל את חייו חייבים הרופאים, ובראשם הפרופסור, לנתח ולקטוע את האיבר הנגוע – כי אז לא היה זועק. וכמשל, כך הנמשל: הקב"ה, כאותו פרופסור, מנתח, יודע את אשר לפניו ורוצה בטובתן של ישראל, הרי ברור שכל מה שעשה לטובה עשה".

אם כן  יש בעמדתו העקרונית צידוק הדין . אלא, שאין היא נשקלת בחשבון הצר של עוונות . היא נשקלת בתוך תהליכים היסטוריים – כלל עולמיים ושמא קוסמיים שלכאורה רק הקב"ה יודע את פשרה ותכליתה .  השואה על אף כל נוראותה היא פעולת אל (כואבת ככל שתהיה)!. זו נעשית לטובה כחלק מתהליך רחב יותר שאיננו מבינים אותו כעת אבל מוכרחים אנו להניח את טוב האל כבסיס תפיסתנו כי  "אין רע יורד מלמעלה ". אף שעדיין מתקיים בעמדה זו מרכיב חינוכי-תכליתי שהיא ה"ישועה הרוחנית" ואולם, זו אינה תוצאה של מעשינו.    עמדה זו הולמת בהיבט מסוים את דעת הרב והמנהיג הציוני-דתי  צבי יהודה הכהן קוק. לדעת הרצי"ה השואה היא אכן "ניתוח" שהאלוקים ערך.  וזאת יודע הרצי"ה בניגוד לרממ"ש לפרש . המטרה עקירת העם היהודי מגלותו ולשם הקמת מדינתו בארצו. ואולם עדיין אפשר להקשות על הרממ"ש האם לא היה באפשר ביכולת האלוקית להביא לאותה טובה רוחנית ללא הטחת עוללים למשרפות ? האם עצם מושג ה'ניתוח 'לא מלמד על ריקבונו- חטאו של האיבר המנותח?  משמע חזרנו למודל א' שלעיל.

בשל כך  נראה כי הרממ"ש אינו מסתפק בתשובה המוקדמת הנ"ל  ולא בכך ממוצה תרומתו שהתפתחה עם השנים. 

"ובהקדמה – שבגלות האחרון מדובר אודות סבלם של בנ"י בריבוי גזירות ושמדות לא רק בעבודת פרך , עבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברת' , אלא בנוגע לעניינים של נפשות .... ועד לה'מכה אשר לא כתובה בתורה' שהייתה בדורינו זה שהשמידו .... מסלתה ומשמנה כו' , ע"י מיתות שונות ומשונות באופנים שאינם בגדר האנושיות בכלל. וברור שאין זה מצד תוקף כוחם ועוצם ידם של הגויים , שהרי אין בכוחו של הגוי לשלוט על יהודי , וגם כאשר יתקבצו כו"כ גויים מאה או אלף , ועד לכל הגויים שבכל העולם , לא יוכלו לישלוט .... לא רק על מניין מבני ישראל , אלא אפילו על נפש אחת מישראל שהיא 'עולם מלא' , מצד נשמתו שהיא 'חלק אלוקה ממעל ממש ,, חלק מעצמותו ומהותו ית' .......הרי ברור שהגויים אין להם שום שליטה עליו – אלא הסיבה לכל הגזירות והשמדות כו ' היא – מפני שהקב"ה עשה זאת ,... כמ"ש 'כי צורם מכרם וה' הסגירם ' .....מטעם הידוע ליוצר בראשית... כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם שאין להצדיק את השי"ת יותר מדי.... ^"

חשוב לרממ"ש בתשי"ז לא לראות את  היטלר , צבאו ועמו כ"אשמים" העיקריים בשואה . כי אם את הקב"ה . לגויים אין בחירה חופשית שכן רצונם כפוף לרצונו הקונקרטי של האל "מפני שהקב"ה עשה זאת ". בהתבטאות זו  עולים דבריו בחלקם בקנה אחד עם דברי הרב שך ודומים להפליא . אלה אותן מילים אבל לא אותה שפה.  בעוד הרב שך רואה בבחירתם של ישראל את האשמה הרי שלפי הרממ"ש אין להצדיק את 'מעשה האלוקים' בשל חשבון עוונות.

 כמו שאמר בשנותיו האחרונות בתגובה לדברי הרב ש"ך בתשנ"א :

: "ישנם ענינים בלתי רצויים שאינם באים בתור עונש על עונות, כי אם מפני שכך גזר הקב"ה, ללא טעם והסברה כלל בשכל וחכמת התורה. ובלשון חז"ל (בנוגע להריגתו של ר' עקיבא…) "שתוק כך עלה במחשבה לפני", "גזירה היא מלפני"… שאין זה בגלל עונות אלא שכך גזר הקב"ה.
ובנדו"ד: השמדת ששה מליון יהודים באכזריות הכי גדולה ונוראה – שואה איומה שלא היתה (ולא תהיה ר"ל) דוגמתה במשך כל הדורות – לא הייתה יכולה להיות בתור עונש (ההדגשות במקור) על עונות, שכן אפילו השטן עצמו לא יוכל למצוא חשבון עונות בדור ההוא שיש בו כדי להצדיק ח"ו עונש חמור כזה!…
ומושלל מלהשתמש בשואה בתור הפחדה בנוגע לעונש על עונות, ובפרט בנוגע לדורנו זה, "אוד מוצל מאש", שארית הפליטה הנוראה… ובודאי שדברי שטנה אלה לא יעשו שום רושם כלל....  אין לנו שום הסבר וביאור על פי חכמת התורה כלל וכלל על השואה !" זוהי גזירה מטעם הידוע לו ועל כגון זה  ראוי לומר: שתוק  " !

במובן מה דווקא עמדת הרממ"ש חסרת הפשר קשה לעמדה הדתית מזו של הרב שך . שכן בעמדה החינוכית יש איצטלא של פשר וביטוי לסוג של צדק בדמות 'החטא ועונשו'. לדעת הרממ"ש יש רוע נוראי שלא נודע כמותו  שלא הגויים ולא ישראל בבחירותיהם הביאוהו וגרמוהו ואף לא היו ראויים לו בכל קטגוריה תורנית או מוסרית !– רק האל הטוב מסוגל לכך ועשה כך שכן בכך הוא מבטא את טובו הבלתי נתפס משום בחינה שהיא!
כיצד נבין זאת ? שמא אפשר להציע כי  הרב ש"ך ששפתו "מתנגדית" – מיתית –טרנסצדנטית רואה בשואה   עונש על עוונתיהם של ישראל, ומי שאיננו מאמין בכך הוא כופר בהשגחת האל הצודקת , לעומת זאת סובר הרממ"ש  ששפתו חסידית-אימננטית – פנתאיסטית שדברים אלו הינם דברי שיטנה, וישנם יסורים שהינם תוצאת הרצון האלוקי הלא מובן.

"אדרבה, כל אלה שנהרגו בשואה הם "קדושים", כיוון שנהרגו על קדושת ה' בגלל היותם יהודים וה' יקום דמם,.. ועד כדי כך גדלה מעלתם (של הקדושים) – אפילו לולא עבודתם בקיום התורה והמצוות – עד שרבותינו מעידים עליהם ש"אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם".

השואה  יוצאת דופן בממדיה הזוועתיים מכל מה שאירע בתולדות עם ישראל בפרט וההיסטוריה האנושית בכלל. היא אפילו אינה  התגלות הרוע  השטני. ייחודה זה מסיר כל הצדקה מכל סוג המוכר לנו ובשל כך  הוא הופך את כל מושמדיה ל"קדושים" ללא כל תלות בקטגוריות תיוג קודמות .             על כן  "צידוק הדין והאל " של הרב שך והשימוש שהוא עושה בם הם:

 "היפך האמת, היפך כבודו של הקב"ה והיפך כבודן של ישראל".                  היפך האמת- כי באמת לא ניתן להסביר בשכל האנושי את השואה, וכי אין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות ומתן ענשן של עבירות, ...  

. היפך כבודו של הקב"ה- כי כאשר מצטייר אלוקים כמלך רגזן שיושב וסופר את העוונות וממתין להיפרע אינו מכבודו של ה', כי ה' הוא "אל רחום וחנון" והוא "אב הרחמים", ומגמתו היא להרבות שמחה ולא עצב, וגם כאשר הוא מחליט להעניש אדם מסוים, אין זו נקמה, אלא לטובת האדם, כדי לנקותו ולטהרו, ואדרבה, הוא אפילו מצטער מזה.

היפך כבודן של ישראל- מפני שלא ניתן לומר כי השואה היא עונש על ההשכלה, מכיוון ש"ישראל אע"פ שחטא - ישראל הוא" (סנהדרין מד.) ו"בין כך ובין כך קרויים בנים" (קידושין לו.). 

 תגובה ייחודית זו שעיקרה בהצהרה :"היפך האמת", "היפך כבודו של הקב"ה" ו"היפך כבודן של ישראל",  אינה מתריסה אך כלפי הנוקטים בגישה המסורתית הביקורתית . היא מפנה עורף גם לעמדתו של הריי"ץ חותנו וקודמו באדמו"רות.     הרממ"ש  בוודאי יודע כי הסברם של אלה הוא המבנה המסורתי לתגובה על ייסורים הבאים לשם פשפוש במעשים כפי שעשו חז"ל  אחר החורבן .על מה אם כן נשנעת נחרצות זו ? האם אך  סנגורייא  של אוהב ישראל ?.

מה שניתן לחלץ מתשובתו הן ההנחות הבאות :  

 א. האמת מורה כי השואה על עוצמת ממדיה היא אירוע חריג , חד פעמי וככזו אין התיאודיצאה שלה  יכולה לידון  בקטגוריות התורניות והחז"ליות הנ"ל.                  

 ב. האמת מורה כי מושג 'האלוקים' שאחר השואה אינו יכול להיתפס עוד באותן קטגוריות כמו לפני השואה . דימוי של  'אל זר ומנוכר(שלא לומר אכזר )' כפי שהשואה  מ"אלצתנו" לנקוט בתפיסת 'חשבון עוונות' – הוא דימוי בלתי אפשרי .

ג. האמת מורה כי התודעה העצמית העמישראלית כפי שהיא משתקפת בתודעת "חשבון העוונות" אינה יכולה להיתפס אחר השואה כמו שהיה לפניה. אין זה כבודן של ישראל . מפני שלישראל  יש שורש וחלק בעצמות האלוקית מה שמגדירם כ"בנים "ואינו מאפשר תודעת פיצול וניכור מסוג זה של "חשבון העוונות"  "... דנשמות ישראל מושרשים בעצמות , דבנים אתם לה' , דאף שהבן נעשה מציאות בפני עצמו , מכל מקום הוא מהות אחת עם האב , דמצד העצמות דווקא...."

ד. בשום אופן אין להוציא את האלוקים מתמונת העולם השואתית  לעבר "הסתר פנים " וכדו' . שכן הוא שחוללה  מסיבותיו הבלתי נתפסות ושעיקרון הטוב הכללי גובר על פני התמונה החלקית של השואה .

כיצד יש להבין את דבריו? האם אך להסתמך על הקביעה  שעלי להחיל את מושג הטוב על מה שנראה כהתגלמותו השטנית של הרוע וזאת בטענה כי איני מבין ולא אוכל להבין? האם די להסתפק במשוואה 'אלוקים שווה טוב' ולכן הכל טוב וזהו? אם טיפולו  החינוכי של האל פוגע בדימויו ה"טוב",    מה יש בטיפולו הרוחני ("טובה ויושעה רוחנית" שאינו מביא לאותה תוצאה ? מה עושה את הזוועה בשירות ה"ניתוח" חסר הפשר לטוב יותר מאשר בשירות  החינוכי-תגמולי? ובכלל מדוע לא שתק  הרממ"ש כמצוותו?

נדמה לי כי הבנת הדברים על רקע תפיסתו האימננטית תסייע בהבהרתם .

יא. 4    לקחי השואה לרממ"ש

השואה  תובעת לערוך מפנה דרמטי בדימוי האל גם כדי שלא יצטייר במינוחים ובדימויים שליליים, וגם כדי שתיאור זה לא יביא להתרחקות  ונטישה של הדת לאור הצטיירות זו (הפך הדימוי שגורמים  בעלי 'חשבון העוונות' ). השואה מיצתה באחת את תודעת האל הטרנסצדנטי –מיתי  המנהל עולמו בהשגחת גמול . זו ניתכה באחת  אל אין- אונות חסרת הפשר במאורע הקטסטרופאלי ששום מנגנון הסברי שהכרנוהו במערך המיתי – היסטורי   , אי אפשר לו ואסור לו להסביר . "אין זה כבודו".

   "תן דעתך " כותב א' רביצקי " אם המאמין דבק בתפישה טרנצדנטית של האל , הוא עשוי לדבר על "הסתר פנים " ו"ליקוי מאורות " קטסטרופלי , על האל שהתרחק לשעה מן העם , מן האדם , מן ההיסטוריה" . אל זה מצוי אף במרחב הקטגורי של תורת הגמול - 'חשבון עוונות'  . "אך אפשרות זו ננעלה בפני הפנתאיסט . אלוהיו אמור להימצא לו כאן ועכשיו בתוך המערכת הקוסמית וההיסטורית – ולא מחוצה לה . "

זו הסיבה להתעקשותו של הרממ"ש לנוכחות המתמדת של האלוקים בעולם 'השואתי.' . לא רק שאין הוא מסולק ממנה כ"בהסתר פנים", הוא נותר שם , רק הוא שם ! טובו של האל לא נגזר מהמעשה שנעשה אלא מהמהות האימננטית –פנתאיסטית של נוכחותו. דימוי האל האימננטי- יוצר אינטימיות חיובית  ,חמלה ושמחה,   אופטימיות וקירוב  "בין כך ובין כך  אתם קרויים בנים " .  בדימוי שכזה השואה מעומתת באופן אחר מאשר בתיאודיצאה המסורתית ואף זוכה להנהרה מתוך מאפייניה היא .

עפ"י הגיון הדברים האם  יהיה זה מופרך לזהות כי עבור הרמ"ש,   בשואה ניתן האות "השמימי" כי יש להמיר באופן רדיקלי וסופי את הדימוי האלוקי העולה מהתפיסה הטרנסצדנטית אל זו האימננטית פנתאיסטית , שעה שקודם השתמשו בהם בערבוביא ?האם זה הוא משמעות  "הניתוח" שבוצע  וזו תוצאתו העקיפה והמשתמעת של הטוב הרוחני? "טוב" שאינו נתפס ומוסבר בשפת חכמת התורה המיתית-טרנסצדנטית – "מיתנגדית " אלא, במונחי "אמיתת הימצאו" המתבארים בשפה הפנתאיסטית.

יתירה מכך . האם חשב כי במיצוי הגיון הדברים השואה לא רק שאינה יכולה להיתפרש במונחים אלה, אלא, עוד  אפשר והיא תוצר נסיבתי של הפרשנות הזו ? שכן פרשנות ב"חשבון עוונות" – מפני חטאנו גלינו מארצנו"  הותיר ומותיר את ישראל בגלותו כך שהוא מתגלגל מדחי אל דחי ואין הוא נגאל. האם התאשרה אמונתו כי עתה  לאחר השואה , נכונה ומתאמתת שבעתיים קביעתו של הבעש"ט באשר ל"אימתי קא אתי מר" וכי  העת כשר ונכון לגאולה רק  ובתנאי "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה "? האם התעצם בטחונו כי לא תיתכן גאולה ללא הפנמה מלאה וטוטלית של האימננטיות האלוכולית  חסידית כפי שהבינה הרממ"ש ? האם הסיק כי לא ניתן להמשיך ולפסוח על שתי הסעיפים ביודעך  כי כל תמהיל ותרחיש גאולתי אחר לא רק שלא יושיע , אלא עוד יעכב ויתן את שה פזורה ישראל למשיסת הגויים?

על פי הניתוח כאן ועל רקע המגמה והמסקנות העולות בעבודתי נדמה שיהיה נכון להשיב בחיוב על שאלות אלה .    

ה"גילוי האלוהי" הזה בעצם התרחשות השואה העומד "במבחן האמת "הוא האות לסילוק תודעת 'חשבון העוונות' ולהסתיימות השפה המיתית כשפה המכוננת . עתה יש להיערך  להנחלת השפה האימננטית ולשכנוע כי בהפנמתה תלויה גאולת האדם ושזהו המכוון בכל מקורות ישראל  וזה תכליתן. זהו סוד גאולתן של ישראל ורק בזה היא תלויה ובזה תלוי משיחם . לא בדבר אחר .

 זה ההסבר לכך שהרממ"ש  (גם בעקבות הריי"ץ )מסלק כל גורם מעכב שהמסורת הדתית הערימה כתנאי לתיקון בדרך המשיחית. (כמו גאולה התלויה בתשובה מלאה , חשבון עוונות , עבודת הבירורים , אהבת חינם , ועוד). זה ההסבר לכך שמשיחיותו לא תתפתח מתוך הדגם הקטסטרופלי ולא תתבסס על הדגם האפוקליפטי כמסורת החחסידית חב"דית  כפי שהראיתי בפרק על ימות המשיח .

 השואה יצרה דחף לפיתוחה ולמימושה של המשיחיות האימננטית  בכיוון ייחודי נוסף .

 א.ב. יהושע כותב " השואה חשפה את הסכנה העמוקה במצבו של היהודי בעולם . הפתרון איננו בשינוי העולם ובהתאמתו לאופי המיוחד של קיומנו , אלא בשינוי אופי הקיום היהודי ובהתאמתו לעולם.  בנורמליזציה של הקיום היהודי".

לעומת זאת הסיק רממ"ש בדיוק את ההיפך . השואה חשפה את מצבם העגום של  הגויים כשהוא ללא ההקשר הדתי שעם ישראל מחוייב היה להעניק לו.

במקומות רבים מצביע הרממ"ש על אובדן העולם המוסרי ערכי-תרבותי  הגויי בכיבשני גרמניה הנאצית . קריסה זו  היא בשל היעדרו של המימד האלוהי-דתי  המכונן את העולם האתי והמתנה אותו.   " הדרך היחידה להבטיח את ההנהגה ע"פ צדק ויושר היא – לא שיטת מוסר שיסודה שכל אנושי, כי אם קיום רצונו של בורא העולם ומנהיגו. ובלשון הרמב"ם 'שיקבל אותן ויעשה אותן לא מפני הכרע הדעת כי אם מפני שציווה בהן הקב"ה בתורתו"

דברים מעין אלה של יהושע מבטאים נחיתות יהודית שאינה מכירה במעמדן ומעלתן של ישראל, באחריותם ומחויבותם למצבו של העולם ." כל יהודי הוא גם איש כללי , שיש לו התחייבות כלפי כל בני ישראל ובמילא כלפי הבריאה כולה ..."

ירידה מוסרית בישראל ונסיגה מחיובי היהדות פוגעת באומות ומרחיקה הן את היהודי ממילוי חובתו כלפי העולם והן את אומות העולם מקיום חובותיהם ומעמדם המוסרי . כל זמן שתהיה התכחשות לזהות , למעמד ולמחויבות הזו יסב הדבר פגיעה בכבוד העצמי היהודי ובסופו לפגיעה ממשית של הסביבה בו. על ישראל להיות אור לגויים ובאחריותו להגשים את תכלית הבריאה וגאולתה הכוללת את אומות העולם . לבנות לעצמות האינסופית דירה במציאות הסופית הכוללת . במילוי מחוייבות זו יצטרפו הגויים לסייע לישראל  ויסתייעו בהבניית מערכותיהם המוסריות והנורמטיביות  בעמידות מתמשכת .

כאן החל מה שיתפתח ביא' ניסן תשמ"ג 1983 לכלל ההכרזה המשיחית להסתער על גויי העולם לתיקונם הם. הן באמצעות שבע מצוות בני נוח והן באמצעות ההכרה וההטמעה האמונית -דתית  הנכונה באלוהי המציאות על אופיו האימננטי- פנתאיסטי.

בניגוד ליהושע , הרממ"ש מסיק מלקחי השואה   את הדרישה להתאים את העולם התרבותי ערכי של הגויים לדרישותיה של תוכנית הגאולה האלוהית, להצליב יעדים ,  ולשלבם בייעודו של העם היהודי - גאולת התחתונים .

---